2.0

סטנלי קובריק חיכה שנים לטכנולוגיה שתאפשר לו להפוך את "אינטיליגנציה מלאכותית" מרעיון לסרט. בסוף יצא שהוא חיכה עד כלות, מילולית, ואנחנו כבר קיבלנו את "אינטליגנציה" מספילברג, אבל הנקודה היא שזה המקרה הנדיר: בהיסטוריה של הקולנוע יש הרבה יותר סרטים שנעשו למרות שהטכנולוגיה הדרושה להם טרם הבשילה. שני מקרים קלאסיים הם "התנגשות הטיטאנים" מ־1981 ו"טרון" שיצא שנה אחריו; לכל אחד מהם היו גם בעיות אחרות, למשל העובדה שהראשון היה די נוראי והשני לגמרי לא הובן בזמן אמת, אבל שניהם היו צריכים להיעשות בעידן האנימציה הממוחשבת. וזה בדיוק מה שקורה השנה, כש"הטיטאנים" זוכה לעיבוד מחודש ו"טרון" להמשכון. בקיצור, מכירים רימייק? אז תכירו את האפגרייד.

למרות קאסט סופר־מרשים (לורנס אוליבייה בתור זאוס ומגי סמית בתפקיד תטיס, למען השם), "התנגשות הטיטאנים" היה בי־מובי זניח ומגוחך למדי. למען האמת, אם הוא שווה אזכור היסטורי, זה בעיקר כי מדובר בסרט האחרון בפילמוגרפיה המפוארת של ריי האריהאוזן - מי שהיה מלך האפקטים המיוחדים הבלתי מעורער בימי הטרום־מחשב. אבל "הטיטאנים" היה גם ניסיון לעשות סרט הרפתקאות ראוי לשמו על בסיס המיתולוגיה היוונית, וזה כבר הופך אותו לרעיון מגניב שפשוט זקוק לאמצעים המתאימים. אני מתכוון, פשוט דמיינו גירסה לא מחורבנת של "טרויה".

"לא אוכל פה יותר, תראו מה מצאתי בנודלס" 

פרסאוס מתיז את ראשה של מדוזה, פרסאוס נלחם במפלצת הים קראקן - שמקורה בכלל במיתולוגיה הסקנדינבית, אבל כנראה שהתסריטאים עבדו ללא חשש שעטנז - "הטיטאנים" הוא חינגת CGI שמחכה לקרות. האריהאוזן יצר לגירסה המקורית מודלים נהדרים שתופעלו בשיטת הסטופ־מושן (בדיוק כמו אנימציה, רק שבמקום לצייר את הפריים הבא מזיזים טיפה את המודל), אבל זה היה פשוט גדול על הטכנולוגיות העתיקות ההן. אני זוכר את עצמי מתבאס מהאפקטים בזמן אמת, וזה היה כשהייתי בן שבע. ושתבינו, חביתוש נראה לי אז כמו חתיכת פרודקשן ואליו.

את הרימייק של "התנגשות הטיטאנים", שיופץ בתלת־ממד בתחילת אפריל, ביים לואי לטרייה - הצרפתי עם הרקורד המשובח של "ללא מחסום" ו"המשלח 2", והטיפה פחות משובח של "הענק הירוק". אז נכון שבמקום אוליבייה וסמית נקבל את סם וורתינגטון וליאם ניסן, אבל אני אישית בכוננות לשדרוג גורף.

וזה עוד כלום מול "טרון". אם הייתם חננות כבר בתחילת האייטיז, אתם בטח זוכרים: פלוּ (ג'ף ברידג'ס) הוא ברנש שנבלע בתוך משחק מחשב, במה שאפשר לסכם כגירסה מוקדמת - או בעצם גירסת התואם־IBM - של "הנרדף" עם ארנולד שוורצנגר.

