אדם בעקבות גורלו

הכניסה של אדם למברט למשרדי חברת הניהול האישי "19", הממוקמת בלב שדרות סאנסט שבמערב הוליווד, מלווה בגל אנרגיה שקשה לפספס. אל הלוק הגותי העדכני, שכולל עיניים מעושנות, כמות מסחרית של ג'ל ולבוש שחור ומנצנץ, הצטרפו עכשיו גווני כחול וירוק בשיער. "יפה, נכון?" הוא מתלהב מהלוק החדש, "עשיתי את זה אתמול. זה בהשראת נוצות הטווס שעל הכפפות האהובות עליי", הוא מצביע על הכפפות השחורות המעוטרות בנוצות שהוא עוטה.

"האמת שהשיער שלי היה ככה גם לפני 'אמריקן איידול', אבל הייתי צריך לצבוע לשחור מלא כי זה לא הצטלם טוב בטלוויזיה". השיער הצבעוני אולי לא, אבל הנשיקה לקלידן במהלך טקס פרסי המוזיקה הצטלמה מעולה, למרות שהיא עלתה לו במחיר ציבורי כבד שכלל התנכרות של חלק לא קטן מאמריקה השמרנית וביטול הופעה מתוכננת בתוכנית הבוקר למחרת. 

אדם למברט (צילומים: GettyImages ImageBank)

גם היציאה המתוקשרת שלו מהארון, מיד בתום העונה של "אמריקן איידול", כאילו שאפשר היה לטעות בו עוד קודם לכן, עשתה כותרות והפכה אותו לאחד ההומואים המפורסמים בעולם הפופ. למברט, כידוע, לא זכה בסוף העונה על אף שהיה הפייבוריט במהלכה. הצופים התגייסו בערב הגמר ובחרו בכריס אלן, שייצג את אמריקה השמרנית, על למברט, הצעיר הססגוני עם המיניות המעורפלת.

כבר במהלך התוכנית, כשזהותו המינית של למברט עוד היתה מוטלת בספק מבחינת הקהל, עלו ברשת תמונות פרובוקטיביות שלו, בין היתר מחופש לאשה ומתנשק עם גבר. במהלך כל תקופת התוכנית אדם סירב להגיב על השמועות, מה שכמובן הגדיל את העניין סביב תדמיתו השנויה במחלוקת. אדם יצא מהארון רשמית בכתבת שער במגזין "רולינג סטון" רק לאחר סיום התוכנית. זה אומנם לא הפתיע אף אחד, אבל הוא המשיך למשוך את תשומת לב התקשורת עם גישה של רוקסטאר ותדמית סמי־ערפדית ("אני סוג של ערפד. אוהב כמה שאפשר לחיות בחושך").

אבל זו היתה ההופעה הפרובוקטיבית בטקס פרסי המוזיקה האמריקאית בנובמבר האחרון שהטביעה את חותמה על הקהל האמריקאי. במהלך ההופעה התנשק למברט עם קלידן הלהקה שלו, ודחף את ראשו של אחד הרקדנים לתוך מפשעתו כחלק מתנועת הריקוד.

"אני לא מנסה להטיף לאורח חיים מסוים, לא מנסה להטיף למוסריות", הוא אומר, "יש מגוון רחב בתוך הקהילה ההומו־לסבית וזה משהו שסטרייטים עדיין לא ממש מצליחים להבין. יש מלא סוגים של גייז, זה כמו להגיד שכל הגברים הסטרייטים הם אותו דבר. זה לא נכון. זה לא אנחנו נגדם, זה לא גיי נגד סטרייט, זאת פשוט קבוצה של צבעים, גישות ואווירה. יש קלישאות שעדיין ממשיכות להיזרק לתוך הפרצופים של האנשים". 

אדם למברט. קבוצה של צבעים

יש תיאוריה שיווקית שאומרת שפרובוקציה שמקפיצה את עניין הציבור בסופו של דבר הופכת את הפרובוקטור למותג, במיוחד אם הוא ממשיך להפתיע.

"אני אוהב את סגנון ההופעה הפרוע הזה ואני חושב שאף אחד לא ציפה לסוג כזה של הופעה ממתמודד 'איידול'", הוא מתקשה לכבוש את חיוכו. "עליתי עם אנרגיה מינית חזקה וזה הפחיד אנשים. במבט לאחור יכול להיות שזה פגע במכירות האלבום באותו רגע, כי זה היה ממש ערב לפני שהאלבום יצא, אבל מצד שני זה גרם לי קצת לצאת מהתבנית של 'אמריקן איידול', והיה לי חשוב לייצר תשומת לב. זה הצעד הראשון. מה שהיה בטקס פרסי המוזיקה לא היה מתוכנן. זה משהו שפשוט קרה. הייתי מחוץ לגוף שלי".

שלב השאלה הפולנית, יש לך עכשיו בן זוג?

"לא. אני רווק ומחפש. שמעתי עכשיו שמועה לא נכונה עליי שנורא הצחיקה אותי, ראו אותי במועדון צוחק עם האקס, אז כתבו שחזרנו. אבל זה לא נכון, זה פשוט לא עבד בינינו והוא אחלה בן אדם, אז נשארנו בקשר".

למברט. תראו אותי

בטח יותר קשה לצאת לדייטים כשאתה מפורסם.

"זה קצת יותר קשה כי צריך לנחש את המניעים של אנשים, במיוחד בלוס אנג'לס. כל מי שמגיע לכאן רוצה להיות מפורסם. תהילה היא סוג של מטבע כאן שאנשים ממש סוחרים בו, ואם אתה מסתובב עם סלבז, אז אתה יותר שווה. לכן קשה לדעת מה באמת אנשים רוצים. אבל בסופו של דבר אני חושב שאני שופט אישיות די טוב, ואני בדרך כלל פוגש אנשים דרך חברים, ככה שיש לי דעה אמיתית ראשונית".

למברט, שחגג השבוע יום הולדת 28, לא מתבייש להיות גיי אייקון, להפך. המודל שלו, אם אתם מתעקשים, הוא פרדי מרקורי, אותו הוא מגדיר כאיש שהכי היה רוצה לפגוש בחייו ("חוץ מישו. אתה יודע שישו היה יהודי?"). מצד אחד הוא משפריץ ביטחון עצמי, אנדרוגיני, נועז וצבעוני, ממש כמו מרקורי, מצד שני הוא עדיין מחסיר פעימה בכל פעם שמדונה זורקת לו איזו מילה. בבאזז התקשורתי שנוצר סביבו, שכולל שיר שכתבה לו ליידי גאגא ושני פרסים מקומיים (כוכב הריאליטי האהוב בטקס בחירת הנוער ואמן השנה ב־Young Hollywood Awards), אפשר כמעט לשכוח שהוא עדיין אמן בתחילת דרכו. "הרבה מנצחים של 'אמריקן איידול' לא ממש הצליחו מסביב לעולם כי הסאונד שלהם והזהות שלהם היתה אמריקאית, מאוד 'הילדה של השכן', כמו קארי אנדרווד", הוא מסביר.

"זה שאתה זוכה בתחרות פופולריות לא אומר שאתה מתאים לביזנס, אפילו אם אנשים הצביעו לך. כשיוצאים מהתוכנית וכבר לא שרים כל שבוע בטלוויזיה, צריך להיות יותר שיווקיים, צריך לעבוד קשה. אתה אמור להיות איש מכירות, ואתה גם המוצר. דרוש יותר מקול טוב כדי להצליח היום בעולם". אל תטעו, למברט מכוון גבוה, כמו מייקל ג'קסון או מדונה או מרקורי, הוא רוצה לכבוש את העולם.

הוא עובד עכשיו קשה מאוד בלבדל את עצמו מכל מיני מתמודדים אחרים של "אמריקן איידול" - מנצחי עבר שבאו ונעלמו לאחר שנת כהונה ואלבום אחד (מי אמר דייוויד קוק?). אפילו קלי קלרקסון, שנהנתה מהספק כמנצחת הראשונה, לא השכילה לשמור את עצמה בתודעה של הקהל האמריקאי לאורך זמן, ואחרי תקופת הצלחה מסחררת נתפסת כעת כמודל לזלזול. למברט רוצה שנשכח שהוא יוצא תוכנית ריאליטי. הוא רוצה להיות תופעה שרק במקרה התחילה כפייבוריטית של סיימון קאוול. "קשה מאוד להיות מוחתם בחברת תקליטים בימים אלה", מסביר למברט, "אף אחד לא מתגלה עכשיו. זה משהו שכבר מת".

בגלל זה הולכים ל"אמריקן איידול"?

