שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: Index Open
    משפחתי ומזכרות אחרות
    יהודית קציר הולכת לסטודיו בכל בוקר כדי לכתוב, מוקפת מזכרות משפחתיות עתיקות ואווירה מבודדת ושקטה. ביקרנו אותה ושמענו ממנה למה עבר כל כך הרבה זמן מאז ספרה האחרון

    ליהודית קציר יש פריבלגיה גדולה והיא מודעת לכך: דירת סטודיו אליה היא הולכת כל בוקר, ממש כאילו היא הולכת למשרד. שם, מוקפת בספרים, ציורים ומזכרות משפחתיות, היא כותבת במיטבה. "הניתוק הזה מאוד חשוב לי", היא אומרת.

     

    קוצרת בסטודיו (צילום ועריכה: עומר שורץ)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    ספרה האחרון של קציר, "הנה אני מתחילה", יצא ב-2003 ומאז לא פרסמה דבר, אם כי יצאו במהדורות מחודשות כמה מסיפוריה ("סיפורי חיפה" ו"סיפורי תל אביב", הספרייה הקטנה, הספרייה החדשה). "היו רגעים של תסכול", היא מודה, "כבר התחלתי משהו שהפסקתי באמצע כי לדעתי הוא לא היה טוב מספיק".

     

    קציר לקחה נשימה ארוכה והחלה לנבור בהיסטוריה המשפחתית המרתקת שלה, שקשורה גם להיסטוריה הלאומית, ובזה יעסוק הרומן הבא שלה. לצורך כך פיזרה סביבה, גם על הקיר, תמונות של אם סבתה, והיא מעלעלת לא פעם ביומן הגדול שהשאירה אחריה. עתה כל שנותר הוא לחכות שתסיים לכתוב את ספרה. לדבריה זה ייקח עוד כמה חודשים טובים, אבל לנו יש סבלנות.

     

    לכל הכתבות במדור "חדר עבודה" 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הטבות למנויים
    מומלצים