מגרד לו באצבעות
באלבומו החדש של פיטר גבריאל, "Scratch My Back", העדיף היוצר המוכשר לוותר על שירים מקוריים לטובת פירושים חדשים לרדיוהד, ארקייד פייר, פול סיימון ורג'ינה ספקטור, ובורא אותם מחדש בצלמו. עכשיו נותר לחכות לפרויקט התגובה של האמנים
לפיטר גבריאל מגיע הרבה קרדיט. זאת אומרת, מעבר לכבוד וההערצה העקבית שהוא מקבל מאז תחילת הקריירה על החדשנות של ג'נסיס, התעוזה לצאת לקריירת סולו מסוכנת ואפילו הקליפים המטורפים.
יומיים לפני שיצא "Scratch My Back", אלבום החידושים המסקרן שלו, גבריאל חגג את כניסתו הרשמית לעשור השביעי לחייו. אבל במקום בו האמן המתבגר הממוצע נוהג ליהנות מפירות העבר שלו וחושב על הופעה בישראל בעוד עשר שנים, גבריאל מסרב להיכנע לתכתיבי הגיל. "Scratch My Back", יותר משהוא אלבום חידושים שמעיד על מחסור בחומרים ובמקוריות, הוא נקודת הקישור שלו למתרחש עכשיו בעולם המוזיקה וההוכחה שפיטר גבריאל הוא עדיין מעיין מתגבר של סקרנות ורצון תמידי להתחדש.
שניים עשר שירים מחודשים כאן, של אמנים הנעים מניל יאנג ועד בון איבר. ואולי המילה "מחודשים" לא בדיוק מתאימה: גבריאל והמפיק בוב אזרין (שחתום על קלאסיקות כמו "ברלין" של לו ריד ו"החומה" של פינק פלויד), הפשיטו את השירים מכלי הנגינה החשמליים ומשאר רעשים והתירו אותם כמעט עירומים, עוטים רק את קולו הסדוק של גבריאל וצלילי תזמורת קלאסית.
כשהוא מבצע את "Heroes" של דיוויד בואי, מינוס האנרגיה שבמקור, גבריאל מחזיר את הטקסט אל קדמת הבמה, וזו למעשה האחיזה היחידה של השיר בגרסתו המוכרת. וזה עובד גם להיפך: "Mirrorball", שיר קטן וטוב של אלבו, מתמלא רוח חיים בעיבוד התזמורתי. אפילו "My Body Is A Cage", הגם כך היסטרי של ארקייד פייר, מצליח להתעלות על פומפוזיות המקור. הביצוע ל-"Listening Wind" נשמע טוב יותר ממה שטוקינג הדז אי פעם התכוונו שיישמע."The Book Of Love" של מגנטיק פילדז לא פחות ממהפנט ואלוהים, אפילו רג'ינה ספקטור מקבלת כאן טיפול נוירוטי שמאפיל על הסטנדרטים שלה, כפי שאפשר לראות כאן לעיל.
גבריאל. מעיין מתגבר של סקרנות (צילום: Carl De Souza)
יש כאן גם כמה ניסיונות לא מוצלחים ומיותרים, דוגמת "The Boy In The Bubble" של פול סיימון, שעדיף לזכור אותו כפי שהופיע בצורתו המקורית ב"גרייסלנד". אך ללא ספק הפספוס הכי גדול כאן מגיע ממש ברצועה האחרונה, בביצוע ל-"Street Spirit" של רדיוהד. תשכחו מהלחן ומהקליפ המרהיב שעולה לכם בראש כשאתם שומעים את השיר הזה. גם ריף הגיטרה היפהפה נעלם כלא היה בפרשנות המשעממת שמוענקת לו כאן.
עם כל הכבוד לתעוזה ולמקוריות, זה פשוט יוצא פחות יפה מהמקור. כבר עכשיו נשמעים דיבורים על "I'll Scratch Yours", פרויקט מעניין שמאפשר לאמנים המכוסים כאן להשיב לגבריאל חידוש תמורת חידוש. מסקרן לגלות אם ההרכבים הנ"ל יצליחו לפרק, להרכיב ולהמציא מחדש את היצירה הגבריאלית כפי שהוא עשה לשלהם. שם האלבום, ואלבום התגובה, מעט הולך לאיבוד בתרגום, שכן מקורם באימרה "I'll scratch your back, you scratch mine", במובן של "שמור לי ואשמור לך".
לפרקים כל העסק נשמע כמו פסקול מוצלח לדרמה תיאטרלית במיוחד, ולמרות שלעיתים הפרשנות החדשה לא מספקת איזשהו ערך מוסף משמעותי, גבריאל נמנע מליפול במלכודות אלבומי החידושים המיותרים ובורא את רוב היצירות בצלמו, כמעט מבראשית.
פיטר גבריאל, Scratch My Back, הליקון
לפנייה לכתב/ת 
