שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מנקר: "בקאמרי רוצים להתנקם בי"
    הבמאי האוסטרי, פאולוס מנקר, מגיב לטענות שהועלו כנגדו בכתב התביעה של תיאטרון הקאמרי על סך 500 אלף שקל ואומר: "מנהלי הקאמרי החליטו לתבוע ממניעים שפלים ומתועבים"

    ימים ספורים לאחר הגשת תביעה בסכום של יותר מ-520 אלף שקל של תיאטרון הקאמרי נגד הבמאי האוסטרי, פאולוס מנקר, משיב הבמאי על הטענות החמורות שמעלה כתב התביעה ומציג את עמדתו.

     

    בראיון ל-ynet מדגיש מנקר כי עד לרגע פרסום הידיעה וגם כעת הוא אינו יודע על דבר עליה, וטרם קיבל לידיו העתק ממנה. "אני יודע פרטים מעטים מהעיתונות שציטטה את פרטי התביעה", הוא אומר, "מה שברור לי מעל לכל ספק הוא שבתיאטרון הקאמרי פשוט רוצים להתנקם בי".


    "אלמה". מתוך ההפקה בישראל (צילום: נעם מושקוביץ) 

     

    כשמנקר מדבר על נקמה הוא מתייחס לסגירת חשבונות הקשורות בתביעה משפטית הקשורה להפקה "עד ראייה", שהגיש נגד התיאטרון לפני שנים ספורות. התביעה הוגשה על ידי מנקר על הפרת חוזה בשל שינויים בהפקה וניודה ללא הסכמתו ואישורו בכתב.

     

    לטענתו, הציע מנקר לבטל את התביעה במקרה שהקאמרי יסייע בהעלאת ההפקה "אלמה" בישראל. "אבל במהלך ההפקה של 'אלמה' הקאמרי הפר את חוזה שיתוף הפעולה בדרכים שונות, כך שנאלצתי לקבל החלטה להמשיך בתביעה נגדם", הוא מוסיף.

     

    ב-19 בינואר 2010 התקיים דיון נוסף בעניין התביעה בו העיד המחזאי של "עד ראייה", יהושע סובול. "כעת בקאמרי כועסים ובאותו הזמן מקנאים בהצלחה האדירה של 'אלמה' והחליטו לתבוע את חברת Alma Productions מטעמים שפלים ומרושעים", מוסיף מנקר.

     

    "ברור שהוא מעולם לא התכוון לתמוך ברצינות ב'אלמה', כיוון שאין לו כל הערכה לערך האמנותי שבה, וכעת הוא מנסה לנקום באחת ההצלחות הגדולות שישראל ראתה מזה שנים. מנהיגי התיאטרון, בעיקר נעם סמל, שקורא לעצמו 'מנהל כללי', הם אלה שאשמים במידה מסוימת במצבו של התיאטרון הישראלי בעשור האחרון. הם משבחים מחזות משעממים, מעריצים משחק דל ומביאים לתיאטרון שלהם מלודרמות אנינות וקומדיות משעממות".

     

    לטענת מנקר, "אלמה" היתה יכולה ללמד אותם שיעור בלתי נשכח על איכות ויושר, בזמנים בהם כל מה שמעניין אותם הוא הזניה שלהם עצמם, של הכותבים והשחקנים שלהם. "הם מורים למנהלים גסי רוח וחסרי תרבות מה יכול להיעשות ומה צריך להיעשות על הבמה הישראלית, זאת בשעה שהחברה הישראלית כולה חווה משבר קיומי ומוסרי. מנהיגי הקאמרי צריכים לפנות את מקומם במיידי".

     

    לא הרשו לצוות שלי להיכנס

    בתגובה לטענות ספציפיות המופיעות בכתב התביעה, מפרק מנקר את תשובתו לנושאים שונים. בכל הנוגע לנזק שנגרם לכאורה למתחם מוזיאון "אסירי המחתרות בירושלים" ועזיבתו "החשאית" את הארץ בתום ההפקה, משיב מנקר: "כשצוות 'אלמה' ניסה לרוקן ולנקות את המוזיאון אחרי המופע האחרון, על אנשי ההפקה שלי נאסרה הכניסה למתחם".

     

    מנקר מוסיף כי אנשי האבטחה של משרד הביטחון לא הרשו להם להיכנס לשטח, או לקחת את חפציהם או לנקות את החדרים. "חפצים רבים של ההפקה נאלצו להישאר מאחור ללא אבטחה, ואנשי ההפקה נאלצו לעזוב את ישראל בלעדיהם".

     

    מנקר מפרט כי מדובר בין היתר בשולחנות, מערכות פיגומים ואביזרים שונים ומבטל טענות לפיהן גרם נזק של אלפי שקלים לאביזרים, תלבושות וציוד נוסף. "זה לחלוטין לא נכון. הותרנו מאחורינו את הציוד והמקום במצב טוב, תקין ונקי. לא יכולנו לטפל בהכל אחרי המופע, כיוון שלא הורשינו להיכנס לשטח המוזיאון".