כמו "בלייד ראנר", שיצא באותה שנה, "טרון" נפל על עיניים ערלות. תאשימו את "אי.טי", שהיה כל מה שעניין את שוחרי המד"ב באותו רגע בהיסטוריה, תאשימו את העובדה שב־1982 הסתובבו בעולם אולי 1,982 אנשים שהיו בקטע של משחקי מחשב - הסרט הזה נכשל בקופות (הכנסות של 33 מיליון דולר בארצות הברית. "אי.טי", מאותה שנה ובאותה מדינה, עשה 435 מיליון). אבל המעטים שטרחו לראות את "טרון" שמרו לו אמונים, והוא הפך עם השנים לסרט פולחן במובן הכי מובהק של הביטוי. זה מסביר בין השאר למה ב־2003 הוא עובד למשחק מחשב, כאילו אאוט אוף דה בלו.

מתוך ריספקט לכת שהתפתחה סביב "טרון", השדרוג שלו איננו רימייק אלא סיקוול: הגיבור של Tron Legacy הוא בנו של פלוּ, שיוצא לחפש את אביו בנבכי הפיקסלים 25 שנה לאחר שנעלם. ברידג'ס עצמו חוזר לתפקיד ההיסטורי שלו, ככה שזה לא יהיה ספוילר מוגזם לומר שהוא מוצא אותו.

"טרון" המקורי היה אחד מהסרטים הראשונים שהשתמשו באנימציית מחשב בראשיתית; הוא נראה עני מרוד במונחים של היום, אבל משהו בעיצוב האפקטים המיוחדים שלו היה פשוט נכון. ואם להסתמך על הטריילר של Legacy, אז הוא נאמן לחלוטין לעיצובים המקוריים. ההבדל הוא שהפעם, המצאות אולטרה־מגניבות כמו ה־Light cycle - כן כן, התשובה הדו־גלגלית לחרב האור - נראות טוב גם כשהן, אתם יודעים, זזות. ממש ממש ממש טוב, אם לסכם את התרשמותי מהטריילר ב־HD.

השמועות אומרות שדיסני שפכה 380 מיליון דולר על Legacy. ייתכן שהסכום הזה מנופח מעט (מספיק שהוא כולל עלויות שיווק והפצה כדי להוריד את התקציב האמיתי לאזור ה־200 ומשהו), אבל כך או כך זה פרויקט דגל - ולהערכתי סרט התלת־ממד היחיד באופק שיש לו סיכוי אמיתי לשחזר את חוויית הצפייה ב"אווטאר". וזה אכן רק באופק, עם תאריך יציאה הרחק בדצמבר.

מילה של התראה: הבמאי הוא ג'וזף קוסינסקי, שהקרדיטים הקולנועיים הקודמים שלו כוללים את כלום. האם הברנש הזה, שעשה עד היום בעיקר פרסומות וטריילרים למשחקי מחשב, מסוגל להביא אותה? נחיה ונראה. אם כן, דיסני כבר מתכננת לתת לו את הרימייק של "החור השחור" - אולי הדבר הכי טעון־אפגרייד מאז חלונות ME. אבל כאמור, נחיה. 

אייר סופליי

מבקרנו טוען ש"תלוי באוויר" הוא חוויית הצפייה השנייה הכי טובה שהיתה לו השנה. הראשונה בטח היתה הפעם ה־34 שהוא ראה את "אימת הפאנטום"

הקולנוע האמריקאי לא מצטיין באופן מסורתי בסאטירה, אבל כשזה בא - זה בא. תחשבו על "הבוגר"; תחשבו על "השחקן". ובעיקר תחשבו על "תלוי באוויר", שאמנם משווק כקומדיה רומנטית אבל לטעמי צריך להיזכר כאחת מהסאטירות ההוליוודיות הטובות בכל הזמנים, ועל הדרך גם כסרט השני־הכי־טוב של 2009 (הראשון, ולא בהפרש עצום, הוא "ממזרים חסרי כבוד". תסתמו, אני קובע פה).

אם ראיתם את "ג'ונו", הסרט הקודם של הבמאי־כותב־בן־של־איוון ("מכסחי השדים") רייטמן - אז האמת, הרווחתם חוויית צפייה אדירה, אבל זה לא עוזר לי להסביר מה מחכה לכם. אם ראיתם גם את "תודה שעישנתם", הקודם־קודם שלו, פשוט דמיינו את העוקץ החד שלו עם הלב החם של "ג'ונו". זה, בגדול, התמהיל של "תלוי באוויר".

"סליחה, פתחתי חשבון ולא קיבלתי כדור ים"

ג'ורג' קלוני עובד בלפטר אנשים (ממש ככה. חברות שאין להן ביצים שוכרות את שלו). ורה פרמיגה היא בחורה שהוא פוגש באחת מטיסותיו האינסופיות בשמי אמריקה, ושגורמת לו לשקול מחדש את רווקותו. נטלי קינר היא ילדונת שעובדת בחברה של קלוני, ושגם גונבת את הסרט מתחת לאפם של שני הנ"לים. בואו נגיד ככה, היא ל"תלוי באוויר" מה שאלן פייג' היתה ל"ג'ונו", רק שקינר עושה את זה עם הרבה פחות פוקוס ודקות מסך.

עכשיו כשאני קורא מחדש את התקציר, נראה לי שהוא עלול להשתמע כמשולש רומנטי. ובכן, השבח לאל, זה לא הסיפור. מה שיש לנו כאן זה כאילו סיפור אהבה על רקע של מציאות תאגידית קרה, רק שהדגש הוא על הקטע של הכאילו: "תלוי באוויר", אם לסכם את זה קצר ובלי מקלקלין, הוא סרט על השקרים שאנחנו מאכילים את עצמנו והדברים שבהם אנחנו משכנעים את עצמנו כדי לשרוד את החרא של היומיום.

אני לא רוצה להגיד הרבה יותר מזה, כי רייטמן פשוט גדול בלהפתיע עם הכיוונים שהסיפור פונה אליהם (ואפילו יותר מזה, שהדמויות מתפתחות אליהם), אבל אני כן אגיד את זה: קלוני על שחקן ראשי, רייטמן על תסריט, טרנטינו על בימוי ו"ממזרים" על סרט. זה בטח לא מה שיקרה, אבל אם להנדס את ליל הפסלונים המוזהבים שייערך ב־7 במרץ, אז ככה נראה הצדק כשהוא מנצח.

• תלוי באוויר, 4.2 בקולנוע
  

אם שמותיהם של סרטים היו מעידים על איכותם, "גברים שבוהים בעיזים" היה יצירת מופת. אבל הם לא, והוא לא.

הרעיון פצצה: קומדיה המבוססת על הסיפור הלפחות־רבע־אמיתי של הניסיונות לפתח חיילים אמריקאים בעלי כוחות־על - סופרמנים של ממש, או לפחות כאלה שיכולים להרוג בעל חיים במבט (ומכאן העיזים). תזרקו פנימה את ג'ורג' קלוני - שהשתלט לי החודש קומפלט על המדור, ר' מסגרת פה משמאל - וצוות מסייע כמו קווין ספייסי, יואן מקגרגור וג'ף ברידג'ס, וזה בכלל נהיה הבטחה. רק מה, אם אכן ראיתם את המסגרת פה משמאל, אז מבקר הקולנוע הנודע ת' קמרלינג אמר פעם שהאמריקאים לא חזקים בסאטירה. וחבל שבמקום להיות פשוט קומדיה, זה מה ש"גברים" מנסה להיות.

במיטבו, סרטו של הבמאי גרנט הסלוב - המוכר יותר כשחקן המכוער אימים גרנט הסלוב - בפירוש קורע. הבעיה היא שבמירעו יש ל"גברים" דברים להגיד על עוולות המלחמה וכאלה, והתוצאה היא רכבת הרים שמצחיקה אותך למעלה וגורמת לך לתהות מה רוצים ממך למטה. זה לא סרט רע; זה שבהרבה יותר מדי דקות אתה מביט על הכיסאות שמסביב ורואה גברים שבוהים בגברים שבוהים בעיזים.

• גברים שבוהים בעיזים, עכשיו בקולנוע