גג רעפים חדש ל"בית האיכר"

בימים טרופים אלו, כשלאורך גבול הצפון נשלמת בניית הגדרות והמוצבים של צה"ל ומהצד השני נערכים אנשי החיבאללה, הדבר האחרון שחשבתי עליו הוא שבמטולה מקדישים עתה זמן לענייני שימור. ומתברר שטעיתי. ואולי אין פלא, שהרי לאנשי מטולה היסטוריה ארוכה של התמודדות עם בעיות ביטחון וקשיים אחרים שלא שיבשו את חייהם.
הפעם מדובר בתוספת בנייה למוזיאון "בית האיכר", ברחובה הראשי של מטולה, רחוב הראשונים.
בית האיכר הוא אחד מבתיה הראשונים של המושבה ששוקם ב-1987 למטרת מוזיאון. זהו בית אבן קטן יחסית בן חדר אחד, שבו שוחזר אורח החיים במושבה הגלילית בסוף המאה הקודמת. במקום נאספו רהיטים, כלים וצילומים והם מוצגים במקום בצורה פשוטה ואותנטית.
מהחדר יוצאים לחצר מקורה ובה אוסף של כלי עבודה וחקלאות. מהחצר המקורה ניתן להמשיך לחלק חדש שנבנה עם הכשרת המקום למוזיאון ובו תצוגה המתעדת את תולדות מטולה ועוסקת בין השאר בנושא קביעת גבולה הצפוני של ישראל.
את המוזיאון מנהלת אחת מוותיקות מטולה, שרה אבידן שמתקרבת לגבורות, שמתגוררת בבית אבן עתיק סמוך למוזיאון. בשעות שהמוזיאון סגור ניתן להקיש על דלתה ולבקש לבקר במוזיאון או פשוט לצלצל אליה בטלפון (6941364-09).
ראש מועצת מטולה, קובי כץ מסר כי הוחלט לקרות את החצר בגג רעפים, כפי שמקורים רוב בתי המושבה הישנים והחדשים. כמו כן רצפת החצר תוגבה כדי לאפשר מעבר לעגלות נכים. עלות העבודות בסכום של 200 אלף שקל, נתרמו על ידי מפעל הפיס.

מביקתות חימר לבתי אבן

מטולה נוסדה בשנת 1896 בידי 59 פועלים חקלאיים, ביניהם דור שני בארץ. את האדמות הכפר הערבי "אומטלה" (המשקיף בעברית) רכש הברון רוטשילד מהבעלים הלבנוניים, אולם האריסים שישבו על הקרקע לא השלימו עם נישולם וכבר מראשית ההתיישבות היהודית במקום הם פרעו בתושבים.
את הבתים הראשונים, ביקתות חימר, בנו המתיישבים צפונית למפל התנור. מאוחר יותר החלו לבנות את בתי האבן הראשונים ברחובה הראשי של המושבה, ביניהם כאמור המבנה שמשמש כיום כ"בית האיכר".
בתי המושבה, שחלקם נשמר עד היום ובעליהם שיקמו ושיפצו אותם במשך השנים, בנויים אבני גיר שטויחו מבפנים. הגגות היו מכוסים רעפים מרסליים והרצפה עשויה מרצפות אדומות שאף הן הובאו מצרפת.
הרחוב הראשי (רחוב הראשונים) היה בנוי שתי שורות מקבילות של בתים, ומאחוריהם החצרות. כל חצר הסתיימה בחומה וכך חיבור החומות הפרטיות יצר חומת מגן ליישוב.

ביתה של דודה אסתר

ב-105 שנות קיומה התפתחה המושבה מעבר לרחוב הראשי ונוספו בה שכונות בבנייה צמודת קרקע. התושבים מתפרנסים מחקלאות ומתיירות, שסובלת בימים אלו מפגיעה קשה.
לאורך הרחוב הראשי הוקמו במשך השנים בתי מלון ומסעדות שבעליהם מנסים לשמר בהם את האווירה והטעם של פעם.
דוגמה לכך הוא בית אסתר לויט, כלת פרס ישראל ומי שהיתה ידועה כ"דודה אסתר" של החיילים באזור. לויט נפטרה בראשית 86' ושלושת נכדיה, בועז, נועם ומיכה, התלבטו כמה שנים כיצד להנציח את זכרה. לבסוף החליטו לשקם את הבית ולפתוח בו מסעדה בשם "בת האיכר", בין השאר משום שהבית היה תמיד פתוח לכל מבקר. שניים מחדרי הבית המקוריים נותרו כשהיו, עם רצפת אריחים אדומים. על הקירות תלו הנכדים תמונות ומזכרות, כפי שהיו בבית המקורי. רבים מהסועדים כיום היו חיילים בצפון, ונזכרים בגעגועים בדודה אסתר הטובה והמסורה.