לרקוד עם YouTube בעיניים
הרקדנים הלל קוגן ורננה רז ישתתפו בערב מיוחד במסגרת פסטיבל אינטימידאנס, שבמרכזו דיאלוגים שנלקחו מ-YouTube. רז: "מאז שהאתר קיים הוא הפך לבמה מרכזית"
עולם קיברנטי נטול YouTube נדמה היום כמו כפר גלובאלי נטול טלפונים ניידים, מצלמות דיגיטליות או מחשבים ניידים. למרות זאת, ספק אם צ'אד הארלי, סטיב צ'ן וג'אווד קרים - שחתומים על האתר שעלה ב-2005 - היו מודעים בשלב ההשקה למשמעויות המהפכניות של המיזם שישנה מושגי בסיס בצריכת תרבות וימתח בו זמנית את גבולות העשייה האמנותית והנגישות אליה.
YouTube הפך במהירות המצמוץ לארכיון אינסופי לתכנים קצרים. בו בעת הפך האתר גם לחלל דמוקרטי יחיד מסוגו שמוחק היררכיות ומאפשר לכל אחד – אמן או סתם אדם מן הישוב – להציג את מרכולתו ולהגיב לתכנים הרוחשים בו.
בסוף השבוע ייערך במסגרת פסטיבל אינטימידאנס בתיאטרון תמונע אירוע יוצא דופן, שבמרכזו דיאלוגים בימתיים עם קטעים שנשלפו מתוך אתר האינטרנט וזכו לחיים חדשים במרחב הפיזי. בערב שייקרא "ציטוט ופשע: YouMake, ReMake ,YouTube", יוזמה של הבמאי והאמן הבינתחומי, אריאל אשבל, והרקדנית והכוריאוגרפית, רננה רז, לוקחים חלק תשעה יוצרים וכעשרים רקדנים ושחקנים.
"חיפשנו קטעים שיש צידוק להעביר אותם למימד הבמה", אומרת רז, "רצינו חומרים שיעניינו את היוצרים להתכתב עם השפה שיוטיוב ייצר. מאז שהאתר הזה קיים הוא הפך לבמה מרכזית. הכל קורה בו. אף אחד כבר לא מוציא וידיאו קליפים ל-MTV, אתה קודם כל משחרר ליוטיוב".
רז וקוגן. להכתבת עם השפה של יוטיוב (צילומים: דודו אזולאי)
עבור הרקדן והכוריאוגרף, הלל קוגן, שמשתתף גם הוא בפרויקט, YouTube הוא לא רק פלטפורמה לשיווק וחשיפה אלא גם ארכיון, זיכרון קולקטיבי ומדף ספרים נגיש. "זה חלק מהיומיום, דרך קלה לשימוש והפצת מידע. זה בעצם אחד הכלים במטבח שלנו היום", הוא אומר, "כל אחד יכול להעלות את היצירה שלו לאתר וחוסר ההיררכיה מייצר גם מלא תכנים אזוטריים, אבל גם קטעים שהם מעוררי השראה שנמצאים אצלך בסלון".
הרימייקים יותר מעניינים מהדבר עצמו
רז וקוגן מתייחסים שניהם אל הפלטפורמה כאל מנוע יצירתי רב השפעה. הם מדברים במושגים של שפה חדשה, שרשרות תגובה לתכנים ואסתטיקה חדשה שהם כולם תוצרי האתר. "צריך רק לפתוח קישורים לוידאו קליפים של ליידי גאגא ב-YouTube ולספור את כמות התגובות כדי להבין", אומרת רז, "אנשים לומדים את צעדי הריקוד בקליפ, מצלמים את עצמם, משקיעים זמן ומעלים את זה לרשת. הם מגיבים למה שהם רואים, יוצרים דיאלוג עם המקור, לוקחים אותו צעד קדימה כשהם נותנים לו פרשנות משל עצמם. הרבה פעמים הרימייקים הרבה יותר מעניינים מהדבר עצמו".אתם מדברים על גן שעשועים של תכנים שחלקם יכולים להפוך להשראה, אבל האתר גם נוגס במידה מסוימת במה שאתם עושים
ר.ר: "כן ולא. העובדה שמדובר בפורמט קצר מאפשרת לחלל הזה להכיל הרבה תכנים שהיו נופלים בין הכיסאות. אין איפה להציג עבודת מחול של ארבע דקות. זה לא מחזיק ערב שלם. בשבילנו, אמני הבמה, האתר הוא מרחב חדש לפעול בו. אז נכון שזה כוח מלהיב ומרגש, אבל מצד שני מדובר בחומרים דו ממדיים. זו בדיוק הסיבה שהחלטנו לעשות בערב הזה מסע הפוך מהאינטרנט לבמה. זו הסיבה שקראנו לזה 'ציטוט ופשע' – אתה רואה משהו מצטט אותו ומגיב אליו".
