בעל עסק, כך תפחית את חיובי העירייה - מדריך

בחלק הקודם של המדריך, עסקנו בהפחתת חיובי הארנונה. להלן נעסוק בחיובים נוספים המוטלים על בית העסק וכיצד ניתן להפחית אותם.

אגרות שילוט - פרסומת או רק שם

אגרות השילוט הן תשלום חובה מעיק במיוחד. לכאורה מדובר באגרה עבור פעולת הרישוי לתלות שלט במקום העסק, אלא שהרשויות המקומיות הפכו את זה למס הנגבה מדי שנה בגין חידוש הרישיון.

גם חיוב זה מוטל מכוח חוק עזר המיוחד לכל רשות ולפי קריטריונים שונים, כאשר הקריטריון המשותף לכולן הוא חיוב לפי שטח – מ"ר או חלק ממנו. בגלל שיטת העיגול של חלק ממ"ר כלפי מעלה, בעלי עסקים רבים יכולים למצוא עצמם מחויבים באגרת שילוט על שלטים קטנים מאוד בחיוב של מטרים שלמים. אם מדובר בשלטים רבים, זה מגדיל את החיוב פי כמה וכמה. בעיה נוספת באגרות השילוט קשורה לחיוב בגין שנה שלמה גם אם השלט נתלה לפרק זמן קצר יחסית.

מוטב לבעל העסק שלא להסכים באופן אוטומטי לשלם את האגרה המבוקשת בגין שלטים הנמצאים בתוך בניין, שלטי הכוונה אינפורמטיביים (שירותי גברים, שירותי נשים, "יציאת חרום" וכדומה), שלטי אזהרה או שלטים שהחוק מחייב להציב. מוצע להתווכח עם הרשות, לעיתים קרובות מאוד זה עוזר.

ההתמודדות עם אגרות השילוט צריכה להיעשות תוך כדי קריאת חוק העזר והגדרותיו – לעיתים למיקום השלט יש השפעה מכרעת על התעריף והרשויות נוטות לשגות גם בכך. שילוט "דגל" העומד בניצב למבנה הוא יקר יותר. במקרים רבים השלט מסווג כדגל או כשלט על גג, בעוד שהוא אינו כזה.

על בעלי העסקים לדעת, כי יש אבחנה בין שלט לפרסום (מודעה) לשלט שכולל רק את שם העסק (שלט). ההבדלים בין התעריפים גדולים מאוד, והרשויות נוטות לסווג שלט הנושא את שם העסק כמודעה המשלמת תעריף יקר יותר. כך למשל תעריף של מודעה יכול להגיע עד פי 10 מתעריף של שלט. הבדלים גדולים במיוחד יש בעיר תל-אביב, שהיא הרשות המקומית המצטיינת בגביית אגרות שילוט -, כ- 45 מיליון שקל מדי שנה.

אגרות אשפה  - "דחסנית" יכולה לעזור

אגרות האשפה נועדו לתשלום עבור פינוי אשפה חריגה מעסק, אלא שרשויות מקומיות רבות הפכו אותן לתשלום החל על כל העסק ולא רק בגין אשפה חריגה. מסיבה זו נמנע משרד הפנים לאשר חוקי עזר עירוניים המטילים אגרות אשפה על עסקים ללא אבחנה. החיוב בגין פינוי אשפה רגילה הינו בעייתי ביותר, שכן מקובל לחשוב שהארנונה מכסה גם שירות זה.

אשפה חריגה היא אשפה שטיבה או כמותה, חורגים מהאשפה הרגילה. למזלם של בעלי העסקים, קיימים כיום מדדים שונים המאפשרים להתמודד עם טענות הרשות המקומית בהקשר זה. יצוין כי בית המשפט המחוזי קיבל עמדה זו ועיגן אותה בפסק דין מנומק.

מי שמחייב באגרות אשפה בסכומים ניכרים או מי שהרשות המקומית נמנעת מלפנות לו אשפה, כדאי לו לקבל יעוץ מקצועי מתאים, שכן מדובר בסוגיה סבוכה. מה שבכל זאת ניתן לעשות זה לרכוש "דחסנית אשפה" ובכך, לצמצם את נפח האשפה ואת מספר הפינויים שלה, מהלך שעשוי להקטין את האגרה. צאו ולמדו, כי בעיר תל-אביב משלמים מעל שני פינויים באשפה בשבוע. רכישת דחסנית עשויה לפטור את העסק מתשלום אגרת אשפה, שכאמור חוקיותה ברוב המקרים מוטלת בספק רב.