    מנקר עם סובול והשחקנית עדי גילת במהלך החזרות (צילום: מרב יודילוביץ') 

     

    על הטענה לפיה מנקר שלשל לכיסו הפרטי מדי ערב את דמי הכניסה של 30-40 כרטיסים (לטענת הקאמרי מדובר בסכום הנאמד ב-70 אלף שקל), משיב הבמאי: "חברת Alma Production היא המפיקה הבלעדית של המופע, ואנו מחזיקים את כל הזכויות עליה. הקאמרי שימש אך ורק כפרטנר, כיוון שמשרד הביטחון סרב לחתום על חוזה עם חברה זרה. זהו זה".

     

    "לקאמרי לא היו כל זכויות על ההפקה או על מכירת הכרטיסים. מדי ערב ביקרו ב'אלמה' בין 140-160 צופים, שנספרו ביסודיות על ידי אנשי המוזיאון וכמובן גם על ידינו. האישור הרשמי התיר לנו להכניס 200 איש - מספר שמעולם לא הושג".

     

    בכל הנוגע לאי העברת דמי כניסה למוזיאון כפי שסוכם בין הצדדים, אומר מנקר כי אי העברת כספים מצד הקאמרי להפקה ממכירת כרטיסים הובילה להפסקת העברת דמי הכניסה למוזיאון.

     

    "עד לרגע זה הקאמרי עדיין לא העביר לנו את כל הכסף ממכירת הכרטיסים", טוען מנקר ומדגיש: "החוזה שלנו מציין בבהירות שעלינו לשלם 15 שקלים על כל אורח שנכנס עם כרטיס רגיל שנמכר על ידי המפיק או הקאמרי, ו-10 שקלים לאורח שנכנס עם כרטיס סטודנט או תושב ותיק שנמכר על ידי המפיק. וכך עשינו".

     

    סיפור המשאית ההיסטורית

    בקאמרי טוענים במקביל כי מנקר גרם לביטול מופע ואילץ את התיאטרון לפצות כספית את קהל רוכשי הכרטיסים. בתגובה לכך אומר הבמאי: "לא ביטלנו את המופע ב-22 באוקטובר. מנהל המוזיאון, יורם תמיר, הפריע למופע ואסר עלינו להשתמש במשאית היסטורית, בה השתמשנו בכל שאר המופעים הקודמים".

     

    "תמיר אמר לנהג המשאית לעצור ואיים עליו שיקרא למשטרה אם לא יעשה כן.

    בו בזמן משגיח טכני בשם אורן ורשבסקי הורה לנו לעצור, כיוון שטען פתאום שכלל לא ידע על קיומה של משאית – וכל זה שלושה שבועות לאחר פתיחת ההצגה וקבלת האישור האחרון!. מנהל ההפקה מטעם הקאמרי במקום התקשר למנהל ההפקה בתל אביב ונאמר לנו שהמופע לא יוכל להמשיך ונאלצנו להפסיקו. שיפינו את כל האנשים שרכשו כרטיסים מאיתנו בו במקום ובאותו הערב. הקאמרי עשה את אותו הדבר עם רוכשי הכרטיסים שלו".

     

    בכל הנוגע לטענות על התנהגות בלתי הולמת של הבמאי כלפי הקהל ואלימות, אומר מנקר: "לא ידוע לי על אירוע שלילי אחד עם הקהל. ההיפך, החוויה עם הקהל היתה יוצאת מן הכלל ויותר ממספקת עבור כולנו. להפתעתנו הם היו מהצופים הטובים ביותר שהיו לנו מאז ומעולם! לשחק בשבילם היה תענוג. למרות שהשחקנים הישראלים הזהירו אותנו שמדובר בקהל לא ממושמע וחסר כבוד, שמשתמש כל הזמן בטלפונים הניידים, במקרה שלנו זה היה ההיפך. מצאנו קהל קשוב, מרוכז, מכבד ורגיש".

     

    "דאגתי המרכזית היתה כלפי אנשים מבוגרים בגילאי 70-80 שהגיעו על כסאות גלגלים וחששתי שהמאמץ יהיה רב מדי עבורם. גם פה טעיתי, הם חגגו עם האנסמבל שלנו מדי ערב, הריעו וקראו 'בראבו'. יהושע סובול, שהיה שם כמעט מדי ערב, יכול לאשר את זה. כל האנשים האלה הפכו את הפרויקט שלנו לכדאי".

     

    בתגובה לדברים אומרים היום בקאמרי: "תיאטרון הקאמרי החליט להתנהל מול פאולוס מנקר אך ורק בבית המשפט".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מנקר. רדוף או נרדף?
    צילום: מירב יודילביץ'
    לאתר ההטבות
    מומלצים