פשע כי ציטוט הוא מעין גניבה אמנותית?
ה.ק: "זה לא השימוש בדבר אלא החוצפה. כמו שמרסל דושאמפ צייר למונה ליזה שפם. יש הרבה אנשים שמבחינתם זה פשע, אבל הרי אף אחד לא חושב שמדובר בגניבה אמנותית, אלא בהתכתבות שהיא בעצם מחווה. מה שאנחנו עושים בערב הזה הוא לצטט חומרים קיימים בתוך קונטקסט שונה וחדש.
"מה שמעניין זו הדינמיקה בין המקור הדו ממדי לפרשנות הבימתית. ציטוטים היו ויהיו קיימים תמיד. אני לא מדבר רק על התנסויות וחוויות. אני באמת מאמין שכל יצירת אמנות מתכתבת עם משהו. לכל יצירה יש את הרפרנס שלה. אף אחד לא המציא את הגלגל".
ר.ר: "הקלפים חשופים. אין לנו יומרות. אנחנו לא מציגים את העבודה הבימתית כמקור, אלא מראים את קטעי הוידאו ואת הפרשנות כמשהו חדש. אני חושבת שזו בדיוק הנקודה, האתר תבע מושגים חדשים בתרבות בכל הנוגע לעניין החיקוי. הוא נתן מקום לגיטימי לחקיינים. יש היום גיבורי תרבות שצמחו מהאתר הזה, שכל המהות שלהם היא חיקוי. זה מסלול ש-YouTube פרץ ואנחנו ממשיכים אותו על הבמה".
דיסקו מפינלנד וצביקה פיק
קוגן שלף מתוך דפי האתר שיעור דיסקו שצולם אי שם בשנות ה-80 של המאה הקודמת בפינלנד, ושידך לתנועה הלקוחה מתוך קטע הוידאו טקסט ורבאלי שמשנה לתנועה את המשמעות. רז, מצדה, שלפה מן האתר וידאו קליפ משנות ה-70 לשיר "הרקדן האוטומטי" של צביקה פיק. הכוריאוגרפיה של ג'וקי ארקין והרקדניות שלו הועתקה אחד לאחד לבמה ומקבלת חיים חדשים.
יוטיוב הוא אחד הכלים במטבח
"דרך הקליפ הזה הכרתי את ארקין", אומרת רז, "למדתי את השפה הזו של הג'אז שקודם לא הכרתי. מבחינתי, האתר הזה מזמן מפגשים שאולי אינם חמורי סבר או מעמיקים, אבל הם ללא ספק מעשירים. זו חוויה מפתיעה ומלמדת".
למה מפתיעה?
ר.ר: "כי זה לא עוד ארכיון. זה נכון שאפשר להגיע ב-YouTube לנכסים של תרבות גבוהה, אבל את אלה אפשר באמת למצוא גם
במקומות אחרים. בעיני מה שמעניין שם הם דווקא החומרים האחרים שבחיים לא היית מגיע אליהם אחרת, כמו צילום של ילד בדרום מערב הודו שרוקד מדהים וצולם במצלמה ביתית. האתר הזה שינה את כל התפיסה של אסתטיקה של פריים. אם פעם הדימויים שהיינו נחשפים אליהם בטלוויזיה היו סטרילים מאד מוקפדים ונקיים, היום אנחנו בעולם של ויזואליה מאוד אנושית. בעיני יש לזה כוח".
הניסוי הראשון ייערך כאמור במסגרת פסטיבל אינטימדאנס בסוף השבוע הקרוב, אך אשבל, רז ושאר היוצרים מקווים שמדובר במעבדת יצירה חדשה שתהיה לה המשכיות גם לאורך השנה. "מתוך התגובות של יוצרים שפנינו אליהם התחושה היא שהתפרצנו לדלת פתוחה", אומרת רז, "אנחנו רוצים לשלוח משם ריקושטים אל החיים עצמם ומקווים שתהיה לזה היענות, ושבסופו של דבר יוצרים יגיעו אלינו עם הצעות משלהם. היינו רוצים לגעת לא רק בחומרים שהם 'אמנות', אלא להשתמש בכל תוכן שמעורר השראה".
לפנייה לכתב/ת 
