שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    קבלה וזוגיות: רמי קלינשטיין הפסיק לנפח שרירים

    בחייו הקודמים הוא עבד על ניפוח שרירים, טיפח את האגו ורצה להשיג הכל מיד ועכשיו. בחייו החדשים רמי קלינשטיין מאט, מביט פנימה. בעזרת פילאטיס, טאי צ'י תורת הטאו והקבלה ומרגיש קרוב יותר לאושר

    מתנער ממשקל עודף. זה אולי הדימוי הנכון לתאר את רמי קלינשטיין של פרק ב’. זה שאחרי הגירושים המתוקשרים מריטה. כולנו עקבנו אחרי הפרידה הזאת. מי בכעס ובעצב על כך שהזוג המלכותי אינו משאיר לנו פנטזיה לחיות לאורה, ומי מתוך שמחה על צדקת אמונו שאין עתיד למוסד הנישואים. אחר כך, שוב ברגשות מעורבים של קנאה וחדוות ההתאהבות, עקבנו אחר הקשר עם חברתו החדשה אלכס, שאת הדי הביקורת על הקשר ביניהם אפשר לשמוע בשירו ”פעם אחת בחיים”, שנכתב על ידי יאיר לפיד: ”כל העולם אמר לך שאני האיש הלא נכון. מבוגר מדי, צעירה מדי, ואין שום היגיון”.

     

    אבל לא רבים יודעים שקלינשטיין לא רק הוריד מעצמו את עולו של קשר ארוך שנים, כמו גם את ההתחייבויות שקשרו אותו לחברת התקליטים הליקון, אלא גם הפסיק עם הרמת המשקולות בחדר הכושר והתוודע לתורות רוחניות שונות. פרק ב’ של קלינשטיין הוא לא רק זוגיות חדשה, אלא גם שורה של שינויים שהוא עושה כדי להגיע למקום נכון יותר, מאוזן יותר, קרוב יותר לאושר. הפרק הנוכחי בחייו מתאפיין בתנועות הזורמות של שיטת הטאי צ’י, בקשב להרמוניה עם העולם דרך תורת הטאו של המזרח והקבלה היהודית, בחתול חדש ובגל מחודש של יצירתיות שמביא אלינו דיסק חדש המסכם את ההתחדשות וההתפתחות שחלה בו.

     

    פרק א': לגופו של עניין

    אבל אי אפשר להבין את פרק ב’ בלי לדעת מה קרה בפרק א’. אז למי שלא קרא את כל הכתבות והידיעות על קלינשטיין בעיון, הנה תקציר העניינים: בפרק א’ הייתה תקופה קצרה שבה הפגין קלינשטיין השמנה ניכרת, ולאחריה נראה שוחה בבריכת גורדון ומתאמן במכון כושר. אבל גם אצלו, כמו אצל רבים מאיתנו, הכל התחיל מוקדם יותר, לפני שהוא הפך למי שכולנו מכירים כרמי קלינשטיין. ”בנעורים הספורט היה הנוגדן לדימוי הפסנתרן”, הוא מספר. ”בעוד שלהיות פסנתרן יכול היה בקלות להפוך אותך לחנון, הכדורסל היה עיסוק חברותי, כיפי, גברי. כל הבנות היו באות להסתכל עלינו הבנים משחקים כדורסל. תמיד ידעתי שאעסוק במוזיקה ולא בכדורסל, אבל עם זאת השקעתי בכדורסל לא פחות מבמוזיקה”.

     

    אבל לא שמרת לו אמונים.

    ”לא. בצבא, כשהייתי בלהקה צבאית, לא עסקתי בשום סוג של ספורט. מהצבא יצאתי מיד לקריירה שהלכה ונסקה ואיתה הלך ועלה גם מספר המכנסיים שלי. עבדתי 24 שעות, לא התפניתי לעשות שום פעילות גופנית ואכלתי ג’אנק פוד. והרבה. הלכתי ושמנתי עד שהפכתי להיות כמעט 90 קילו. הגעתי לדרגה שהיה לי קשה להתכופף לקשור נעליים. ואז פתאום מאסתי בבחור השמן שהפכתי להיות ואמרתי לעצמי: אתה לוקח את עצמך בידיים. חזרתי לספורט. הפעם התחלתי משחייה בבריכת גורדון. אחרי שנתיים של אימונים הגעתי לדרגה שהייתי יכול לשחות עם ’הכרישים’, כך כונו כמה אלופים שהיו הופכים את הבריכה לנחלתם הבלעדית כל בוקר, כי היה מפחיד לשחות לידם מרוב שהיו מהירים ודורסניים".


    "מאוד מאמין בזוגיות החדשה שלי"

     

    אז ירדת איזה 30 קילו. מאז אתה שומר כל הזמן?

