המנורה של בית"ר ירושלים עודנה דולקת

תרועת ההמונים מאזור הכרמל שוככת לה בהדרגה והכל נערכים לקראת משחק ההכתרה של האלופה, שייערך - אם לא יתרחשו תקלות של הרגע האחרון - באיצטדיון בלומפילד. רגע לפני שמתפנים למחזור האחרון, כדאי להבליט עם זרקור ענק דווקא את המנצחת הגדולה של השבת האחרונה - בית"ר ירושלים.

כדאי שאציין זאת כבר על ההתחלה - אני לא אוהד בית"ר ירושלים. להיפך. בשנים האחרונות, עם השחצנות והכוחניות שהביאו עימן השנים של עידן ארקדי גאידמק, יחד עם היכולת העלובה של השנה למרות סוללת הכוכבים הישראלית, גרמו לי לסלידה ממי שפעם כונתה של הקבוצה של המדינה.

ההצהרות הרשמיות של בית"ר ביממה שלפני היו בנאליות וצפויות מקבוצה שכולם חושבים שתבוא לוותר על המשחק. הדיווח מהאימון המסכם סיפר על "נאום חוצב להבות" שהחדיר דוד אמסלם בשחקנים, כשהוא מבקש מהם "אנחנו לא רוצים להיות כמו מכבי תל אביב". לפני המשחק אמר עידן טל בטלוויזיה שהוא לא מכיר את המושג הזה "לתת" בכדורגל.

בית"ר נלחמה בקרית אליעזר. מכבי ת"א, תלמדי (צילום: עוז מועלם)

גם היו"ר איציק קורנפיין, כשנשאל מה דעתו על כך שבית"ר תתבטל במשחק, ענה: "אין סרט כזה שאנחנו באים לכאן לתת לחיפה את המשחק". אז אלו היו ההצהרות. אז הם אמרו, אז מה?! מי שנכח באימונים של אותו שבוע בבית וגן לא היה מאמין שמשהו מהדברים האלה יתגשם. יש שיאמרו שכונה, יש שיאמרו אווירת סוף עונה, אבל כשרוב האימון מועבר בקלילות ובבדיחות הדעת, והשחקנים מנסים לחשוב לאן כדאי לעבור בעונה הבאה, אתה מתקשה למצוא את עצמך מאמין להצהרות הללו.

"חשוב לחיפה לשחק על ההפרש", הזכרנו אחד לשני בדרכנו אל הכרמל בשעת צהריים מאוחרת, כשאפשרות אחרת מלבד ניצחון חיפאי כלל לא עולה במוחנו הקודח מספקולציות. גם האיום המפורש של האוהדים "אין מצב שניתן להפועל תל אביב לחגוג במחזור האחרון בטדי אליפות", לא אמור היה להפוך את המשחק בקריית אליעזר, לשונה במשהו ממה שראינו רק חמישה ימים לפני כן בבלומפילד.

אז נכון, אמנם הירושלמים ראו מהצד את הלינץ' התקשורתי שבוצע במכבי ת"א אחרי ההפסד 2:0 לחיפה, אבל קשה היה לחשוב שזה באמת יזיז לאותם שחקנים שרק שבוע לפני כן ישנו בעמידה בבית מול בני יהודה.

ברק יצחקי. התאמץ וסירב לרדת מהדשא (צילום: אלי אלגרט)

ואז התחיל המשחק. דבלאשווילי העלה את הירוקים ליתרון 0:1, והספסל הבית"רי רגוע. עד כאן לא מפתיע. אבל אז אני מבחין בעידן טל כועס על השחקנים , מתרגז ממש, ואני מתחיל לחשוב שאולי משהו מהדברים שאמר, הוא באמת התכוון אליהם.

פתאום שחקנים יורדים לגליצ'ים, אמסלם צועק מהקווים והאוהדים ביציג ג' זועקים: "דוד, מה אתם עושים לנו?? זה לא מה שסיכמנו". אריק בנאדו, אקס ירוק כובש את השוויון, ועוד מבישול של שמעון גרשון, שכבר שנים סופג קללות בכל פעם שהוא חוצה את שער הגיא לכיוון מרכז.

ברק יצחקי, שיכול מאוד להיות שיעבור לשחק אצל אלישע לוי בעונה הבאה, לא מפסיק לרוץ אחרי הכדור. בדקה ה-35 נתפסים לו השרירים בשתי הרגליים. במחצית אמסלם מחמם את ויסה שיחליף אותו, אבל יצחקי רוצה להישאר. הוא חייב לעצמו להוכיח שהאצבע המשולשת שהניף לעבר אוהדי בית"ר רק שבוע לפני כן, הייתה מעידה מקרית.

נמני ורפאלוב. מה נשאר מהמושג 'מכביזם'? (צילום: אלי אלגרט)

שהוא כן השחקן הספורטיבי והמקצוען שכולם מצפים ממנו להיות. החלוץ מקבל טיפול מהפיזיותרפיסט, ועולה למחצית השנייה.

ארבע פעמים חוזר על עצמו אותו ריטואל קבוע - אמסלם מבקש מויסה ללבוש את המגינים ולעלות, יצחקי מבחין בכך וצועק למאמן: "עזוב, אני יכול להמשיך".