אגרות כיבוי אש

בעניין זה יש אגרות הנגבות על ידי איגודי הערים לכבאות עבור ביקורת ציוד כיבוי בבית העסק וקיימות אגרות שונות ומשונות שגובה הרשות המקומית עבור שירותי כבאות או ביקורת ציוד משלה. בשני המקרים החיוב בעייתי, שכן ככל שמדובר בחיוב של איגוד הכבאות, הפרמטרים לחיוב אינם ברורים דיים. בכל הנוגע לגביית הרשות המקומית – לא תמיד הדבר נעשה מכוח חוק או לפי אישורים הנדרשים ממשרד הפנים והאוצר.

בכל הנוגע לאגרות הנגבות על ידי הרשות המקומית, הרי שהפתרון היחיד הוא להגיש תובענה ייצוגית, דוגמת זו שהוגשה נגד עיריית קריית אתא, בעקבות דו"ח חמור של מבקר המדינה בדבר גבייה בלתי חוקית.

מים ואגרות ביוב

אגרת ביוב משולמת עבור סילוק וטיהור מערכת השפכים העירונית והמים - זה המים שאנו מקבלים.

לאחרונה, עקב משבר המים והקמת תאגידים עצמיים למים ולביוב ברשויות המקומיות חלה עליה ניכרת בתעריפים. הדבר מכביד במיוחד על העסקים שמשתמשים במים לצורך יצור או בתי מלון.

מתברר כי ניתן לחסוך גם בחיובים אלה שכן לשימושים שונים יש תעריפים שונים, במיוחד כשמדובר באגרות ביוב. כמו כן צריך לזכור שלא כל המים שהעסק רוכש, זורמים לביוב וחלק משמשים לגינון ונוי או ליצור.

הפתרון: ניתן במקרים רבים להפחית את כמות המים המחויבת באגרת ביוב ולחסוך סכומים ניכרים. לשם כך, יש להגיש בקשה מתאימה לרשות המקומית או לתאגיד המים והביוב שקם בתחומה. במקרים רבים רצוי להסתייע במומחים, שימדדו את כמות המים שמתאדה או אינה זורמת לביוב מסיבות שונות. במקומות מסוימים, מים המשמשים לגינון ומחוברים במונה מים נפרד עשויים לזכות בפטור מחיוב באגרת ביוב.

בתוך כך, הרי שבשנת 2009, נפתח הליך ייצוגי בעניין המע"מ שהוסיף לתעריף הביוב אחד מתאגידי המים. כמו כן אושרה "על-תנאי" תובענה ייצוגית נגד כל הרשויות בגוש דן, אשר גבו אגרת ביוב עבור השפד"ן ולא העבירו לו את הכסף שנגבה עבורו.

אגרות והיטלי פיתוח

קיימים ארבעה סוגי היטלים: תיעול-ניקוז, מים, ביוב וסלילת רחובות (כביש ומדרכה). היטלים אלה מממנים תשתיות בתחום השיפוט של הרשות ומחושבים לפי מכפלת שטח הנכס בתעריף (צמוד למדד) הקבוע בחוקי העזר.

בעלי עסקים שהנכס בבעלותם אמורים לשאת בתשלום ההיטלים. בעלי עסקים הפועלים בנכס מושכר לא אמורים לשלם. במקרים רבים מדובר בחיובים בסכומים לא מבוטלים, שרובם נגועים בטעות זו או אחרת. טעויות נפוצות הן חיוב בהיטל מבלי שבוצעו עבודות תשתית וחיוב שלא בהתאם לתעריפי חוק עזר.

הפתרון: לפנות לרשות ולבקש להבין את סיבת החיוב, איזו תשתית בוצעה, האם היא משרתת את הנכס והאם הרשות היא זו ששילמה בעדה. בשנת 2009 קבע בית המשפט העליון כי על הרשות המקומית להעמיד תשתית עובדתית מקיפה כדי לבסס חיוב בהיטלי פיתוח והיא אינה יוצאת ידי חובתה במשלוח הודעת חיוב.

כפי שהסברנו לעיל לכל אחד מן החיובים העירוניים מאפיינים משלו, בסיסי חיוב שונים ודרכי התמודדות שונות. ההתמודדות של בעלי עסקים קטנים עם חיובים אלו קשה כי לרשות יש מערך תמיכה משפטית זמינה. כלי טוב להתמודדות הינו כלי התובענה הייצוגית ואכן הוגשו מספר תובענות ייצוגיות בנושא, בין השאר, על ידי משרדנו.  

הכותב הוא עו"ד, שותף ממשרד עוה"ד פלג-כהן-דויטש-מוסקוביץ, המומחה בחיובי רשויות, ארנונה והיטלים