בסוף רק החי"רניק משלם

כמו חתן שננטש על ידי כלתו תחת החופה, כך גילה חייל גבעתי כי הוא מוזמן לשימוע לפני הגשת כתב אישום בעוון הריגתן של אם ובתה ב"עופרת יצוקה" לפני שנה וחצי. אם יזוכה, כפי שקורה ברוב המקרים, תעמוד מאחוריו שרשרת הפיקוד כולה, ממפקדו האישי ועד ראש הממשלה ותשבח את עוז רוחו ואת יכולתו להרוג רק את אלו המסכנים את חייו כיאה לחייל צה"ל. אך אם יורשע, יעמוד לבדו כאותו חתן, לא מבין מה אירע כשלפתע מעשה שכלל לא היה מודע לחומרתו ובוצע ברוח הפיקוד הצבאי והדרג המדיני מוביל להתפתחות כה קשה שהוא במרכזה.

האירוע, שנחשף לראשונה על ידי ארגון "בצלם", אינו ייחודי. ב"עופרת יצוקה" נהרגו מאות רבות של אזרחים פלסטינים ומאות בודדות של ילדים. אלו שלא נהרגו מההפצצות האוויריות שפתחו את המתקפה, בוודאי נהרגו מאש כוחות הקרקע. רבים מהם, גם לפי צה"ל, לא נשאו נשק. טייסי האפאצ'י ומפציצי ה-F16 בוודאי לא יועמדו לדין על פצצות ששחררו מגובה רב. כך גם התותחנים וחיילי השריון שירו מרחוק. גם אם אלו האחרונים הסבו את מספר האבידות הרב ביותר מקרב האזרחים, את המחיר ישלמו תמיד חיילי החי"ר שמסתכנים בגופם. את אלו שהם הורגים קל לייחס להם.

מהפרשה עלול היה לעלות ריח של כיסוי תחת "בשביל לסתום לגולדסטון את הפה", אך יחד עם זאת מדובר בתקדים חשוב. אם תתפתח הפרשה לכדי כתב אישום, ידעו חיילי צה"ל כי לרוחו של המפקד ("בעל הבית השתגע") יש מחיר כבד ואת המחיר הזה משלמים הם, לא אנשי הדרג המדיני. גם אם ראוי שחיילים בצבא ההגנה לישראל יידעו את גבולות החוק ומהי פקודה בלתי חוקית בעליל (ירי באזרחים, גם אם יצאו מביתם תחת עוצר הוא דוגמא מובהקת לפקודה כזו), עליהם להפנים כי ללא קשר להתבטאויות הדרמטיות של הדרג המדיני ופיקוד הצבא, בסוף היום יתנו הם את הדין.

המרחק הרב שבין ההצהרות הלוחמניות של הדרגים הבכירים ונכונותם לשאת באחריות אישית, משאיר את החיילים מבולבלים. למשל: "נאסר על האוכלוסייה לצאת לרחובות במהלך הלחימה ואף הייתה הנחיה ברורה שכל מי שיוצא לרחוב דמו בראשו", אמר ל-ynet יאיר בלוך (29) משערי תקווה, שלחם באזור ג'בליה וסג'עייה. הוא הדגיש כי אם יוכח שהחייל אכן ירה במפגינים חפים מכל פשע, יש להעמיד אותו לדין. "אך אני רוצה להדגיש שלמלחמה חוקים משלה, וכחלק מהקרבות קורים גם דברים כאלה. לפי ידיעתי נאסר על האוכלוסייה לצאת לרחובות והיתה הנחייה ברורה. לכן אני חושב שאם יעמידו אותו לדין הרי שהעונש יהיה צריך להיות קל מאוד".

כלומר, מצד אחד בלוך מבין שהשמירה על החוק חשובה, אך מיד אחר כך הוא מסייג שבמלחמה הכל מותר ומסיים בהסבר שאמור היה לזעזע חייל של צבא ישראלי יהודי, שאם נאסר על התושבים לצאת מבתיהם דינו של היוצא מבית הוא מוות.

האינטרס הצבאי מול החוק והמוסר

גם אל"מ פנינה שרביט-ברוך, שכיהנה כראש מחלקת דין בינלאומי בפרקליטות הצבאית בזמן הלחימה בעזה, אומרת ש"פגיעה באזרחים חפים מפשע גם במסגרת מלחמה היא בניגוד לאינטרס הצבאי. המערכת מצפה שהחיילים יצייתו לפקודות ולא יבצעו פשעי מלחמה דוגמת הרג מפגינים". שוב, האינטרס הצבאי. לא החוק, לא המוסר, לא חייל צה"ל היורה באדם שיצא מביתו.

לא מקרי הוא שהמערכת כולה מכסה על המקרים הרבים של פריעת חוקי צה"ל וחוקי המלחמה. אחרי ככלות הכל, כשאוסרים מלחמה על מיליון וחצי בני אדם הכלואים ב-45 ק"מ רבועים, התוצאות ידועות מראש, ואלו ששלחו את החיילים לעזה יודעים היטב שעקבותיו של החייל שירה באם ובבתה מובילות אליהם.

במצב הדברים הזה כדאי לחיילים להבין, שאין להם מלחמה עם ארגוני זכויות האדם שמבקשים לשמור על מדינת ישראל כמדינת חוק דמוקרטית באין שומר אחר, אלא עם שולחיהם לקרבות כמו "עופרת יצוקה". אבל כששולחיהם מסירים אחריות מתוצאות מעשיהם מוטב לחיילים להבין שבענייני חוק ומוסר, החייל הוא המפקד העליון. "בעל הבית השתגע" לא יעמוד לזכותם של החיילים בבית המשפט, ובוודאי לא בלילה מול הראי כשעל מצפונם - מותן של אם ובתה.