שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מקוננת מקצועית
    דיקלה אינה במיטבה באלבום החדש שלה, "ארלוזורוב 38", למרות השילוב האופנתי תמיד בין רוק למוזיקה ערבית ואלקטרונית. מזל שיש כמה שירים טובים, ביניהם זה שכתבה עם קרן פלס, כדי למתן את הלהט המופרז והשמאלציות


     

    בתקופות או בנסיבות אחרות, דיקלה דורי, הידועה יותר כ"דיקלה", היתה בוודאי מצליחה בתור מקוננת מקצועית. קולה העשיר והעמוק, מלהיט מטבעו בכי תמידי שעורג להתפרץ, והיא אכן מאפשרת לו, בנכונות רבה, לבקוע בדרמטיות נעדרת סייגים וסוחפת.

     

    החיוּת הזו של הר הגעש - כאב המוזן תמידית ומתפרץ חסר גבולות, הדהימה ברעננותה כשדיקלה התגלתה באלבומה הראשון "אהבה מוסיקה". רן שם טוב, המוזיקאי המוערך מ"איזבו", הפיק לה אלבום מופת שבו חשף את עוצמותיה, אך גם ריסן אותן למען הטעם הטוב. בכך לא היה די, אלמלא האלבום הכיל את כל מה שיצירה טובה זקוקה לה – שירים טובים, שאת היפים שבהם היא כתבה עם המוזיקאי משה לוי.

     

    עם דיקלה מאחורי הקלעים לצילומי הקליפ "לבכות" (צילום ועריכה: עידן הובל)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    אחר כך הגיע אלבומה השני, "עולם", שכבר פחות ריגש, וכעת יצא אלבומה השלישי, "ארלוזורוב 38". גם הפעם הוא בנוי על מצע של רוק מזרחי-ערבי-אלקטרוני, שאיכשהו תמיד נשמע אופנתי כשהוא מעובד בטוב טעם ומנוגן היטב. אבל הפעם שירים רבים מדי אינם עוברים את סף היופי, וגיל מרום ואלון אוחנה, שהפיקו ועיבדו את האלבום, לא השכילו להפעיל את חוש המידה ולעדן את הלהט של דיקלה, שכתוצאה מכך לוקה במופרזות.

     

    כבר בשיר הראשון, "שלום", עם פתיחת הטנגו האלקטרוני-ערבי, קולה מגיח בתיאטרליות קודרת. מעריציה, שמחוברים אליה אוטומטית, ימשיכו להתמוגג ממנה. אבל כל השאר עלולים להיתקף בציניות, ואף להתייגע לנוכח הווקאליות העזה, שנחווית לעיתים כהיסטרית.

     

    לא רק ההגשה של דיקלה דרמטית, אלא גם המילים שלה. "עד אין קץ", "עד כלות", היא מתלהטת בשיר "אם תבוא", ומוסיפה להלך בגדולות עמוסות קלישאות כמו "לא מן העולם" ו"פעם בחיים" ("נדוניה") ו"האש שאף פעם לא נגמרת" ("משוגעת"). מחריד בטיפשותו הוא השיר "לבכות", ששיא טעמו הרע הוא הפזמון עם החזרה השמאלצית "רציתי לבכות איתך, איתך, איתך, איתך, איתך. רציתי להיות שלך, שלך, שלך, שלך, שלך". מזל שדיקלה וחנה לפידות, שכתבו את המילים, מתקנות את הרושם הנלעג בשיר שאחריו, "פריז".

     

    ולמרות שדיקלה אינה במיטבה באלבום הזה, היא מייצרת בכל זאת כמה רגעים טובים: בשיר "עפיפונים" הלחן (שלה ושל אלון אוחנה) יפה בעצבותו, והדרמטיות בצעקה שלה מצליחה להיות מצמררת. גם השיר "מזל", שדיקלה כתבה והלחינה עם קרן פלס, מרגש, גם בזכות המילים הכה בסיסיות, פשוטות ומעוררות הזדהות בפזמון – "שיהיה לי מזל". כך גם השיר "רומנטיקה" הקליט והיפה, שמיטיב לבטא אמת נשית מעוררת הזדהות - "אני שונאת אותך מרוב אהבה, מרוב חולשה, מרוב שלא ראית כמה ויתרתי... מרוב שלא ראית כמה הייתי יפה".

     

    לא חסרות בישראל זמרות טוטאליות עתירות נוכחות. ריטה, מאיה בוסקילה ומירי מסיקה זוכות, ובצדק, לביקורת על מופרזות הבעתן (ריטה, לשבחה, דווקא התמתנה לטובה באלבומה האחרון "רמזים"). דיקלה הובדלה מהן וזכתה לאשראי בזכות השילוב בין היותה יוצרת וצמיחתה בטריטוריית הרוק הערבי ההולמת אותה. אבל כמו בכל אשראי, גם היא עלולה לסבול ממשיכת יתר, אם לא תגלה ותיישם את סוד הגדולה שבצמצום.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים