הפרויקט יעבור לדום

לפני כחודש בלט עידן רייכל בהיעדרו מטקס פרסי אקו"ם. רייכל בן ה-32 לא הגיע לבית ציוני אמריקה בתל-אביב כדי לקבל את פרס "הישג השנה" עבור השיר האהוב "חלומות של אחרים", משום שהיה בעיצומה של אחת ממאות ההופעות שהוא עורך בתקופה האחרונה מעבר לים.

גם לו הגיע, רייכל לא היה שומר את הפרס לעצמו. את 15 אלף השקלים בהם זכה הוא החליט לתרום לבית החולים "דנה" לילדים בתל-אביב. "הפרסים האלה מאוד מחמיאים ויפה להסתכל אחורה בעקבותיהם, אבל אני רואה אותם כפרסים קהילתיים כמעט", הוא מספר ל-ynet, "אלה פרסים שבסופו של דבר מגיעים מהציבור וטוב שהם יחזרו לשם".

רייכל. "לוקח את הקלידים הצידה או עוצם את העיניים" (צילום: ירון ברנר)

הפרס המכובד הגיע לרייכל בדיוק בזמן בו הוא מסכם ארבע שנים של הצלחה אדירה. ברור ששירים כמו "בואי" ו"הנך יפה" נצרבו בלקסיקון הישראלי כבר ב-2002, אך כבר ארבע שנים שהפרויקט של עידן רייכל מופיע ללא הפסקה מעבר לים, מפסטיבלים ענקיים בדרום אמריקה, דרך קולג'ים ובתי ספר נידחים בארצות הברית ועד לבמות מרהיבות באירופה.

לא נופל למלכודות

המסע המוצלח ביבשות הזרות הפכה את הכנופיה של רייכל לאחד ממופעי מוזיקת העולם המסקרנים שיש. חבורה מישראל, המורכבת ממוזיקאים ממוצאות שונים ומציגה הופעה מתוקתקת ומהוקצעת למהדרין. המסעות הארוכים והעמידה הבלתי פוסקת באור הזרקורים גרמה לרייכל, מעבר להיותו מוזיקאי, לשמש שלא בשליטתו כסוג של שגריר. זה שצריך להתמודד מול אלה שמבקשים להחרים אותו.

"הדעה הפוליטית שלי לא רלוונטית. אני עומד בראש פרויקט שיש בו חברים בצדדים מאוד ימניים ואנשים שהם מאוד קיצוניים שמאלה, עד מירה עוואד. מה שכן חשוב לי זה להראות למפגינים כמה שיותר דעות שקיימות בישראל, לדבר עליהן וליצור איזשהו דו שיח. ברור ששיחה של 30 דקות מאחורי הקלעים לא תביא להסכמה, אבל חשוב שתהיה איזושהי תקשורת.

"מבחינה תקשורתית, תמיד ישאלו מה הדעה שלי ואני תמיד אומר את דעתי הרלוונטית באותו הרגע. יש במדינה שלנו אמירות של ימין הזוי ויש אמירות של שמאל הזוי. מאוד חשוב לי לא ליפול למלכודת ולהשתמש באמירות האלה לטובת יחסי ציבור.

"אני מאוד לא מעריך אמנים שמוכנים למכור את המדינה שלהם בשביל לקבל נקודות ביחסי ציבור. יש מצבים שאני חושב שהמדינה עושה טעויות חמורות מאוד ואני אגיד את זה. יש רגעים שאני חושב שהמדינה פועלת מאוד נכון, בניגוד לדעה של שאר העולם, וגם את זה אני אגיד.

אפרופו פוליטיקאים, יכול להיות שהרעיון המצוין של הפרויקט של רייכל הגיע בכלל מהכנסת? בכהונה הראשונה של ביבי נתניהו כראש ממשלה, רייכל קרא מאמר של טומי לפיד ז"ל, אז עוד עיתונאי. לפיד פרסם את לוח הזמנים הצפוף של ראש הממשלה שכלל פגישה, דיון או ישיבה בכל רבע שעה, ביום שמתחיל בחמש לפנות בוקר ומסתיים ב-11 בלילה. בסופו של המאמר, לפיד הביע צער ושאל: "ומתי לאדוני ראש הממשלה יש בכלל זמן לחשוב?"

תלישוּת יפה

אותה שורה הפכה לדרך חיים עבור רייכל, כשהוא מנהיג להקה עקבית בת יותר מעשרה חברים, לה הוא משמש גם כאבא בדרכים. לצד העבודה האינסופית, רייכל קבע לעצמו כמה חוקים מהותיים אותם אף אחד לא רשאי לשבור. גם לא הוא עצמו. "אנחנו דוהרים על 200 קמ"ש בדרכים, וצריך להרגיש גם את הרגעים שאתה לא בדהירה, לדעת מה קורה מסביבך, לקחת זמן לחשוב", הוא אומר. "יום הנסיעה הוא יום נוראי עבורי", הוא מודה.  

