שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    סודה קלאב

    "מועדון לילה" חזרה נמרצת, וולגרית ותוססת - קצת יותר מדי. הלחץ לייצר שוס בכל עשרים שניות מפחית את מפלס הכיף. אריאנה מלמד תוהה האם לא חבל על המאמץ?

    הנה שני שיאים קומיים קטנים מ"מועדון לילה" - פרק ראשון לעונה חדשה: נוסבאום על ריקוד החיילים בחברון: "סיירת אגזוז, רוקדים את שיר המקלות ומתקפלים כמו רקדנים". ושוב נוסבאום, הפעם על המדוזות הצפויות להגיע לחופים: "הטורקים אומרים שהן שקיות ניילון עם כוונות שלום".

     

    על המנעד שבין שתי הבדיחות האלה יושב כל המועדון: קצת רלוונטיות, אבל בלי להכעיס אף אחד כי כולנו פטריוטים גאים, במיוחד בשישי בערב. מצד שני, כיוון שאנחנו גם נורא וולגרים, אפשר למצוא במועדון הזה הרבה יותר מדי בדיחות הומואים ובדיחות גסות ורמיזות מיניות.


    נוסבאום, טל, קטורזה וגולדשטיין. משמרת לילה

     

    זה התמהיל. הוא עובד, הוא מבטיח אחוזי רייטינג נוחים גם בלילות הקיץ המיוזעים, ובאמת שאין סיבה לשנות כלום, רק להחליף מדי פעם את הקולבית הסקסית שמתארחת באולפן. בר רפאלי, נועה וולמן – מה זה חשוב: כותבים להן בדיחות, הן מבצעות והכל בסדר. ופרצופו של שי גולדשטיין ימשיך לספק דחקות, עכשיו ובשנים הבאות, עד שלמישהו יימאס.

     

    טייק איט איזי

    עופר שכטר, אבי אטינגר, מה זה חשוב: כותבים להם וכו', ואולי הם גם כותבים קצת בעצמם, אבל כשאטינגר מתקשה להיפרד מן הדפים שלו ולהרים את עיניו למצלמה, כשקטורזה מבצע שני לפסוסים של מתחילים ויוצא מהם רק בזכות נסיונו הארוך בתחום וכשכולם נצמדים לניירת שלפניהם, תחושת הכיף המשוחרר שמועדון לילה מנסה להציע מתפוגגת לגמרי. פתאום שוב מתברר שהכל מתוסרט לעייפה, כתוב עד דק, מאובזר יותר מדי ומתוזמן לייצר שוסים מדי עשרים שניות בערך.


    טל. צריך שוס כל עשרים שניות

     

    לפעמים עודף ההשקעה הזה יוצר תחושה של לחץ. כשעוז זהבי מובא לאולפן על תקן של יפיוף תורן כדי לשחק במוסכניק-ולקוחות, באמת לא צריך לגרור קרביים של מכונית לסט לצורך האפקט. כשנוסבאום, המצטיין של הערב, גורר לשם גם מכונית צעצוע של ילדים ואומר שהאוטו התכווץ לאשתו בכביסה, מתברר שכאשר האביזר הוא לב ליבה של הבדיחה, לפעמים היא פשוט מיותרת. ומה יעשה כשיצטרך לספר בדיחה על פיל או רכבת: גם אלה יגיעו לאולפן?

     

    כך שלמרות עדכניותה ודנדשיותה של העונה החדשה, פתאום באמצע – בערך בזמן שבו שני כהן סיפרה על עלילותיה בדיבוב הבובה אביגיל ברחוב סומסום – התעוררו בי געגועים עזים ל"של מי השורה הזאת", שהיתה דלה באפקטים, פעלולים ואורחים ועשירה בכשרון קומי. מה לעשות, מתברר שגם ההיפך נושא חן מלפני הצופים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים