אמא, אבא, ילד
"אני מוכן היום, בכל רגע ורגע, שגלעד ייצא ואני אשב במקומו", אומר נועם שליט בראיון מרגש לשלמה ארצי, ומדבר יחד עם אשתו אביבה על הדאגה לבנם השבוי גלעד: על השבי, על הציפייה, ועל החשש מהשיקום הארוך שמחכה לו כשישוב אליהם
בחוץ שמיים ישראלים בהירים, האביב משתלט עלינו, פסח בא.
ומה זה הפסח הזה, אם לא משל לחירות לאומית ולחירות אישית?
ומה זה הפסח הזה למשפחה שעובדת יומם ולילה במשימה אחת בלבד - לשחרר את הבן?
אין אצל בני הזוג שליט מקום לעייפות אישית. הם לא אנשים צעירים, ובכל זאת אני תופס איתם שיחה כמה שעות אחרי ששבו מז'נבה בענייני גלעד.
"דברו", ביקשתי, "יש הרגשה שגלעד הולך ונשכח".
"שבועיים אחרי שזה קרה, כשיצאתי סוף סוף מהבית, הגעתי למעלות והחיים נמשכו", מספרת אביבה שליט, כמה שבועות לפני שיימלאו ארבע שנים לחטיפת גלעד לעזה בידי החמאס. "זה היה די שוק. אבל אחר כך אתה מתעשת, ואתה מבין שכל אחד חי את חייו".
"זה כמו לזכות בלוטו, אבל הפוך", אומר נועם שליט. "אני מנסה לעשות את התפקיד כמה שאני יכול. לא למדתי את זה קודם, אין לי רקע קודם, אין לי הכשרה קודמת. ובשורה התחתונה – גם עדיין לא הצלחתי למלא את תפקידי.
- הראיון המלא – רק בגיליון ערב פסח של "ידיעות אחרונות"