    ”כן. אני אדם שמן בגוף של אדם רזה. רק בזכות הספורט והשמירה על תזונה נכונה אני שומר על המשקל. אבל אחרי שעברנו דירה ויצאתי מהרדיוס של בריכת גורדון, האבולוציה של הפעילות הובילה אותי למכון הכושר”.

     

    ומה קרה שם? הפכת לבאדי בילדר?

    ”אפשר לומר. במכון הכושר היה לי מאמן שהמטרה שלו הייתה להפוך אותי לז’לוב. והוא די הצליח. פתאום נהיו לי שרירים נפוחים. הצטרפתי לאווירה של מכון הכושר, שגורמת לך לרצות להשיג יותר, להעלות את רמת האימונים, לעבור למשקולות עוד יותר גדולות. אהבתי את זה, אבל הגוף שלי לא כל כך אהב את זה”.

     

    איך הבנת את זה?

    ”פעם בכמה חודשים קיבלתי איתות בצורת כאבי גב או צורך פתאומי לנוח. לאט־לאט הבנתי שהגוף שלי צריך להישאר בגודל שמתאים לו ושלא נכון לפתח אותו מעבר למידות שלו. במכון כושר גם לא תמיד יש מספיק דגש על גמישות, הקפדה על נשימות נכונות, על החזקת הגוף ועל עוד כל מיני עקרונות שאותם למדתי אחר כך - בפילאטיס ובטאי צ’י. הפילאטיס מילא את מקום המשקולות.

     

    פרק ב': לעומקו של קיום

    לא רק הגוף אותת לו שהמשקל כבד עליו. איתותים נוספים הגיעו ממקומות אחרים. המציאות זימנה לו מפגשים עם גישות שונות לגוף ולנפש, והוא נפתח אליהן. כמי שיש לו שמיעה טובה במיוחד, היה קלינשטיין מהיר לקלוט את תרבות המזרח שהגיעה הנה כדי לשיר בקול שני על המלודיה השולטת במערב. זו שקוראת לנו להיכנס לקצב של הישגיות, ניצחון, אינדיבידואליות והעצמת האגו. קלינשטיין נפתח לקול הזה וחיפש ללמוד אותו יותר מקרוב. הצעד הראשון בדרך הזאת היה הטאי צ’י, והחיבור היה מיידי.

     

    מה אתה יכול להגיד על רמי וטאי צ’י?

    ”הטאי צ’י, בניגוד למשקולות, היה ההפך המוחלט מכל מה שעשיתי ביתר הזמן. הוא היה כמו בועה בתוך החיים המטורפים שחייתי. הוא היה האנטי של ההישגיות ושל הניסיון להגיע לדברים כמה שיותר מהר. בטאי צ’י הרגשתי שאני מאזן את עצמי, שאני עושה משהו לא מטעמים תחרותיים. לא רק הרוח של הטאי צ’י עצמה אלא גם סגנון הלימוד של המורה שלי, אסי בן־פורת, היה כזה – מעמיק ואיטי, מה שהזכיר לי את המורה הדגול שהיה לי לפנסתר, פרופ’ אנריקה ברנבוים, שלימד אותי מעט יצירות - אבל לעומק.

     

    "זמן מה אחרי שהתחלתי לתרגל טאי צ’י חוויתי תחושת היי מהתרגול, וזה קרה רק בזכות העבודה הפנימית והריכוז הגבוה, בלי להזדקק לשום כימיקלים. זה היה נראה לי כמו הישג גדול. מעבר לזה, בשנים האחרונות הצלחתי להיגמל מהשימוש במשאף הוונטולין שליווה אותי מגיל 17. נראה לי שגם את זה אפשר לזקוף לזכות העובדה שהטאי צ’י לימד אותי לנשום, ואולי גם להקשיב לגוף ולדאוג לו”.


    "הטאי צ’י לימד אותי לנשום"

     

    הטאי צ’י החליף את הרמת המשקולות?

    ”לא. במשך כמה שנים עשיתי במקביל גם טאי צ’י וגם אימוני משקולות. אחר כך גיליתי את הפילאטיס – והוא זה שמילא את מקום המשקולות. הוא השתלב בצורה הרבה יותר הרמונית עם הטאי צ’י, ועם זאת איפשר לי לעצב את הגוף ולייצב אותו. ונראה שזה באמת עובד, כי בזמן האחרון אנשים אומרים לי: רמי אתה נראה כל כך טוב. תגיד, גבהת?”.

     

    האם אתה חי בריא יותר היום?

    ”לאו דווקא. היום, כשאני מטפל לבד בענייניי האמנותיים, יש לי פחות זמן. אני לא יכול להקדיש הרבה לפעילות גופנית ולדאגה לתזונה. אבל מצד שני אני מרגיש שכבר הפנמתי את עקרונות הבריאות, ואני יכול ליישם אותם מתוך איזו גמישות של יאללה, יהיה בסדר, ומתוך ידיעה שאין סיכוי שאחזור להיות מה שהייתי בגיל 20”.

     

    פרק של תיקון

    קלינשטיין אינו מביט אחורה בבוז. הוא לא מתנכר לרמי שהיה נשוי לריטה, וגם לא לרמי שהיה מרים משקולות. הוא גמיש ומכיר בכך שכל פרק בחיים מביא איתו שינוי וחידוש. למרות זאת הוא חושב שהוא נמצא היום במקום קרוב יותר לאושר, עוסק ב”תיקון”, כפי שהוא קורא לזה, אותו ”תיקון” המוכר מתורת הקבלה.

     

    איך הגעת לקבלה?

    ”למען האמת, לפני שהגעתי לקבלה הגעתי לתורת הטאו באמצעות הספר ’הטאו של פו’. הוא הגיע אלי בדיוק בעיתוי המתאים. זה היה הזמן שבו הפסיכולוגית שלי הכריזה: ’אתה מוכן לחיים – סע’.

     

    הרגשתי שבאמת אין מקום יותר לשיחות על הנפש, אבל עדיין היה בי רעב לשיחות על רוח. כיוון שתמיד הייתי אוטודידקט התחלתי לקרוא על הפילוסופיה של המזרח. אני חושב שהדבר המרכזי שקסם לי שם היה הדיבור על כך שלא רק לניצחון יש ערך אלא גם להפסד. על כל פנים באותה תקופה הזדמן לי גם מפגש עם מישהו שעסק בקבלה והשמיע רעיונות דומים”.

     

    מה אימצת מהקבלה?

    ”אם לנסות לתמצת רעיונות מורכבים, אני חושב שהדבר הכי חשוב שהבנתי מהקבלה זה שכולנו ישות אחת, שיש קשר רוחני בין כל בני האדם ושהחתירה לשלמות עוברת דרך ההבנה הזאת. הפסיכולוגית שלי נהגה לקרוא לי ’חייל בודד’ בגלל התחושה שהייתה לי שאני לבד בעולם, שהכל על כתפיי, שאני צריך לעשות הכל. הקבלה מציעה את התפיסה המשלימה. הרעיון שאתה חלק מהמשולש ’אתה, רעך ואלוהים’ עוזר לי להבין שאדם לא צריך לשאוף להחליף את אלוהים, אלא להבין את המקום שלו בתוך המשולש הזה”.

     

    המהלך הזה הוא באיזושהי דרך תוצאה או סיבה של הגירושים?

    ”בפרק א’ הייתה בי איזו יוהרה, שהתבטאה גם בניסיון להיות צנוע באופן מוגזם, להיות כל הזמן אהוב ונחמד ובסדר. יכול להיות שהרעיון הזה על כך שלאדם יש את מקומו והוא לא אמור לנסות להחליף את אלוהים איפשר לי לראות באיזו צורה זה פוגע בי”.


    "אדם לא צריך לשאוף להחליף את אלוהים"

     

    אתה חושב שהזוגיות הפריעה לך להתפתח?

    ”גם בזוגיות הראשונה שלי הייתי אדם שמשתנה, שנפתח, שמחפש. עם זאת, הייתה שם איזו תקרה. איזו הרגשה ששינוי מוגזם מאיים על המסגרת, שאם הלכת הרבה מדי קדימה – תצעד צעד אחד אחורה”.

     

    אתה לא חושב שכל זוגיות קבועה וארוכת שנים מפריעה לשינוי ולהתפתחות?

    ”לא. אני מכיר זוגות, גם אם מעטים, שממשיכים להתפתח במקביל, ואני מאוד

    מאמין בזוגיות החדשה שלי, שהיא זוגיות לא שגרתית, ומאמין שתאפשר לי להמשיך להשתנות ולהתפתח. אני לא חושב שמדובר באותה זוגיות רק עם בת זוג אחרת, אלא בשינוי אמיתי”.

     

    כל השינויים האלה משפיעים גם על היצירה?

    ”אני לא יכול להעיד על איכות היצירה שלי. אני יכול לומר שאנשים אחרים אומרים שהכתיבה שלי יותר משוחררת. ואני עצמי יכול לומר שאין לי Writers Block שידעתי בשנים קודמות, ושהאנרגיות היצירתיות שלי זורמות ופתוחות”.

     

    אתה אדם שכל הזמן בודק, משתנה, מחפש. מה אתה מחפש?

    ”המילה הראשונה שעולה לי לראש זה אושר. אני חושב שמעבר לפינה מחכה לי אושר עוד יותר גדול, ואני עושה הכל כדי להגיע מעבר לפינה הזאת”.


     

    צילום: אדוארד קפרוב
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "שינוי אמיתי". רמי קלינשטיין
    צילום: אדוארד קפרוב
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים