שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אתה חברה שלי
    מדוסטוייבסקי דרך אריך קסטנר ועד אשר ביליין. הסופרת עינת יקיר על חמישה ספרים שעוסקים בחברות, אם בין שניים, אם בין אדם לעצמו

    קשה לבודד מן המכלול את המושג "חברות" כשמדברים על ספר, בגלל שהוא כל כך בסיסי. בתוך ספרים, וכך גם מחוצה להם, נרקמים קשרי חברות מלבד בין הדמויות בין כותב לקורא. ובכל זאת, בחרתי חמישה ספרים שהנושא "חברות" מהותי להם, והוא מופיע אצל כל אחד מהם בהקשר אחר, לפעמים גם ככישלון. זו יכולה להיות חברות בין שניים, אך גם חברות בין אדם לעצמו.

      

    הכפיל - פ.מ.דוסטויבסקי

    "נו, לאן זה אני לוקח אותו? מרצוני הטוב אני מכניס את הראש אל לולאת התליין".

     

    יש לעזור וחובה להושיע את הפקיד המסכן יעקב גוליאדקין, כי זו חברות שכשלה בינו לבין עצמו. יש ניסיונות גישוש, ניכרות מגמות איחוי, בעיקר מצד הכפיל, כלומר המיודע, כלומר בן לווייתו, האורח, הצעיר, הלא-אמיתי, הלא-אנושי, כלומר הטפיל, המזיק, חורש הרע, האכזר, המבקש לפגוע במזיד, הפוגע במזיד – ממש השטן עצמו.


    הכפיל. "מרצוני הטוב מכניס את הראש אל לולאת התליין"

     

    מפרק לפרק גוליאדקין נפרד מגוליאדקין, גוליאדקין מנופף לגויאלדקין, עד אשר גוליאדקין מנפנף את גוליאדקין. וגוליאדקין עומד מנגד, רואה את עצמו אובד לעצמו, ופיו נפער מאימה.

     

    החברים שלי - עמנואל בוב

    "יש אנשים חזקים שאינם לבדם בבדידותם, אך אני, החלש, מרגיש לבד כשאין לי חברים".

     

    חייל בודד, נכה חלקית, משוטט בפריז של אחרי מלחמת העולם הראשונה, כמעט מבלי להוציא הגה מפיו, ומבקש לעשות לו חברים. שוב ושוב הוא "נכשל", שוב ושוב נאטמת מולו הסביבה. היא לא רוצה בו.

     

    "החברים שלי" הוא ספר מכאיב ברצון החשוף והבסיסי לחברים שנתקל בקיר בטון, ההופך בכוח לשונו הישירה של החייל לקיר זכוכית, ודרכו משתקפת עד דק פריז של הבודדים, הגלמודים, אלה הנידונים לנצח להיות בה עוברי אורח נטולי שם.

     

    35 במאי - אריך קסטנר

    "חמק על קצות אצבעותיו לדלת, הסתובב שוב ואמר, בעוד הוא מכבה את האור: 'לילה טוב, בני'. כשבעצם הוא היה רק אחיינו".

     

    הם דוד ואחיינו, לרגעים הם גם אב ובנו, ולרגעים – שני אחים התועים בעולם. אבל רינגלהוט וקונרד הם בעיקר חברים. יותר מבדמם – הם קשורים בנפשם. הם מחפשים דברים דומים: את מה שלא דומה לשום דבר. ככה צומחות מטריות מן האדמה כשיורד גשם.


    "לילה טובה בני". 35 במאי של קסטנר

     

    כך גם רודף לווייתן אחרי הילדה פטרוזיליה בין דקלי הים הדרומי, וכך מצטרף אליהם נֶגְרוֹ קַבּלוֹ חבוש מגבעת של קש – אחד הסוסים המופלאים שידעה הספרות. זו חברות שלא רק משנה את העולם – היא גם יוצרת אותו.

     

    הגלים - וירג'יניה וולף

    "לרגע ראינו אותה מוצגת בינינו, את גופתו של האדם השלם שלא הצלחנו להיות, אך יחד עם זאת אין אנו יכולים לשכחו".

     

    שישה קולות, לעתים מופרדים, לעתים משתרגים, של שישה חברים ועוד אחד מת (פרסיבל), בפרקי זמן שונים, מילדות עד זקנה. ילדים שדיברו בהרמוניה, והפכו בבגרותם לקולות מופרדים. ילדים שהיו קול אחד, והפכו בזקנתם להד זה של זה.


    וולף. חברות כמו אבן הנזרקת למים

     

    וירג'יניה וולף כתבה חברות כמו אבן הנזרקת למים ומתרבה באדוות. זו חברות שהופכת לשירה, ושניזונה משירה. זו חברות שמטשטשת את ההבחנה האוטומטית הגסה שבין גוף לנפש: הגוף הופך לקול, נוכח בקול. והגבולות המיטשטשים יוצרים עולם חושי-תודעתי מפעים ביופיו ובעומקו, עולם המספר חברות מבפנים, מתוך הבשר.

     

    אשר ביליין - ברנר בלונדון

    "רעי הראשון גנסין, ורעי השני ביילין".

     

    הספר מספר את סיפור החברות של הסופר אשר ביילין עם הסופר יוסף חיים ברנר בלונדון, ובתוכו סיפור

    האהבה-חברות המוחמץ שבין ברנר לסופר אורי ניסן גנסין, בעת הגיעו לשם, ב-1906. כל חברות בו מהוססת, לא ממומשת במלואה, ועוצמתו של הטקסט – כעוצמת החברות עצמה – נובעת מן החֶסֶר הזה, המבקש שוב ושוב להתמלא.

     

    משום שלחברות הפוטנציאלית בין ברנר לביילין, בין ברנר לגנסין – אין גבולות, אך היא פוגשת בגבולות האנושי: בפחדיו, בצערו, בסבלו, בייסוריו, ומתוך זה נולדים שלושה דיוקנאות שאי אפשר לשכוח.

     

    ענת יקיר, סופרת, מתרגמת, פרסמה לאחרונה את ספר הילדים "כמוני כמוך" (הוצאת כתר). יקיר בין היתר זכתה בפרס ראש הממשלה לספרות לשנת 2009, ופרסמה את הרומנים "עסקי תיווך" ו"מרכז בעלי מלאכה"

     

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים