החאן מציג: עונה של קלאסיקה

רגע אחרי אישור מינויו של מנכ"ל חדש לחאן הירושלמי, מפרסם התיאטרון את הרפרטואר החדש לעונה הקרובה. כפי שנחשף לראשונה ב-ynet בראש התיאטרון יעמוד דני וייס, לשעבר ראש אגף תרבות בעיריית כפר סבא. וייס התחייב על פי דרישת הדירקטוריון להעתיק את מקום מגוריו לירושלים וכך ייעשה החל מחודש ספטמבר הקרוב.

אודי בן משה. יביים את שייקספיר (צילומים: גדי דגון)

העונה החדשה של החאן תתבסס ברובה על מחזות וטקסטים מהקלאסיקה העולמית והישראלית. את העונה יפתח ב-26 בספטמבר עיבוד של מיקי גורביץ' למחזה "גן הדובדבנים" של צ'כוב. בהצגה, שעוסקת בין היתר בתפארת העבר שנרמסת על ידי חומרניות ועסקים, ישתתפו לצדם של שחקני הלהקה גם ליאורה ריבלין ואבי פניני, שחוזרים לבמת החאן אחרי שנים ארוכות מדי של היעדרות.

"זה חלום ישן", אמר גורביץ' בחזרות לקראת הפרמיירה, "אני מניח שזהו חלומו של כל איש תיאטרון, אחרי הכל מחזותיו של צ'כוב והמחזה הספציפי הזה הם מפסגות התרבות המערבית, ולמרות שנכתב בתחילת המאה הקודמת, הוא עדיין תקף ומשמעותי. זה מחזה שעוסק בחיים ובהחמצתם, באהבה, בעיוורון האנושי ומתחת לכל במעגל החיים – מוות ולידה מחדש, סופה של תקופה וראשיתה של חדשה".

בדצמבר תעלה על במת החאן הקומדיה "הלילה השנים עשר" של ויליאם שייקספיר בבימויו של אודי בן משה. לאחריה יציג התיאטרון את "אוכלים", משל פוליטי מאת יעקב שבתאי, המבוסס על המשל התנ"כי על כרם נבות היזרעאלי, ומיד לאחר מכן "מולי סוויני", מחזה מאת בריאן פרייל על ראייה ותודעה שתביים ג'יטה מונטה.

מונטה. טבילת אש נוספת

"מולי סוויני" הוא מחזה יוצא דופן בתוך הרפרטואר של החאן שממעט לעסוק במחזאות מודרנית זרה. "רוב המחזות המודרניים הזרים הם תלויי מקום ויש בהם תמיד אלמנט חברתי", מסביר גורביץ', "פה מדובר במחזה שעוסק בתודעה, כשבמרכזו אישה עיוורת מלידה שמקבלת בחזרה את מאור עיניה ומתלבטת בשאלה מתי למעשה ראתה יותר. זה מחזה מאוד מיוחד גם מבחינה צורנית, כיוון שהוא בנוי ממונולוגים ולא מדיאלוגים".

זו הפעם השנייה שג'יטה מונטה, מהשחקניות המובילות בישראל, מביימת. את טבילת האש הראשונית עשתה לפני חודשים עם "סדר עולמי חדש", הצגה המבוססת על שלושה מחזות קצרים מאת הרולד פינטר.

"התגלתה פה יוצרת מאוד משמעותית ורציתי להמשיך את הקשר איתה", אומר גורביץ', שהציע למונטה לביים גם את המחזה של פרייל, "אני מאמין בהמשכיות ובתיאטרון שמתבסס על קשרים ארוכי טווח. תיאטרון בשבילי הוא תהליך לטווח ארוך, וזה נכון גם בכל הנוגע לשחקנים ולבמאים שעובדים איתנו".

לגבי נעילת העונה, מתלבט גורביץ' בין שני טקסטים: "המשתה" של אפלטון או "אדיפוס" של סופוקלס. לדבריו, מדובר בעניין של זמן ובסופו של דבר שני הטקסטים יובאו אל במת החאן. "אנחנו עובדים כל הזמן בשני ערוצים. אנחנו בפירוש מבקשים לגעת במציאות גם במובן הקונקרטי וגם במובן האבסטרקטי עקרוני, ובשום אופן לא לוותר על קלאסיקה שההתעסקות בה חשובה בכל זמן נתון גם מבחינת הקהל ואולי עוד יותר מבחינת עצמנו.

"זו למעשה הדרך לאפשר לשחקנים ולבמאים להתפתח. קלאסיקה היא דרך לבחון את עצמך, זו מילה שמעצם המושג מתייחסת למשהו שחי תמיד, אקטואלי תמיד ומחייה. כשאתה עוסק בקלאסיקה אתה ניזון ממנה, זה כמו קרקע שמאפשרת לך לגדול עליה".