"כששואלים לדעתי, תמיד אומר את דעתי הרלוונטית לאותו רגע" (צילום: ירון ברנר)

"אני לא סובל לנסוע. אני לא יודע מה גורם לי להרגיש ככה, אבל הבטן מתהפכת כשצריך לארוז דברים. יש משהו בדרך הזו שאין בה משמעות. מצד שני, זו חוויה מעניינת של תלישות יפה. בדרכים אין רלוונטיות איזה יום היום ומה השעה. זו חוויה שאנחנו לא רגילים לה. אנחנו רגילים לקום בבוקר להסתכל על השעון ולבדוק באיזו שעה הגיע האי-מייל.

"אבל גם המעבר בין השגרה הזו חזרה הביתה תמיד הופך לי את הבטן ובגלל זה חשובים לי כל הדברים הקטנים במסע. חשוב לי שיהיה איתי אולפן נייד, מחשב לפטופ עם כרטיס קול טוב ומיקרופון טוב. חשוב לי לקחת איי פוד עם רמקולים וחשובה לי המוזיקה מהבית שאני מביא איתי".

מלבד החפצים המוזיקליים שהופכים את הדרך נעימה יותר, רייכל מצויד בחוקים רציניים ומשמעת אותה הוא מנהיג על הלהקה, דרך בהחלט שונה ממה שרגילה תעשיית המוזיקה הישראלית. "החברים על הבמה ובדרכים צריכים להיות מוזיקאים טובים, שכל אחד מהם הוא פיגורה, כי כל אחד גם לוקח מתישהו את מרכז הבמה. האגו גם כמובן חשוב, כי אותם חברים מרכזיים לפעמים צריכים להיות בצדדים וללוות את האחרים.

"חשוב לא פחות שיהיה צוות שאתה רוצה להיות איתו 22 שעות בדרכים, מלבד שעתיים על הבמה. לפעמים אתה יכול להתחבר לזמר מדהים אבל בגלל בעיית אגו הוא לא יכול ללוות את השאר. או עם מישהו שהוא מוכשר ואין לו בעיה של אגו, אבל אתה בשום אופן לא יכול לבלות איתו שישה שבועות בדרכים. אני חייב לציין שעכשיו יש לנו הרכב מאוד טוב מכל הבחינות. מאוד אנושי".

"בונו יודע מתי כל פנס דולק וכמה עולה כרטיס" (צילום: ירון ברנר)

"לפני שנתיים קראתי ראיון עם בונו שסיפר שבעקבות המשבר הכלכלי באמריקה, חשוב ל-U2 לערוך הופעה ענקית שמצד אחד תהיה הופעת החלומות שלהם ושמצד שני מחיר כרטיס יהיה אפשרי, מהשורה הראשונה ועד האחרונה", הוא מוסיף, "ואז אמרתי לעצמי: 'זה פאקינג בונו! והוא מתעסק במחיר של הכרטיס!'.

"ואז הבנתי שאין מה לעשות, האנשים האלה שמכוונים למעלה – חושבים על הכל. בונו יודע מתי כל פנס דולק וכמה עולה כל כרטיס. אנחנו לא רגילים לחיות בשיטה האמריקאית הזו, שאם אתה מאחר לחזרה, אתה משלם קנס. צפיתי בחזרה בארצות הברית, שם סקסופוניסט הגיע בחמש דקות איחור ושלחו אותו הביתה. לא עניין אותם כלום. אם החזרה בעשר בבוקר והגעת בעשר בבוקר - זה אומר שאיחרת. בעשר בבוקר אתם צריך להיות כבר אחרי הקפה ואחרי שכיוונת את הכלי. בעשר בבוקר מתחילים לנגן. בול".

"כן. לפעמים שואלים אמנים אם הם עושים גוגל על עצמם ובשביל להישמע מגניבים הם אומרים: 'לא'. אבל אחד הכלים הכי חשובים שלך זה גוגל. לנו יש גוגל אוטומטי שעל כל איזכור שיש לנו בעולם, זה מגיע ישר למייל. זה המדד הכי חשוב.

"בטוקבקים יש כותבים מבריקים. אנשים שכותבים שם הייתי מלהק לקמפיינים פרסומיים. מצד שני, הם לא מדד. אני לא יכול לדעת אם מישהו שיש לו בעיה אישית איתי רשם עשרה טוקבקים רעים ואני גם לא יכול לדעת, אולי היחצנית שלנו מפציצה בטוקבקים טובים. אני גם לא דמות שמעוררת יותר מדי טוקבקים. נראה לי שיהיו עשרה, או מקסימום שלושים לכתבה הזו. קוראים את זה ועוברים הלאה, זה לא מעניין. לא מפה תבוא הישועה".