ג'וק עם שבב ינצח את האיום הגרעיני
ג'וקים עמידים בערך פי עשרה מבני אדם בפני קרינה רדיואקטיבית. מחקר חדש רותם אותם לשירות האדם ומעניק להם חשיבות מיוחדת בשדה הקרב העתידי
בני אדם חיים היום עם תיקנים (ג'וקים) במצב של דו-קיום לא נוח. האדם שומר לעצמו את הזכות להרוג ללא רחמים כל תיקן שיופיע בביתו, ואילו התיקן יודע שהוא צריך רק לחכות בסבלנות: כשתגיע השואה הגרעינית שתשמיד את כל היונקים על פני כדור הארץ, התיקן, העמיד בפני רמות גבוהות של קרינה, יירש את כל הבתים שמהם גורש באכזריות.
אומנם יש לא מעט חרקים וחיידקים שיחיו זמן רב לאחר שבני האדם ייפגעו מקרינה קטלנית, אבל אפילו אם התיקנים עמידים רק קצת יותר מאיתנו, יש להם יתרון על פנינו.
בימים אלה עמלים חוקרים מטקסס שבארצות הברית על מחקר מרתק שמראה שאפשר גם אחרת: אם נקבל את התיקן באהבה הוא יוכל לעזור לנו להתמודד עם האיום הגרעיני.
אמאל'ה, ג'וק
בעצם, אנחנו מדברים כאן על ג'וק. התיקן האמריקאי הוא היצור האימתני שכולנו מכירים ממטסי הראווה שהוא עורך בערבי הקיץ החמים, מהגינה היישר אל המטבח שלנו.
התיקנים חיים בכל מקום שבו יש בני אדם. הם נמצאים בכל יבשת חוץ מאנטארקטיקה ויכולים לחיות בלי אוכל במשך כמה חודשים ובלי שתייה במשך חודש. תוחלת החיים שלהם ארוכה יחסית לחרק (שנתיים), והם מסוגלים לשאת על גבם משקל לא קטן יחסית לגודלם.
יש להם עוד תכונה מעניינת ביותר – הם עמידים בערך פי עשרה מבני אדם בפני קרינה רדיואקטיבית, כך שהם מסוגלים להגיע לאזורים נגועים ולצאת משם ללא פגע.
מאמר שהתפרסם באחרונה בירחון אמריקאי סיפר על מחקר שביצע צוות חוקרים, ובו הם מנסים לרתום את התיקנים לשירות האדם. ההתחלה הייתה לפני כמה שנים, אז פיתח הצוות גלאי קרינה זעירים, שנועדו להתקנה על גבי רובוטים דמויי חרקים.
הרובוטים היו אמורים להיכנס בסתר לאזורים מסוכנים ולדווח למפעיליהם על רמות הקרינה הגרעינית שבהן נתקלו. אבל החוקרים הבינו די מהר שתנועת הרובוטים צורכת אנרגיה חשמלית רבה, ושיותר זול ופשוט לוותר על הרובוטים ולשלוח למערכה חרקים חיים.
יוצאים מהמסתור
אמרו, ועשו. החוקר וויליאם צ'רלטון וחבריו פיתחו שבב שפועל כגלאי קרינה, והדביקו אותו לגבו של תיקן אמריקאי מצוי, שאורכו כארבעה סנטימטרים. זהו שבב שאורכו ורוחבו סנטימטר אחד, ועוביו חצי סנטימטר בלבד. התיקן אינו חש בתוספת המשקל שהונחה עליו (שלושה גרמים) והוא ממשיך להתרוצץ בחופשיות.
לשבב הזה יש שני תפקידים: התפקיד הראשון הוא גילוי הקרינה הרדיואקטיבית. בתוכו מותקן גלאי קרינה זעיר, ובכל פעם שהחרק מגיע לסביבה מסוכנת הגלאי מזהה זאת, מתריע באמצעות משדר מיוחד שמותקן עליו ומדווח למפעיל על כמות הקרינה שנקלטה.
התפקיד האחר הוא שליטה מרחוק בתנועותיו של החרק, שנעשית באמצעות חישנים המפעילים לחץ על רגליו ועל מחושיו. המערכת המותקנת על התיקן צורכת מעט מאוד אנרגיה, והדבק חזק מספיק שהתיקן יוכל לשאת את המתקן במשך כמה חודשים.
החוקרים פועלים כעת לשכלל את גלאי הקרינה ולשפר את יכולת השליטה בתנועותיו של התיקן. הם מסבירים שגם אם המחקר נראה קצת מוזר, למעשה יש לו חשיבות עצומה בלא מעט תחומים – מפיתוח מערכות מתוחכמות לגילוי ולזיהוי של קרינה מסוכנת, דרך יצירת רובוטים דמויי חרק ויצירת חרקים משופרים טכנולוגית, ועד התקדמות בחקר תחום הבינה המלאכותית.
בעתיד אפשר יהיה באמת לשלוח את התיקנים הממותקנים האלה לפעולות מעבר לקווי האויב, להביא מידע ואולי אפילו לצלם את מה שמתרחש בצד השני ולהאזין לו. כי מי בכלל יחשוד בתיקן אחד קטן?
הכתבה התפרסמה במגזין "גליליאו צעיר" מבית מוטו תקשורת
לכתבות נוספות של גליליאו צעיר באתר ifeel
לפנייה לכתב/ת 
