בחזרה לבעלבק

תעמולה אנטישמית ושמרנות שיעית - אאוט, פסטיבל אמנות וחגיגות אלכוהול - אין . מסע אל מעוז חיזבאללה דרך עיניים ישראליות

אלדד בק, בקעת הלבנוןפורסם: 17.05.10 , 13:55

העיר שוקקת החיים עומדת מלכת. הרחוב הראשי חסום לתנועה משני צדדיו, והכל מפני שמישהו החליט משום מה לעקור את הכביש. סוחרים ים תיכוניים עומדים בכניסה לחנויותיהם, מתווכחים בלהט עם עמיתיהם מבתי־העסק שליד וצופים בעבודות החפירה המתבצעות לאיטן. נציגים של "כוחות ביטחון הפנים", לבושים במדים מנומרים, כומתות לראשיהם ומכשירי קשר מזמזמים בידיהם, מפקחים על הזירה במבט רציני ומאיים.

בלב הרחוב הסואן, ההפוך על פיו, ניצבים עמודי תאורה, כאיים של יציבות בסערה הסובבת. מעליהם מתנופפות תמונותיו של נביה ברי, היו"ר הנצחי של הפרלמנט הלבנוני - המשרה הפוליטית הבכירה ביותר שלבנוני־שיעי יכול לשאוף אליה - ומנהיג תנועת אמל השיעית, יריבתה־שותפתה של חיזבאללה. לצידן מתנוססים דגלים שחורים, שעליהם סמלה של אמל, להזכירנו שהעת היא שלהי ה"ארבעין" - תקופת האבל השיעית המסורתית, המציינת את מותם של אבות הזרם הדתי הזה. "טוב, ברור לך מי מממן את שיפוץ הכביש", אומר לי תושב מקומי ומפליט צחקוק, "ככה זה בלבנון כשיש בחירות: הפוליטיקאים נזכרים שהם צריכים לעשות משהו למען הבוחרים. אז עכשיו מגיעות הבחירות המקומיות, וכל המדינה נחפרת". ובכל זאת: נביה ברי בלב ליבה של בעלבק, מעוזה הבלתי מעורער של חיזבאללה?

פניה של בעלבק היום מצביעות על הכיוון שאליו חותר מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה. לפני 14 שנים, בביקורי הקודם בעיר, הייתה העיר ההיסטורית הזו, הידועה בזכות המקדשים הרומיים שנשמרו בה במצב טוב למדי ופסטיבל האמנות הבינלאומי הנערך בינות לעתיקות הללו מדי קיץ, אפורה, עצובה, סגורה ומסוגרת. מאז הפכה בעלבק לעיר אחרת.