"יהודית ודמוקרטית". זה אפשרי?
התפישה הרווחת היא שדמוקרטיה ויהדות לא ממש הולכות יחד, שלא לומר סותרות, אבל ספר חדש מוכיח שניתן למתוח בין השתיים קווים רבים. עד כדי כך, שאפשר לברר מהו יחס התורה לאחוז החסימה ומה דעתה על משאל עם
על הר סיני כפה אלוהים את תורתו הר כגיגית. הוא לא עשה משאל עם מי רוצה תרי"ג מצוות ולא ערך סקר דעת קהל על דעת שבט לוי בנוגע לאיסור עבודה בשבת. אך ההתחלה הזו, בעלת הסממנים הטוטאליטריים, לא מאפיינת את מה שקרה בהמשך. התורה הועברה לרשותו של עם ישראל, וכבר "לא בשמיים היא". החכמים לדורותיהם פירשו אותה, עשו לה גדרות וסייגים וביקשו להגן ולעגן גם על ערכים כמו מוסריות, עזרה לאחר, אהבת הזולת ושוויון - שמצאו בתוכה.
בכל זאת, בזיכרון הקולקטיבי נותר מדרש ההר והגיגית. התפישה הרווחת היא שתורה ודמוקרטיה לא ממש הולכות יחד, אם לא מנוגדות זו לזו מעיקרן. ספר חדש שערך ד"ר בני פורת, בשיתוף עם פרופ' אבי רביצקי, מבקש להוכיח שהמקורות היהודיים עשירים ביסודות דמוקרטיים היכולים לשמש תשתית למערכת יחסים הרמונית בין התורה והדמוקרטיה.
הספר "מחשבות על דמוקרטיה" (בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה ועם עובד) כולל בתוכו אסופה של מאמרים פרי עטם של גדולי הרבנים של הציונות הדתית, לצד אלו של חוקרים בני זמננו - החל מהראי"ה קוק, ה"ציץ אליעזר", הרב ישראלי והרב גורן, וכלה בפרופ' ידידיה שטרן (משפטים), פרופסור משה ויינפלד (מקרא), פרופסור וולצר (פילוסופיה) ואחרים. רביצקי ופורת, שניהם עמיתי מחקר במכון הישראלי הדמוקרטי, מוכיחים שהדמוקרטיה היא סביבתו הטבעית של האדם הדתי, ושבאמצעות המקורות היהודים ניתן להפרות ולהעשיר אותה.
"יש בדת יסודות מפתיעים שניתן לכנותם דמוקרטיים", מסביר פורת, "אלו יסודות שמדגישים את האלמנטים של ריבונות עצמית של העם, ואת העובדה שלעם יש אוטונומיה לעצב את חייו עד רובד מסוים. אם בוחנים מקורות יהודיים רואים שלאורך ההיסטוריה יש נטייה בולטת של חכמים לא לתת את הכוח בידי אדם אחד - מה שתואם את העקרון של הפרדת רשויות.
"המורשת היהודית חרדה מכוח רב שמופקד בידי אדם אחד, ולכן הם כל הזמן יוצרים זוגות ושלישיות. זה התחיל בשלישייה של נביא-כהן-שופט, ובהמשך היה ראש גולה ונשיא. בימי הביניים היתה הקהילה היהודית, שנוהלה על-ידי קבוצת אנשים. גם היסוד של הסכמה ציבורית כתנאי לקיומו של משטר קיימת. על-פי המקורות ישנם קווים ברורים לכך שמשטר נכון חייב להתבסס על אמון הציבור. משטר שלוקח שררה בכוח - זר למקורות".
היהדות נגד אחוז החסימה הגבוה
"מחשבות על דמוקרטיה" לא מתבסס רק על תקופות קדומות, אלא גם על עמדתם של פוסקים בני זמננו, שחיים במשטר דמוקרטי ורואים התאמה בינו לבין המחשבה היהודית, ומתלבטים בשאלות כמו אחוז החסימה, ובחירת נשים לכנסת.
"פוסקים בני זמננו מתלבטים לא מעט בשאלה עד כמה הרוב חייב לתת ביטוי לקבוצות מיעוט יהודיות בתוך הקהילה", מסביר פורת, "עד כמה רשאי הרוב לסתום את פיותיהם של המיעוטים. אנחנו מוצאים בפסקים שלהם רגישות גבוהה, והם נלחמים על כך שגם למיעוט תהיה זכות, שהם ישארו חלק מהוויכוח ויוכלו להשמיע את דעתם. ה'ציץ אליעזר' מגבש דעה מפתיעה ויוצא נגד אחוז חסימה גבוה, מאחר שהוא רואה בו השתקה של קבוצות מיעוט. הוא מרגיש שיש חובה לתת להם יכולת לדבר".
זה טוב ויפה, אבל איך מתייחסת התורה למיעוט שאינו יהודי?
"במקורות מתלבטים לגבי מעמדם של הלא-יהודים. ישנה תפישה דתית שעושה אנלוגיה בין הדמוקרטיה היהודית למלכות העברית, שבה אדם לא-יהודי לא יכול היה ליטול חלק, שנאמר 'כי מקרבך תשם תשים עליך מלך'. לפי שיטה זו, אם הממשלה מקבילה למלכות אז אי-אפשר לקבל חבר כנסת ערבי. אבל יש תפישות אחרות של פוסקים שרואים בממשלה מקבילה להנהגת הקהילה בימי הביניים, שזה סוג של שותפות קהילתית.
"הרב ישראלי מישיבת מרכז הרב ראה את הממשלה באופן כזה, ולכן לדעתו אין בעיה להעמיד בשותפות, כחלק מההנהגה, גם מי שאינו יהודי. באסופה שערכנו יש בהחלט מוכנות לקבל את הנוכרים כחברים לגיטימים, כבוחרים וכנבחרים בהליך דמוקרטי. אבל יש לציין שיש בעניין זה התלבטות, וההכרעה לא נעשתה פה אחד" .
אז אם כבר מדברים על מיעוט, למה שלא נדבר על נשים, שאמנם מהוות את רוב האוכלוסייה, אבל עדיין הן מיעוט בכנסת, וגם כלפיהן יש יחס אמביוולנטי במקורות היהודיים.
"גם כאן ההתלבטות דומה, אולם ההכרעה יותר קלה, עם פחות לבטים. גם כאן קיימת ההתלבטות איך להבין את המושג של הנהגה יהודית, וככל שנעים לקוטב של הנהגה קהילתית ומתרחקים מהמושג של מלוכה אפשר גם להתרחק מההלכות שחלים על מלוכה שמחייבת רק גבר יהודי. מתוך הכרה שמשטר דמוקרטי אינו מלוכני, אפשר להכניס לארסנל של הנבחרים הפוטנציאליים עוד אנשים, ובכללם נשים"
נבחרת? תקיים
לצד היחס המתלבט לגבי ציבור הנבחרים, ישנו כמעט קונצנזוס בנוגע ליחס הציבורי אליהם. פורת: "בקרב הפוסקים יש דרישה מהעם לתת אמון בשיקול דעת ההנהגה הנבחרת. ישנה סלידה של הפוסקים ממשאל עם. זה אולי מפתיע, כי בשנים האחרונות ראינו לא פעם דרישה למשאל עם, אבל בכתבים משנים מוקדמות יותר הפוסקים קובעים שאם העם בחר הנהגה, הוא צריך לתת לה לקבל החלטות ולא לבקש את המנדט בחזרה.
"מצד שני, קיימת גם תובנה מאוד מעניינת שהמנהיג צריך להיות מחויב למצע שעליו הוא נבחר. הרב גורן כותב בהקשר זה שמערכת היחסים בין בוחר ונבחר היא כי כמו מערכת יחסים של שליח ציבור עם הקהל. הנבחר כפוף להבטחות שהוא נתן לציבור, והיכולת שלו לסטות מהן היא מאוד מוגבלת. אם הוא מעוניין לשנות את המצע הוא צריך להחזיר את המנדט שקיבל. כשמנהיג סוטה מהבטחותיו, הפוסקים מבקשים לעמוד בדרכו. למעשה, אנו מוצאים במקורות היהודיים מערכת הרמונית בין נבחר ציבור לשלוחיו".
אם מדברים על הרמוניה, אז ברור שבפועל זה משהו שאין כאן, בישראל. לא בין הנבחר לבוחר, ולא בין דברים אחרים שקשורים להנהגה. גם דת ומדינה הפכו לצמד מילים שגורר עימותים.
"אחת הסיבות לכך זה הבלבול בין משטר דמוקרטי לתרבות דמוקרטית. משטר ותרבות הם שני מושגים לא זהים שנוטים להתערבב. בעוד שהאחד עוסק בדרך שבה נבחרים ובמאפיינים של ההנהגה, השנייה עוסקת בערכים ותכנים כמו שוויון ופלורליזם. הספר מתמקד במשטר הדמוקרטי, ששם ישנה הרמוניה עם מקורות יהודיים רבים, אבל עם התרבות הדמוקרטית יש מערכת יחסים טעונה. הבלבול הזה, שלעיתים מכוון, מטעין את הדיון באנטיגוניזם שלא במקומו".
ולספר שלכם יש כוונה להסדיר את הבלבול הזה?
"האסופה הזו מבקשת לתת נקודת מבט שרואה את הדמוקרטיה כראויה לדיון ולימוד. ואולי היא זו שתביא להרגעה של המתח. היא יכולה להראות איפה היחסים טעונים שלא בצדק ולתרום להרמוניה. ישנה כתיבה רחבה שעוסקת במשטר הדמוקרטי, אבל אין לזה התיחסות בעולם הלימוד. בעולם הישיבות לומדים מסכת שבת ומסכת סוכה, אנחנו היינו רוצים לראות שלומדים גם מסכת דמוקרטיה".
לפנייה לכתב/ת 
