שלא נאבד גם את מיעוט התומכים הטורקי

יותר מאשר מפגש מוסיקלי, האירוויזיון מהווה זירה דיפלומטית שבה מועברים מסרים ממדינה למדינה. התמיכה ההדדית של מדינות אחיות כמו קפריסין ויוון, מדינות סקנדינביה או סרביה וקרואטיה - כמעט מובנת מאליה. לעיתים מועברים מסרים של התפייסות כמו 12 הנקודות שהעניקה אמש גיאורגיה לרוסיה, ולא אחת מועברים גם מסרים של עוינות. כזה היה המסר שעבר אתמול בין ישראל לטורקיה. אף נקודה לא הוחלפה בין השתיים, על אף שהייתה הסכמה כלל-אירופית לפחות על איכותו של השיר הטורקי.

דיפלומטיית האירוויזיון היא סימפטום להצטננות היחסים בין טורקיה לישראל, אולם הקשר הדו-צדדי יועמד באחד המבחנים הקשים ביותר במשט הספינות לעזה. עצם התמיכה הכמעט-רשמית של הממשלה הטורקית במשט, מהווה הכרזה מדינית עוינת מבחינת ישראל, ודומה שעל אף מסרי פיוס פושרים העוברים בין הצדדים בדרג השגרירים, הסיכוי לשנות משהו ביחסי שתי הממשלות בשלב זה קלוש ביותר.

אולם טורקיה היא שכנה קרובה, דמוקרטיה פעילה ומעצמה מתפתחת באזור. גם אם היחסים בין הממשלות נפגעו, לישראל אינטרס ברור לשמור לטווח ארוך על יחסים תקינים עם אזרחיה. טיפול ישראלי לקוי במשט עלול להיות נקודת מפנה במאבק על תדמית ישראל, ולפגום גם בידידות בין העמים. לכך יהיו השלכות לא רק על המצב המיידי אלא גם על סיכויי השינוי במדיניות הממשלות העתידיות.

טורקים רבים מעריכים את ישראל על הישגיה הטכנולוגיים והמדעיים, על הדמוקרטיה שלה ועל תרבותה הדינמית, לצד הביקורת הלגיטימית על הכיבוש. בעיני הללו מדיניותה של ממשלת אנקרה מוטעית ופוגעת באופיה המודרני של המדינה. מן העבר השני ניצב מיעוט גדול מאוד המזדהה עם הפלסטינים ועם שאר העולם האיסלאמי, ועוין את ישראל. אגב, החלוקה אינה תמיד לפי קווים דתיים ופוליטיים. בין תומכי מפלגת השלטון יש המעוניינים בשמירת הקשר הטוב עם ישראל, ובמפלגות האופוזיציה יש לא מעטים העוינים אותה.

הגישות השונות בציבור הטורקי יועמדו למבחן עם הגעת הספינות לחופי ישראל. כל עוד המשט עדיין לא מעורר תשומת לב מיוחדת, את הכותרות בטורקיה תופסות חדשות פנים וחדשות הבידור – מנהיג חדש ומוכשר למפלגת האופוזיציה הראשית והצלחתה הגדולה של טורקיה באירוויזיון. המשט מופיע בעמודי העיתונות הפנימיים. המצב ישתנה במהירות כשייפגשו הספינות בכוחות צה"ל. תוצאות המפגש הזה ישפיעו בהכרח על עמדות הציבור.

במידה שחיל הים יפעל בחופזה, יפגע בספינות ובאנשים וישתמש באלימות כדי לבלום את המסע, תצטייר ישראל אף בעיני הטורקים האוהדים אותה כמדינה ברוטאלית הנוטה להפעיל כוח גם כשאין בו צורך. במקרה כזה תוכח צדקתם של העוינים את ישראל ומדיניות ממשלתם תזכה לתומכים חדשים.

אם, לעומת זאת, יפעלו הגורמים בישראל בתיאום, בשיקול דעת, בתבונה ובסבלנות, הם יוכלו לגרום להגברת ההערכה כלפיה בקרב רוב האזרחים הטורקים. ישראל יכולה למשל להציע למארגני המשט להפנות את הספינות לנמל אשדוד ואחרי בדיקת המלאי לאפשר למשלחת מבין המשתתפים להצטרף להובלת הסיוע ההומניטארי לעזה בליווי צה"ל.

אפשרות אחרת היא שהמטענים וחלק מן המשתתפים יועברו בלב ים לספינות ישראליות ויישלחו אחר כך לרצועה בליווי משקיפים. בכל מקרה צריך לזכור שמדובר באזרחים, לשאוף להגיע להסכמה, לנהל משא ומתן סבלני ולא להיכנע לנטייה הישראלית למבצעים בסגנון אנטבה ולפתרונות של זבנג וגמרנו.

לאורך המהלך כולו צריכים דוברים רשמיים של מדינת ישראל להעביר מסר ברור על הצורך למנוע החדרת אמצעי לחימה לעזה ועל הנכונות להעביר אליה סיוע הומניטרי ככל שיידרש. לצערנו, על פי נסיון העבר עם ממשלה שכוחה בפיה ושר חוץ בעל זקיפות קומה לאומית כליברמן, קשה מאוד להבטיח שהקול הישראלי יישמע שקול וזהיר.

פרופ' דרור זאבי, המחלקה למזרח תיכון, אוניברסיטת בן גוריון