רומן על אמת

חודשים לפני שנקבע מועד לשידור "בין השורות", סדרה טלוויזיונית ישראלית ראשונה בשפה הרוסית, רעשה וגעשה סצנת העיתונות הרוסית המקומית המורכבת, רובה ככולה, מעולים מברית המועצות לשעבר. יותר מ-20 שנה אחרי שהחל הטפטוף המסיבי של עולי מדינות חבר העמים לישראל, החשש המרכזי היה מהדימוי שסדרה שכזו תייצר. "בשביל מה צריך את זה?" היתה השאלה הרווחת.

כן, הם יודעים שהתוצר הטלוויזיוני מייצר בדיה. מה שעורר בלבול אולי, היה דמיון מסוים במערכת היחסים המתוחה שבין יוליה שמלובה ברקוביץ', לשעבר מנכ"לית עיתון "ווסטי", והעורך הראשי, אדוארד קוזניצוב, לבין הדמויות שמגלמים בסדרה השחקנים יבגניה דודינה וליאוניד קנייבסקי.

"כשעיתון 'ווסטי' החל את דרכו, כל גיליון היה נוחת על שולחן ראש הממשלה כי היה לו חשוב לדעת מה הרוסים האלה חושבים", אומרים אנשי העיתונות הרוסית. "עכשיו המצב שונה. הפכנו לדינוזאורים, אבל מפה ועד להציג עורך ראשי של עיתון כטמבל, זו התבוננות שטחית. לא נעים שזו התדמית של הרוסים בארץ".

יבגני רומן, במאי הסדרה, לא מופתע. "יש סנוביזם מסוים בקהילה הרוסית כלפי רוסים", הוא אומר. "אני לא בא מעולם העיתונות ואיני מכיר אותו מספיק. רק בדיעבד, אחרי הפרסומים בעיתונות הרוסית, הבנתי שאנשים קושרים בין מה שקרה בעיתון 'ווסטי' לבין התסריט, שהוא לגמרי עלילתי. לא ניסינו לדמות מציאות. השתמשנו במערכת עיתון כדי לייצר עולם סגור, גטו בתוך גטו עם דמויות שנתקעו קצת בזמן ובמרחב".

רומן. "זו סדרה על עיתונאים, לא על עיתונות"

עולם העיתונות מצא חן בעיניו לא רק כיוון שהוא מאפשר לצמצם עלילה ללוקיישנים בודדים, אלא גם בגלל הארומה הרומנטית שבו. "עשינו רומנטיזציה למקצוע כשבחרנו להביא זן נכחד של עיתונאים. הם לא עיתונאי צמרת, אלא אנשים פשוטים שהתגלגלו לזה", הוא אומר. "הם בחרו במקצוע מכל מיני סיבות והתאהבו בו אבל הוא הולך ונגמר להם כמו עיתונות הדפוס. אהבתי את ההיאחזות בעולם שדועך. זה לא רק בגלל הפרנסה, העיתונות הפכה עבורם לדרך חיים שהם נאבקים עליה. המאבק אינו ישיר נגד אויב מוצהר, אלא נגד הזמן".

הדבר הגדול הבא

בגיל 32, רומן הוא סוג של תגלית. עוד לפני תום לימודיו בחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב, הוא היה צלע ב"משולש המוצלחים" שטיפחה במסירות קרן "גשר" לצד הבמאי ליאון פרודובסקי והתסריטאי ארז קואל. סרטו הקצר, "נס", שהופק על ידי פרודובסקי, הוצג לפני שלוש שנים בפסטיבל קאן במסגרת סדנת MFCB ליוצרים צעירים מאגן הים התיכון.

המשולש המשיך לשתף פעולה גם בסרטו של פרודובסקי, "חמש שעות מפריז", שרומן ערך. "הוא כוכב עולה ובמאי מוכשר בטירוף", אומרת זיו נוה, מנכ"לית קרן גשר. נוה היתה זו שהעלתה את שמו של רומן בפני המפיק שי נשר, כשחשב על פיתוח סדרה יומית בשפה הרוסית.

הרכב חסר תקדים של שחקני מפתח

לביים סדרה יומית ראשונה מסוגה, בתקציב ענק, זה חלומו של כל במאי, ואתה אומר שזה נשמע לך מעניין?

"כן. זה לא היה החלום שלי. כיוונתי לקולנוע. אולי דווקא כיוון שלא ראיתי בזה הגשמת חלום, התייחסתי לכל העניין בצורה בריאה יותר. דיעבד אני מודע לכך שזכיתי: תנאי העבודה היו מצוינים, הניסיון שצברתי עצום, אהבתי את העבודה עם השחקנים. המהירות המסחררת שבה דברים קורים בטלוויזיה הפתיעה אותי וכל הזמן חיפשתי את המלכוד. נפגשנו בסתיו 2008 ושנה אחרי יש סדרה באוויר. זה מטורף! כשהם אמרו לי מתי הם חושבים לעלות לשידור, הייתי בטוח שמסבנים אותי".

יש לזה מחיר?

"יש פשרות לא דרמטיות וכואבות, כאלה שאפשר לחיות איתן, אבל כשאתה מקבל על עצמך סוג כזה של עבודה, מראש ההתפשרות נלקחת בחשבון. אני אוהב מגבלות, זה עוזר לעבודה. כשהכל פתוח ויש אינספור אפשרויות, הולכים לאיבוד. זו הסיבה, לדעתי, שהקולנוע הסובייטי הרבה יותר טוב מהקולנוע הרוסי. היו בו אינסוף מגבלות שצריך היה למצוא דרכים לעקוף. זה מאלץ אותך לחשוב".

לא דוגמנים, שחקנים

בניגוד למרבית הסדרות בטלוויזיה הישראלית, זו של יבגני רומן חפה מדוגמניות ופליטי ריאליטי. מה שיש בה זה הרכב חסר תקדים של שחקני מפתח בתיאטרון ומחוצה לו, שמקבלים סופסוף הזדמנות לשחק בטלוויזיה דמויות עם בשר ולא רק איזוטריה אקזוטית על תקן הרוסי התורן. "הצלחה של סדרה תלויה בעיני בראש ובראשונה בשחקנים ובמשחק", אומר רומן. "עניין אותי לעבוד עם שחקנים שמוסיפים משלהם לדמויות הכתובות, כאלה שאפשר לייצר איתם דיאלוג יצירתי פורה".

רוז'צקי, סנדרוביץ וסנדלר. דמויות מלאות ולא איזוטריה אקזוטית

אם בתחילה חשב שהוא מכיר את כל השחקנים דוברי הרוסית בישראל, במהירות התבדה. "גילינו שיש המון שחקנים שוויתרו על קריירת משחק בישראל או לא הצליחו לפרוץ", הוא אומר. "בגלל המבטא, שחקנים רוסים נחשבים לנישה בארץ. מעטים הצליחו לעקוף את זה ולקבל תפקידים מגוונים. הסדרה נתנה הזדמנות לתפקידים אמיתיים ולא סטיגמתיים".

ההפקה נאלצה לדלג גם על מכשולי המבטא הישראלי. "יש שחקנים, בעיקר הצעירים שגדלו בארץ, שהרוסית שלהם פחות טובה או מלווה במבטא ישראלי כבד", אומר רומן. "זה התאים לחלק מהדמויות, אבל בתפקידים מסוימים זה היה בעייתי".

זו הסיבה שהחלטתם לתבל את המשפטים ברוסית במילים בעברית?

"הרוסית עברה טרנספורמציה, זה הדיאלקט שנוצר פה. יש מילים כמו 'מזגן', 'תחנה מרכזית' או 'דוד שמש', שמטופש לומר ברוסית כי הן לא שימושיות ומרגישות מוזר בפה. המילה 'סבבה', למשל, אי אפשר לתרגם אותה. היא כל כך מדויקת וקליטה. באופן מוזר, גילינו שבכתיבה קשה למצוא מילים מתאימות שיישמעו טוב לאוזן ברוסית, אז נתתי לשחקנים ששולטים בשתי השפות חופש לשלב בעצמם מילים בעברית. זה טבעי שהשפות מתערבבות".

אומרים שאתה מאמין בחופש כדרך עבודה.

"חופש הוא פועל יוצא של אמון הדדי. החופש, במקרה שלי, הוא אשליה. אני מאמין בהצבת גבולות, אבל אני אוהב ששחקנים מביאים מעצמם, אז אני בוחר לסמוך עליהם כהחלטה. כשיש לך הרבה שחקנים ומעט זמן חזרות, פשוט צריך להחליט שבחרת נכון".

דודינה ופרידמן. האינטנסיביות של סדרה יומית היתה חידוש גם לשחקנים

גם אם היו לו חששות לקראת העבודה עם שחקנים מנוסים כמו אלה שליהק, הם התפוגגו במהרה. "אין זמן לפרפרים בבטן. מרבית השחקנים נחשבים באמת למוסדות, אבל האינטנסיביות הזו בצילומי דרמה יומית היתה חדשה לכולנו", הוא אומר. "חיפשתי שחקנים מגוונים, מלאי חיוּת, שבא להם על הדמות שהם משחקים וכיף לראות אותם על המסך גם כשהסצנה לא מופתית. רציתי שחקנים שיכולים להיכנס לנעליים של הדמות ולרוץ איתה 50 פרקים. אני חושב שהסדרה הרבה יותר קומית מכפי שהיא נכתבה, בזכותם".

זה לא קצת פספוס שסדרה כזו יושבת בערוץ נישה?

"אני חושב שכן. ישראלים שאין להם רתיעה מהרעיון של סדרה בשפה רוסית, וראיתי גם כאלה, יכולים למצוא עניין בעולם שנמצא להם מתחת לאף. יש פה גטו של יותר ממיליון איש שגם הוא חלק מישראל, בין אם זה מוצא חן בעיני אנשים מסוימים או לא, וזה לא נאמר כמגננה. להיפך, אני תוקף. קראתי את הטוקבקים בביקורת על הסדרה שהופיעה ב-ynet. גזענות זה אנדרסטייטמנט.

"מעניין אותי איך הקהל הישראלי יגיב. יש פה הרבה דברים שבמידה מסוימת אולי יותר מעניינים עבורכם. היא שונה כי היא יוצאת מנקודת מבט אחרת. אני חי פה עשרים שנה ועדיין יש מלא דברים שאני לא מבין. בעוד כמה שנים זה ישתנה, הפערים יימחקו, יוולד כאן דור חדש, לא יהיה צורך בסדרות ברוסית ועיתונים ברוסית. זה ייכחד".

למרות זאת, החוץ נפקד בסדרה.

"בהתחלה רציתי יותר עברית ויותר דמויות ישראליות. מטעמים טכניים של תרגום על מסך החלטנו לוותר. זו לא סדרה על אינטגרציה של רוסים בחברה הישראלית. מעניינים יותר אנשים שבוחרים להשאר בבועה שלהם".

יורה לכל הכיוונים

בימים אלה הוא בעיצומו של ליהוק לקראת צילומי הדרמה הקומית "לנין", שתשודר במסגרת "החצר האחורית", פרויקט טלוויזיוני לדרמות בודדות. במרכז העלילה בחור רוסי שפותח מסעדה ונלחם על הצבת פסלו של לנין מחוצה לה. בקיץ, הוא יביים פיצ'ר ראשון המבוסס על ספר הילדים "איגור ומסע העגורים" של אקי שביט.

"זה סיפור על ילד שעלה עם אמו מרוסיה והקשר שלו עם אביו, צפר במקצועו, נותק", הוא מספר.

"המסע מתחיל במקביל לנדידת העגורים מרוסיה לישראל שפותח פתח לבחינה מחודשת של הקשרים בין הילד לאביו. הסיפור מאפשר לי לגעת באמצעים קולנועיים בטבע שקצת נשכח בקולנוע העלילתי. זו הזדמנות לתקן".

הזדמנות נוספת לתקן עיוות קיים הוא מוצא בפנייה לילדים ולנוער. "לילדים היום יש מבט בוגר, אולי בוגר מדי, על החיים. ההתבוננות שלהם בהירה באופן מפתיע. כשעשינו קריאה לתסריט בפסטיבל סרטי הילדים בסינמטק, הבנתי שצריך להעריך מחדש את קהל היעד. ילדים ובני נוער הם קהל תובעני, הרבה יותר ממבוגרים. הם לא יוותרו לך על זיוף וזה אתגר. זה קהל שרגיל ל'אווטאר' ואני חושב שצריך להילחם עליו באמצעים שונים לגמרי. זה תחום חשוב שלא זוכה לתשומת לב וראוי לתת על כך את הדעת".

למה זה חשוב?

"גדלתי ברוסיה ועד היום אני זוכר את הסרטים שראיתי בילדותי, חלקם צרובים בזיכרוני עמוק יותר מסרטים שראיתי אתמול. אולי זו לא בחירה מתבקשת מבחינת קריירה, לביים סרט לילדים ולנוער, אבל גם הסדרה לא היתה מבחינתי מתבקשת. מושך אותי לגעת גם בדברים שהם לא הברירה הטבעית שלי".