נתניהו, טפל בבג"ץ
במקום לפעול כדי לרסן את הרשות השופטת ולהחזירה למימדיה הטבעיים, בוחר ראש הממשלה לשמור על סטטוס קוו מדאיג
דווקא בתקופת כהונתה של ביניש, פסק בג"ץ החלטות אולטרה-אקטיביסטיות שלא נודע כמותן אף בתקופת ברק, כגון ביטול החוק להפרטת בתי הסוהר - החלטה פוליטית אידיאולוגית נטו של הכרעה בין חברה סוציאל-דמוקרטית לחברה קפיטליסטית, שמסורה לכנסת ולה בלבד. או דחיית השיקול הבטחוני בפתיחת כביש 443 וכמובן - ביטול חוק כנסת נוסף בדבר זכויות העצורים הבטחוניים.
אך ככל שעובר הזמן ובמלאת שנה לכהונת ממשלת נתניהו, מתברר כי לפחות במקום אחד בתחום היחסים בין הממשלה והכנסת לבית המשפט העליון, ראש הממשלה לא מתכוון לשנות דבר.
על המדוכה מונחת ההכרעה גם בנושא חוק האזרחות ולא תהיה זו הפתעה מרעישה אם שופטי העליון יקבלו את "זכות השיבה" במסווה של "איחוד משפחות" – ויבטלו את החוק, כפי שצפה הנשיא ברק לפני שנים.
בעוד שבקדנציה הראשונה שלו קרא נתניהו תיגר על סמכויות בית המשפט העליון וסבר שיש לקבוע גבולות לבג"ץ טרם שהפך לפתע לנחקר סדרתי בפרשיות "בר-און חברון" ועמדי, הפעם נראה כי "אולף" והלקח נלמד.
על אף שכ-90 חברי כנסת ממפלגות הימין וקדימה חפצים להחזיר הגלגל לאחור ביחסי הממשל עם בג"ץ ולשים קץ לתקופת הזוהר של אהרון ברק, בה נטל לעצמו בית המשפט סמכויות בדרך לא דרך ופעל להתערב בניהול ענייני המדינה, דומה כי לדעת נתניהו יש לשמור בקנאות על "שביתת נשק" עם הרשות השופטת ולא "להתעסק" עמה.
כאשר יצא מקורבו שר האוצר שטייניץ בביקורת, מיהר לקרוא אותו לסדר, לאחר שהתקשר להסתייג ממנו בפני הנשיאה ביניש. כשביקש מקורבו (ומי שהצילו מצרה על פי השמועה לא פעם) שר המשפטים נאמן לפצל את תפקיד היועץ המשפטי, ונחשד "כממשיכו של פרופ' דני פרידמן", רחמנא ליצלן, מיהר נתניהו להסתייג.
שביתת נשק משונה
על אף שבנושא זה עמדותיו האמיתיות של נתניהו ברורות וידועות והוא אף נהנה מגיבוי ציבורי ופוליטי נרחב, עדיף בעיניו שלא "להתעסק" עם מערכת המשפט. על אף מורשתו המפוקפקת של הנשיא ברק, שמשמעותה הפוליטית החמורה התבררה לאחר פרישתו לאור מספר התבטאויות פוסט-ציוניות רדיקליות שלו באופן פומבי - "על ישראל להיות מדינת כל אזרחיה", "היהודים רוצים לזרוק את הערבים לים", ועוד מטעמים, סבורים כנראה בטעות נתניהו ואחרים כי "פרשת אהרון ברק" מאחורינו. לפי סברה זו, הנשיאה ביניש תסיים את תפקידה בעוד כשנתיים, "הצבע האפור" שולט בבית המשפט העליון כיום, ומורשתו הפוסט-ציונית של ברק תתנדף מעצמה.אך מדובר בטעות אופטית מסוכנת שכן לשופטי העליון נדרש זמן להבשיל, והמבנה האקטיביסטי שהקים ברק עומד לרשות יורשיו כל עוד לא תעשה הכנסת את המוטל עליה, ותבטל את הסמכות שנטל לעצמו בית המשפט נוכח "המהפיכה החוקתית" של הכנסת מ-1992, עליה הכריז ברק, אך היא כלל לא היתה ולא נבראה.
ייתכן שנתניהו חפץ בשביתת הנשק המשונה, בשל טרדות אחרות רבות משקל לאין שיעור, כגון הפצצה האיראנית. ייתכן שגם בסביבתו הקרובה נמצאים מספר יועצי אחיתופל בנושא זה, כגון שני בוגרי הפרקליטות גדעון סער וצבי האוזר.
אולם, ייתכן גם שנתניהו סבור כפי שסבורה מן הסתם גם ציפי לבני, שהנצחון בבחירות האחרונות הוענק לו בעצם על ידי בית המשפט העליון, שכן כזכור כשבוע לפני הבחירות נחשף תעלול בחירות מסוג מיוחד, שטרם נשמע כמותו: "תחקיר" של 12 אישים בכירים כביכול, קבע בקול גדול שלבני פסולה מלכהן בתפקיד הרם. אמנם התברר כי כל הבכירים עונים לשם פרופ' אהרון ברק, טענה שלא הוכחשה עד עצם היום הזה על ידו, אך מדובר בניסיון נפסד לשנות את תוצאות הבחירות באופן בלתי לגיטימי.
לבני ומקורביה סברו, כך לפי העיתונות, כי ה"תרגיל" הנ"ל עלה להם בשניים או שלושה מנדטים שמנעו מהם את הגוש החוסם הנכסף. לא מן הנמנע כי נתניהו סבור כך גם כן, וגם בשל כך הוא מקפיד על "הליכה בתלם" ומניעת כל שינוי במעמדו של בית המשפט העליון, גם באלו שתמך בהם בעצמו בעבר.
את תפקידו החשוב של בית המשפט בחברה הישראלית יש להחזיר למימדיו המסורתיים. על הכנסת מוטל התפקיד לבצע שינויים אלו בהקדם, למשל באמצעות הצעת החוק שהגישו לאחרונה 17 חברי כנסת מסיעות רבות הקובעת באילו תנאים אם בכלל יכול בית המשפט לבטל חוקי כנסת.
נתניהו נבחר על מנת להנהיג את המדינה גם בתחום חשוב זה, לא כדי לשמור על סטטוס קוו מדאיג שאיננו מאמין בו כלל.
יראון פסטינגר, חבר הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין
לפנייה לכתב/ת 
