שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    חודשיים מעצר-שווא על שוד נשק: 'רציתי להתאבד'
    עבר של עישון חשיש וחולצה צהובה הספיקו למשטרה כדי לעצור את ואדים פולישצ'וק בחשד שחטף נשק מחייל בכרמיאל. אחרי כישלון בבדיקת פוליגרף וזיהוי מפוקפק במסדר, הוא כבר עמד בפני כתב אישום. למזלו, נחשפה לבסוף כנופיית גנבי הנשק. "הפרשה מדגימה את חולשת הזיכרון האנושי", מסכם פרקליטו

    "היו רגעים שרציתי להרוג את עצמי. להתאבד. בעיקר אחרי שאיזה חוקר מנה לי על האצבעות, כמו סוכריות, את 12 השנים שאני עלול לקבל. ככה... 1, 2, 3, עד 12. אבל בשום אופן לא הייתי מוכן להודות במשהו שלא עשיתי".

     

    במשך חודשיים בדיוק, ישב ואדים פולישצ'וק, בן 22, במעצר. צירוף מקרים אומלל, מסדר זיהוי אחד ולהיטות משטרתית לפענח תיק, הובילו לכך שבמשך חודשיים הוטח בצעיר הכרמיאלי, שוב ושוב, כי הוא זה שתקף חייל תושב העיר ושדד ממנו את נשקו.

     

    לא הועילו עדויות בני משפחתו שטענו בתוקף כי בזמן שהחייל הותקף ישן ואדים במיטתו. לא הועילה גם העובדה שמדובר בצעיר שסיים שירות צבאי ללא רבב, ללא הרשעות קודמות, שעמד להתחיל בלימודים. למעט חקירה אחת, בגלל עישון חשיש, מעולם לא נתקל במשטרה.


    "ישבתי עם רוצחים, עשו לי מלחמה פסיכולוגית" (צילום: אבישג שאר-ישוב)

     

    רק לאחר חודשיים במעצר ועוד שבועיים במעצר בית, בעקבות מעצר כנופיית גנבי הנשק החשודה גם במקרה נוסף, בוטלו האישומים. צו איסור הפרסום שהוטל על הפרשה הוסר, וכעת יכול ואדים לחזור לחיים נורמליים.

     

    "למשפחות פשע לא עושים כזה חיפוש"

    יום ראשון ה-3 בינואר החל כעוד יום רגיל עבור פולישצ'וק. הוא אמור היה לסיים את ההכנות לקראת תחילת לימודיו במכינה במכללת הגליל המערבי בעכו, למחרת בבוקר. שנה לפני כן השתחרר משירות צבאי. ידו נשברה במהלך השירות, הוא עבר ניתוח ונקבעו לו 20 אחוזי נכות. בשנה שחלפה הוא עבד במלון באילת, חסך קצת כסף והתכוון להשלים את תעודת הבגרות, ואחר כך ללמוד מלונאות. אבל הגורל רצה אחרת.

     

    ב-6:40 בבוקר, בשכונת גבעת רם בכרמיאל, הותקף חייל צה"ל המשרת בחיל ההנדסה. הוא הוכה בראשו, ונשקו, מסוג M-16 מקוצר, נשדד יחד עם המחסנית.

     

    ואדים ישן באותה עת בביתו. חברו העיר אותו בצלצול טלפון רק כשעתיים מאוחר יותר, ובהמשך הבוקר יצא עם חבריו והסתובב בעיר. "בצהריים עמדתי לצאת עם אמי, להסיע אותה לעבודה", הוא משחזר. "רכז המודיעין של תחנת כרמיאל גר לא רחוק ממני. הוא חקר אותי זמן קצר לפני כן, בגלל שימוש בחשיש. פתאום הוא בא אלי, ושאל אותי לאן אני הולך. אחרי שיחה קצרה הוא כבל אותי באזיקים. בתוך כמה שניות הגיעו למקום עוד ניידות, עם שוטרים, בלשים, שוטרי מג"ב חמושים ברובים.

     

    "הם התחילו לעלות על הגג של הבניין, לחפש במקלט, בארונות החשמל בחדר המדרגות. עשו חיפוש בבית. אספו בגדים ונעליים. אמרתי להם 'אתם עושים לי פאדיחות מול כל השכנים. למשפחות פשע לא עושים חיפושים כאלה'. כל הזמן הזה, עוד לא ידעתי בכלל במה אני חשוד".

     

    אפילו הפוליגרף הכזיב

    רק מאוחר יותר, בתחנת המשטרה, התבררה הסיבה למעצרו - והוא מיהר להכחיש מכל וכל. עד עכשיו הוא מתקשה להאמין: "לא הבנתי איך נפל עלי דבר כזה. אני בן-אדם רגיל. איך פתאום מפילים עלי תיק כזה? למה? מהרגע הראשון אמרתי להם, 'תעשו איזו בדיקה שאתם צריכים'. היה לי לכלוך על המכנסיים, אמרו שזה דם. אמרתי בבקשה, תיקחו את המכנסיים ותבדקו. תיקחו דנ"א. תיקחו אותי לפוליגרף. תיקחו את הנייד שלי לבדיקה. תיקחו מה שאתם צריכים, כי אני לא עשיתי את זה".

     

    אבל למשטרה היה משהו יותר "מוצק" מכל אלה - התאמת צבעים. החייל שהותקף סיפר כי תוקפו לבש סווטשרט צהוב עם כובע, ועל החולצה שלו היה ציור של מעוינים. על חבל הכביסה בביתו של פולישצ'וק הייתה תלויה באותה עת חולצה צהובה. נוסף על כך, ציינו חלק מעדי הראייה גם כי מכונית בצבע ירוק כהה - כצבע רכבו של פולישצ'וק - נמלטה מהמקום.


    3 מהחשודים הנוכחיים: מוזהר, עומר וחמודי שלאעטה (באדיבות המשטרה)

     

    גם המשך החקירה לא היה מעודד: ואדים לא סיפר לחוקרים כי ביקר באותו יום גם אצל ידיד בכפר הערבי הסמוך בענה - וכשגילו זאת, הם הטיחו בו כי במהלך הביקור מכר את הנשק ששדד.

     

    אבל הגרוע מכל היה מסדר הזיהוי, יומיים לאחר המעצר. בתחילה טען החייל כי "זה הוא ב-80 או ב-90 אחוז". קצין המשטרה שניהל את המסדר אמר לו כי הזיהוי ודאי, והחייל התיישר: "זה הוא".

     

    תקוותו של פולישצ'וק הייתה נשואה לבדיקת הפוליגרף שדרש כי תיערך לו - אך גם היא הכזיבה, והעלתה כי הוא משקר לכאורה. הוא עצמו טען שהסיבה לכך הייתה התרגשותו הגדולה בעת הבדיקה. כאן התחיל עבורו הסיוט האמיתי.

     

    "צריך לירות בך כמו במחבל", אמר השוטר

    "במשך ימים שלמים עברתי חקירות, טרטורים, איומים", הוא נזכר. "לקחו אותי לבית המעצר קישון. אני, שבחיים לא התעסקתי בדברים כאלה, שאפילו כלא צבאי לא ראיתי, ישבתי שם עם רוצחים, עם אנסים. הכניסו לי מדובבים לתא. שניים. עשו לי מלחמה פסיכולוגית. היו שלבים שממש רציתי כבר למות. להתאבד. באחד המקרים, בנסיעה מחקירה לתחנה, או להיפך, שמעתי את אחד השוטרים המלווים אומר לשני, 'מי היה מאמין שאחד משלנו יעשה דבר כזה. יתקוף חייל, כדי לגנוב לו את הנשק'". הוא פנה לואדים ואמר לו: "באחד כמוך צריך לירות כמו במחבל".

     

    אבל פולישצ'וק לא התייאש: "מה שהחזיק אותי היה רק האמונה שהצדק ייצא בסופו של דבר לאור. לא היה לי משהו אחר להיאחז בו. המדובבים ניסו לשכנע אותי, אמרו לי להודות בתיק. אמרתי להם 'במה להודות? במשהו שלא עשיתי? למה שאעשה בכלל דבר כזה, מה חסר לי בחיים?'. גם לחוקרים אמרתי, תבדקו בחשבון הבנק שלי. הוא נמצא ביתרה. המשפחה שלי לא עשירה, אבל ברוך השם לא חסר כלום. רק רציתי לבנות את החיים שלי, ללמוד, לא ליפול. מה שלא אמרתי להם - לא עזר".

     

    טענותיו של ואדים עצמו לא היו העדות היחידה שתמכה בגרסתו. גם בני משפחתו אימתו את האליבי שלו - אך ללא הועיל. "סיפרתי למשטרה מי זה הבן שלי", מספרת אמו, לודה. "אבל לא היה עם מי לדבר. אף אחד לא רצה להקשיב ולעזור. לא במשטרה, ולא בשום מקום. כתבתי לחברי כנסת אבל לא קיבלתי תשובה. אמרתי להם, 'מילא שהבן שלי במעצר, אבל אתם לא מחפשים את מי שבאמת עשה את זה. הרי מדובר במחבל. תחפשו את מי שעשה את זה באמת'".

     

    "תודה לאל על השופט שפירא"

    במשך כל אותה תקופה שהה פולישצ'וק במעצר. שופט אחרי שופט קיבלו את עמדת המשטרה, ובהמשך את עמדת הפרקליטות, והאריכו את מעצרו. בתחילת פברואר, כחודש לאחר מעצרו, הגישה נגדו פרקליטות מחוז חיפה כתב אישום בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, שוד בנסיבות מחמירות ועבירות נשק. בכתב האישום נטען כי תקף את החייל במכות בחפץ קהה בראשו, ו"המשיך להכות אותו שוב ושוב בראשו ובפניו, בעוצמה רבה באמצעות החפץ הקהה, משך מידיו בכוח את הרובה ונמלט מהמקום כשהנשק והתחמושת בידו".

     

    במקביל להגשת האישום, ביקשה הפרקליטות להאריך את מעצרו עד תום ההליכים. השופט המחוזי רון שפירא היה זה שקבע בסופו של דבר - חודשיים לאחר המעצר - כי הוא יוכל לשהות במעצר בית בעת משפטו, כשהוא אזוק באזיק אלקטרוני. השופט שפירא היה בעצם הראשון שעמד על נקודה עקרונית: אין כל ראיה אוביקטיבית הקובעת כי פולישצ'וק היה בכלל בזירה בעת השוד, וגם בראיות הנסיבתיות הקיימות, "קיימים קשיים של ממש".

     

    "אני אומרת תודה לאל על השופט הזה", אומרת האם, "שהיה הראשון שהבין שמשהו פה לא בסדר. שזה לא מי שהם מתארים, שיכול לעשות דבר כזה. כל התקופה הזו, גם כשהוא היה בבית הכלא וגם בבית, הרי גם אני הייתי בכלא. הייתי כמוהו, במעצר בית".

     

    הבן ואמו מלאים שבחים גם לעו"ד ליאור בר זוהר, שייצג את ואדים מטעם הסניגוריה הציבורית, נלחם עבורו ללא לאות והאמין מלכתחילה בחפותו. "זו פרשה שמדגימה במלוא העוצמה את הפגמים והחולשות שבזיכרון האנושי", אומר עו"ד בר זוהר בשיחה עם ynet. "מתלונן נטול פניות - ככל הנראה - הצביע על מרשי כמי שתקף אותו ושדד אותו, למרות שכעת הוכח כי אין לו יד ורגל באירוע".

      

    "הקלה מופלאה"

    לדברי עו"ד בר זוהר, הוא חש מלכתחילה כי מרשו חף מפשע. כבר באחד הדיונים בהארכת המעצר, בבית משפט השלום בעכו, אמר לשופט כי "מדובר בתיק שמרחפת מעליו עננה כבדה של חשש לטעות איומה". כעת הוא מוסיף: "בסופו של דבר הדברים התבררו אכן כטעות, ולשמחתי הנזק מוזער".

     

    בימים האחרונים, סיפר פולישצ'וק, עוד לפני שקיבל את ההודעה הרשמית על ביטול האישומים, כבר היו שמועות באוויר. "שכן שלי סיפר לי שמישהו ראה שמביאים אנשים לגבעת רם לשחזור, ושאל אותי מה קרה. לא ידעתי. התקשרתי לעורך דין שלי, וגם הוא לא ידע על מה מדובר. אמר לי שאולי הוא פנטזיונר. אבל כמה שעות אחרי זה הוא כבר אמר לי - 'ואדים, אתה לא תאמין. מבטלים את האישומים נגדך'. זה תחושה מדהימה, שנופל מעליך המשא הזה. חשבתי שבחיים לא אצא מזה, שאולי רק אחרי כמה שנים שאשב בכלא - יבינו שזה לא אני".


    "למה שאעשה דבר כזה, מה חסר לי בחיים?" (צילום: אבישג שאר-ישוב)

     

    "זו תחושה של הקלה מופלאה", מסכימה גם האם, "אבל יש גם תחושה של פחד, של חוסר ביטחון. בן-אדם יכול לצאת מהבית ולגמור בבית סוהר, בגלל דבר כזה. החיים של הבן שלי היו באותה תקופה בסכנה, הוא היה בדיכאון".

     

    ואדים מנסה בימים אלה לשקם את חייו, מברר אם עוד יוכל להמשיך בלימודים, מנסה לקבל בחזרה מהמשטרה את החפצים שהוחרמו - מכוניתו, הטלפון הנייד ואפילו בגדים. "מזל שלאבא שלי יש עוד כמה נעליים", הוא אומר בציניות מסוימת, "כי המשטרה לקחה את כל הנעליים שלי".

     

    "צֶבֶר ראיות נדיר"

    ומה יש לרשויות המדינה לומר בעניין? "צֶבֶר ראיות נדיר", על פי משטרת מרחב גליל, הוא שהביא לרמת החשד ההתחלתית הגבוהה נגד הצעיר. "החומר הועבר לעיון הפרקליטות", נמסר, "והיא החליטה על סמך המידע שבפניה להגיש כתב אישום".

     

    פרקליטות מחוז חיפה, בינתיים, ביקשה היום רשמית מבית המשפט המחוזי בעיר למחוק את כתב האישום נגד פולישצ'וק. בהודעת הפרקליטות נכתב כי כתב האישום התבסס על זיהויו בידי החייל שהותקף במסדר זיהוי חי, "ועל ראיות נוספות שהצטרפו לזיהוי וחיזקו אותו, בהן זיהוי רכב שנמלט מהזירה, שתיאורו מתאים לרכבו, ופריטי לבוש שנמסרו על ידי החייל, ושדומים להם נמצאו בביתו של פולישצ'וק". 

    לנוכח צירוף ראיות אלו, מסבירים בפרקליטות, הוחלט על הגשת כתב האישום.

     

    "המקרה הזה מפחיד", מסכם עו"ד בר זוהר. "יום בהיר אחד, אדם נורמטיבי וחף מפשע, מוצא את עצמו מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת, כאשר רק מזלו הטוב הביא לכך שהפושע האמיתי נחשף, וחפותו הוכחה. אני לא רוצה לתאר לעצמי את האפשרות שהתיק הזה היה מתנהל עד תום ומסתיים חס וחלילה בהרשעת שווא, ובשנות מאסר ארוכות". לדבריו, הצעיר שוקל כעת יחד עמו את האפשרות לתבוע את המדינה על התקופה בה שהה במעצר לשווא.

     

    פולישצ'וק מסכם: "אני מקווה שלא ייקרו עוד מקרים כאלה. שאנשים חפים מפשע לא ייכנסו סתם לכלא. אני לא אומר שהמשטרה לא צריכה לחקור ולעצור אנשים, אבל שתעשה את העבודה שלה כמו שצריך, בהגינות ובהיגיון".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "חשבתי שבחיים לא אצא מזה". ואדים פולישצ'וק
    צילום: אבישג שאר-ישוב
    הרובה שנגנב, M-16 מקוצר
    באדיבות משטרת ישראל
    אין כל ראיה אוביקטיבית. השופט שפירא
    צילום: בוצ'צ'ו, אתר הכנסת
    צילום: אחיה ראב"ד
    "מקרה מפחיד". עו"ד בר זוהר
    צילום: אחיה ראב"ד
    מומלצים