כמעט ופספסנו: הבונגו

צבעו חום ערמוני והוא מעוטר ב-14-12 פסים לבנים החוצים את גופו לרוחב. יש לו אוזניים גדולות ולבנות, רגליים בשחור ולבן, ומרבית שטח החזה לבן. הזנב ארוך ומסתיים בציצת שיער צפופה. נא להכיר: זה הבונגו, מין של אנטילופה שעל פי ההערכות נותרו ממנו בטבע - במרכז ומערב אפריקה - כ-30 אלף פרטים בלבד.

מינים נדירים של בעלי חיים, כמו הבונגו או הברדלס למשל, נמצאים בסיכון גם בשל מגוון גנטי מצומצם. השונות במקום החיות הטבעי שלהם פוחתת, והם פגיעים יותר למחלות. יתרה מזאת: לאחר שנים שהאויבים שלו היו רק טבעיים, גם האדם החל לאיים על הבונגו ומצבו רק מחמיר. השנה מציינים בעולם את שנת המגוון הביולוגי, מתוך שאיפה להעלות את המודעות לסכנה שבהידלדלות מיני בעלי החיים בעולם. הבונגו הוא סימן דרך במאבק הזה.

הבונגו (Tragelaphus eurycerus) הוא אנטילופה ממשפחת הפריים. אנטילופות הבונגו זוהו לראשונה בשנת 1836 ביערות הגשם הטרופיים של מערב אפריקה ואגן הקונגו. התצפית הראשונה בבונגו בטבע, שאימתה את מציאות המין החדש, הייתה רק בשנת 1864.

מקובל לחלק את אוכלוסיית הבונגו באפריקה לשני תת-מינים: תת-המין המזרחי ההררי ותת-המין המערבי החי ביערות הגשם המשווניים. אורכם וגובהם של הפרטים הבוגרים של הבונגו המזרחי כ-2.5-1.7 מטר, ושל המערבי כ-1.3-1.1 מטר; השלישי בגודלו מבין האנטילופות בעולם. הבונגו גם חזק - משקלו הזכר כ-300 ק"ג והנקבה -240 ק"ג. לשני בני הזוג יש קרניים אופייניות והן מכוסות שנהב. קרני הזכר מסיביות, גדולות ומסולסלות, ואילו לנקבה קרניים צרות וישרות.

12 או 14 פסים. ספרנו. בונגו (צילומים: נדב לוי)

המראה הססגוני של הבונגו קשר לדמותו מיתוסים ואמונות תפלות. מקובל שמי שאוכל ממנו עלול להיפגע ולקבל התקפים אליפטיים, ועל כן מיעטו המקומיים לצוד אותו והוא נשאר טרף לנמרים. אך לאחרונה המיתוס מתפוגג וציידים מחפשים אותו כמעדן אקזוטי. על פי ההערכות נותרו בכל אפריקה פחות מ-30 אלף פרטים.

חוץ מאשר על ידי בני האדם, הם גם ניצודים על ידי הצבועים המנומרים, הנמרים והאריות. בעת סכנה נמלט הבונגו אל הסבך תוך הרמת ראש והצמדת הקרניים לגב. הוא חזק מאוד, ועל כן הוא יכול לחצות בקלות את שטחי היער הסבוכים כשחוטמו משוך קדימה, וקרניו לאחור. הוא שועט אל תוך הסבך, רץ ונעמד לסירוגין כדי לנוח ולצפות סביבו.

עדרים של נקבות

הבונגו חי לרוב בעדרים של נקבות, או בעדרי זכרים בודדים. כמו אצל אנטילופות אחרות, מתקבצות הנקבות לחבורות והן אינן טריטוריאליות. עדר הנקבות מונהג על ידי נקבה בכירה, ונודד עונתית בין חגורות היער. ברכס האברדר בקניה ובדרום סודן נצפו עדרים של כ-50-40 פרטים. בסודן נצפו קבוצות קטנות של חמישה-שישה פרטים שכללו צעירים. בניגוד לנקבות, הזכרים הם יחידאים (סוליטרים). נראה שהתחרות בין הזכרים גורמת להם להימנע זה מקרבתו של זה בעונה הזאת.

הבונגו, כמו שאר בני משפחת הפריים, הם מעלי גירה. הם יוצאים למרעה שמשכו שונה בהתאם לכמות המזון ולמזג האוויר, ובשאר הזמן הם רובצים ומעלים גירה, נחבאים ביערות הסבוכים. הם חיים בגבהים שבין 2,100 עד 3,100 מטר מעל פני הים. הן נודדות בעונות היובש של ינואר-מרס ויוני-אוגוסט לאזורים הגבוהים, אך שבות ויורדות לחגורות היער התחתונות בעונות הגשומות, בחודשים אפריל-מאי וספטמבר-דצמבר.