"הייתי צריך לעשות שינוי גדול בחיים שלי. רציתי יותר הזדמנויות, רציתי יותר כסף, רציתי להיות סולן. עד אז הרווחתי מלעשות מיוזיקלס בתיאטרון ונמאס לי שאמרו לי מה לעשות ואיך. רציתי ליצור את הדבר שלי. ידעתי שהדרך היחידה לעשות שינוי מהיר זה לעלות על איזושהי פלטפורמה ו'אמריקן איידול' עושה את זה. אתה יודע, 30 מיליון איש צופים בזה כל שבוע, אז החלטתי ללכת לאודישנים. לא היה לי מה להפסיד".

למברט (משמאל) עם כריס אלן

איך הרגשת בשנייה שהכריזו על כריס כזוכה?

"הדבר הראשון שחשבתי זה 'עכשיו אפשר לנשום'".

לא רצית לזכות?

"חשבתי שכריס עשה עבודה ממש טובה בגמר, והכף יכולה להכריע לכאן או לכאן. בשלב הזה כבר חשבתי שזכיתי בדרכי שלי. הגעתי עד הסוף, עשיתי את המקסימום שהיה אפשר. הופעתי עם קווין ועם קיס בגמר, היתה לי חשיפה וככל הנראה גם חוזה בחברת תקליטים וזה מה שרציתי שיצא לי מזה. לא הלכתי לאודישנים כי רציתי שיקראו לי 'אמריקן איידול'. זה לא ממש אכפת לי".

אומרים שבתחרויות כאלה עדיף לזכות במקום שני. כי אז מצד אחד זוכרים אותך, אבל מצד שני אין כל כך הרבה ציפיות.

"כן, אמרו לי את זה כבר, אבל אני לא חושב שזה משנה אם אתה מקום ראשון או שני. טכנית, לכריס ולי יש בדיוק את אותו חוזה, אותו ניהול. יש אולי ציפיות שונות, אבל זה לא משנה".

אדם למברט נולד למשפחה יהודית באינדיאנה, ובגיל צעיר עבר לגור בסאן דייגו. אמו, ליילה, עובדת בעיצוב פנים ואביו, אבר, מנהל מוצר בחברת אינטרנט. יש לו אח אחד, ניל, שצעיר ממנו בשלוש שנים. בשל זיקת המשפחה ליהדות, למדו אדם וניל עברית במשך שנה ("הלוואי שיכולתי לקרוא עברית. אני לא זוכר כלום, הייתי בן עשר. אני יודע 'שלום', 'מזל טוב', מילים בסיסיות"), אבל מהר מאוד בחר אדם למלא את עולמו באמנויות הבמה: "הייתי מאוד מעורב בתיאטרון ובמוזיקה. תמיד הייתי צבעוני, ניסיתי כל מיני תחפושות ושיחקתי עם איפור".

אז ההורים שלך ידעו לפניך שהבן שלהם הומו?

"אני מניח שהם ידעו. ההורים שלי היו מאוד ליברלים, הם אף פעם לא הניאו אותי מלהביע את עצמי. תמיד הקפתי את עצמי באנשים שהיו באופן כללי יותר פתוחים לסגנון החיים הזה, אז למרות שלא הייתי מחוץ לארון ולא דיברתי על זה, הייתי בסיטואציות שזה היה בסדר".

סבלת מזה שאתה שונה? הציקו לך?

"לא היו לי הרבה רגעים קשים, אבל בהחלט כנער פחדתי מאוד לצאת עם זה כי לא היה אף אחד אחר סביבי, וזה היה מפחיד להיות היחיד. לא הכרתי אף הומו מוצהר".

לא היה איזה מישהו מפורסם?

"מי? זה בדיוק העניין, להרבה נערים הומואים אין על מי להסתכל. אני חושב שהיום המצב הרבה יותר טוב, אבל אנחנו מדברים על לפני עשר שנים. הדבר היחיד שהיה זה ג'ק מ'וויל וגרייס'. אני זוכר שהיינו רואים את הסדרה הזאת יחד כל המשפחה ותמיד הייתי נורא לחוץ. עד שהוא היה אומר איזו בדיחה וההורים שלי היו צוחקים והייתי אומר לעצמי בלב, 'זה בסדר'. זה היה משהו גדול בשבילי".

• למה אדם למברט רוצה להיות דמות לחיקוי עבור הומואים? הכל בראיון המלא בגיליון החדש של פנאי פלוס.