כל המינים של הבונגו הם אוכלי עלים מובהקים, ורובם חיים בקרבת מקורות מים. מקומות החיות המועדפים על הבונגו הם יערות גשם שמעט צומח בקרקעיתם. הם פותחים שבילים ביער ומאפשרים לאור השמש לחדור לתוכו ולהגביר את צמיחת העשבים, השיחים, העצים וחגורת הבמבוק. כך הם יכולים לצעוד ביער בחופשיות, להיזון ממנו ולהסתתר מפני אויבים.

הבונגו ניזונים מעלים בעלי ערך חלבוני גבוה, כולל ניצנים, עלים צעירים ופרחים של מיני צומח דוגמת גפני הבר, מיני קוצים וסוקולנטים. לעתים הם עורכים פשיטות על מטעי קקאו, שדות תפוחי אדמה מתוקים וקסווה ואינם בוחלים בעליהם.

הבונגו רגיש למחלות כמו דבר הבקר - מחלה שכמעט חיסלה את המין בעשור האחרון של המאה ה-19 לאחר שפגעה אנושות בעדרי הבקר של שבט המסאי בקניה וטנזניה. הוא גם סובל מזפקת (ברונקוצלה), שנובעת ממחסור ביוד. גורמי המחלה משפיעים לרעה גם על האריות, הצבועים המנומרים והנמרים, וכן על בני אדם המגדלים את הבונגו כחיות משק, לצורך פרוותיהן הססגוניות, קרניהן ובשרן.

הבונגו, בעיקר הפרטים הצעירים, משמיעים מעט קולות געייה. קולות החיזור של הבוגרים דומים לקולות געייה של פרות. הזכרים משמיעים נחרות, וכמו כן תועדה אצלם תקשורת "נקישות", בעיקר בעת החיזור, המלווה בשרבוב השפתיים.

הקרניים משמשות לראווה וגם ללחימה בין הזכרים. במחוות תוקפנות הם מרעידים את ראשם ושולחים אותו קדימה, ובמחוות כניעה הם יורדים על הברכיים. הלחימה בין זכרי הבונגו מסתיימת רק לעתים רחוקות באלימות, אבל נמצאו זכרים פצועים עם שבר בצלעותיהם ופצעים קטלניים גם בכתפיים ובחזה. הקרניים משמשות גם לחפירה, לחיכוך בגזעי עצים ולהורדת ענפים.

חיזור שיוויוני, והיריון של 9 חודשים 

החיזור והרבייה מבוססים על דומיננטיות של שני בני הזוג. הנקבות המיוחמות מגיבות בתוקפנות לזכרים ומסתייעות זו בזו בלחימה נגדם. נקבה בוגרת נוהגת לפעור את פיה, להציג לראווה את קרניה, לשרבב את שפתותיה, ולכוון ללא פחד את ראשה אל הזכר. הוא מנסה להישאר בקרבתה, מניד ראשו מצד לצד, ולאחר כמה ניסיונות הוא מתקרב אליה, מנסה לברר עד כמה היא זמינה מינית, ואם יתקבל, תתרחש ההזדווגות. הבונגו מגיעים לבגרות מינית לקראת גיל שנתיים. הנקבה מבייצת במשך שלושה ימים, וההיריון נמשך כתשעה חודשים. אם הנקבה לא הופרתה היא מבייצת מדי שלושה שבועות. לרוב היא ממליטה עגל יחיד שיונק במשך כחצי שנה.

במסגרת מאמצי שימור המינים שנמצאים בסכנת הכחדה נלקחו גם מן הבונגו דוגמאות של תאים לצורכי שיבוט, והן נשמרות במאגרים להצלת חיות נכחדות בכמה מקומות בעולם. המידע המדויק על מצבם בטבע לוקה בחסר. יש הערכה שמאז סדרת התצפיות נעלמו הבונגו בעשור האחרון מאזור האברדר, והתמעטו ללא היכר גם בהר קניה בגלל ציד בלתי חוקי בעזרת כלבים.  

הבונגו ידוע זה שנים רבות כסמל לשמירת הטבע של הפארק הלאומי של רכס האברדר בקניה, אולי משום שהוא יפהפה, ואולי משום שנדיר לראות אותו במזרח היבשת. העובדה שהבונגו הוכרז כמין נדיר ומיוחד הביאה לביקוש מוגדל, ורבים נרדפו, נלכדו ומצאו את דרכם לגני חיות אמריקניים. אמנם המטרה המוצהרת היא לייסד מהם גרעיני רבייה להשבת הצאצאים בעתיד לטבע, לבתי גידולם הטבעיים, אבל הלכידה לא הוסיפה למין בריאות, וההשבה מלווה בקשיים רבים.

• הכתבה פורסמה בירחון "טבע הדברים". עוד כתבות על חיות בר והצעה מיוחדת לקוראי ynet - בעמוד המיוחד