למה זורקים סוכריות על חתן הבר מצווה?
שאלה:
מהו מקורו של "מנהג" זריקת ממתקים על נער ה"בר מצווה", בזמן עלייתו לתורה? ראיתי שהדבר גורם לרעש ותקלות בבית הכנסת. האם נכון להמשיך במנהג זה. (דוד)
תשובה:
דוד שלום,
א. יסודו של מנהג זה קשור לחתן ולכלה בחתונתם. בגמרא (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נ, ב) מסופר כי "ממשיכין יין בצִנורות לפני חתן ולפני כלה וזורקין קליות (חיטים קלויות) ואגוזים". זריקת דברים אלה, מותרת בימות החמה אך לא בימי הגשמים, וגלוסקאות (עוגות) אסורות בזריקה גם בימות החמה.
הראשונים שם מבארים, שמנהג זה היה כדי להרבות בשמחת חתן וכלה ולסימן טוב. לכן, אף על פי שבדרך כלל אסור לבזות מאכלים על ידי זריקתם - "ביזוי כזה מותר, משום שמחת חתן וכלה" (ר' יונה שם).
אף על פי כן הגבילה הגמרא את השמחה, כדי שלא לגרום להמאסת המאכלים ולכילוּיָם. לכן אסרו זאת בימי הגשמים שיש בהם בוץ בדרכים והאוכל נמאס, ובימות הקיץ, כאשר סוג האוכל הוא כזה שיתקלקל.
ומה שהתירו להזליף ביין, הדבר מותר מפני שמקבלים את היין בכלים ואינו אבד (רש"י שם).
ב. הפוסקים מביאים ברייתא זו להלכה (רמב"ם הלכות ברכות פרק ז, ט ובשולחן ערוך אורח חיים סימן קעא, ד), ומוסיפים עוד הסתייגויות: שלא יזרקו גרעינים אלא במקום נקי, ושלא ישאירו את האוכל על הרצפה כדי שלא ידרכו עליו. גם אסרו לזרוק צימוקים ופירות רכים, משום שהם נמאסים על ידי זריקתם. (משנה ברורה , שם)
ג. מכל המקורות לעיל נראה שמנהג זה נהג בשעת הנישואין, שהיו זורקים לפני החתן ולפני הכלה. כך גם מוכח במסכת כתובות (דף טו, ב). שם דנים בהבדלי המנהגים בין נישואי רווקה לבין נישואי גרושה או אלמנה. אחד הסימנים היה חלוקת קליות (גרעיני חיטה מיובשים בתנור) בשעת הנישואין.
ד. באחרונים נזכר שגם בשבת שהחתן עולה לתורה קודם החתונה (למנהג האשכנזים) הוא יום שמחה שמזמרים לפניו, ובמשנה ברורה (סימן קעא, סק"כא) יש ביקורת על מי "שהנהיגו כהיום לזרוק צימוקין לפני החתן בשבת שלפני חתונתן בשעה שקורין אותו למפטיר", שלא יפה הם עושים, משום שהצימוקים רכים ונמאסים.
ה. זאת ועוד. ההלכה מקפידה מאוד על התנהגות הולמת בבית הכנסת, כמבואר בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קנא א): "אין נוהגין בהם (בבתי כנסת) קלות ראש, כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה, ואין אוכלים ושותים בהם... כי הם נקראים מקדש מעט... ובמקדש נאמר 'ואת מקדשי תיראו', שהיא מוראו של השוכן בה עליו" (משנה ברורה שם).
אין ספק כי זריקת ממתקים אין בה משום מורא וכבוד בית הכנסת. ואכן, מוצאים אנו תקנות קדומות של קהילות אשר נהגו לזרוק ממתקים על חתני תורה בשמחת תורה. מנהגים אלה בוטלו מאוחר יותר, מהטעם הנזכר של ביזוי בית הכנסת. (היכל עבודת ה' ע' מב).
ו. כל האמור לעיל הוא ביחס לחתן לפני נישואיו. נראה שהוסיפו על החתן גם את "חתן" הבר-מצווה, וזהו מקור המנהג.
ז. יש לציין, שבזמננו יש תקלות נוספות הקשורות למנהג זה: הרעש והמהומה הנגרמים על ידי הילדים בזמן זריקת ממתקים, השלכת עטיפת הסוכריות בבית הכנסת, אכילת הממתקים גם על ידי מבוגרים לפני הקידוש.
בנוסף, פעם נהגו הנשים להשליך את הממתקים מעזרת הנשים לעבר הבימה. לאחרונה החלו גם החברים בעזרת הגברים להשליך את הממתקים. באופן זה הזריקה נעשית מקרוב מאוד ומצד פני הנער, דבר העלול לגרום בו לפגיעה מכאיבה מאד.
ח. נמצא, שגם אם מצאנו מעין מנהג זה של זריקת ממתקים על חתן וכלה, והמנהג התרחב גם לבית הכנסת ולחתני בר-מצווה, אין זו התקנה המקורית, ורבים מהפוסקים מסתייגים ממנו. יש מקום לשקול את ביטול המנהג, ולפצות את הילדים המצפים לממתקים על ידי חלוקת שקיות מחוץ לבית הכנסת אחרי זמן התפילה.
מכל מקום, ודאי שיש לאסור לחלוטין זריקת סוכריות מעזרת הגברים, ועל הגבאים מוטלת חובת יישום הדבר.
סיכום: א. המנהג המקורי הקדום לזריקת מאכלים לפני חתן וכלה הוא דווקא בזמן החתונה.
ב. מנהג זריקת ממתקים בבית הכנסת הוא מנהג מאוחר. קהילות רבות לא נהגו בו, ויש קהילות שביטלוהו.
ג. רצוי לבטל מנהג זה. מכל מקום, גם הנוהגים בו צריכים להשתדל לשמור על כבוד בית הכנסת ועל ניקיונו. יש לבטל את זריקת הממתקים על ידי החברים מתוך עזרת הגברים.
ד. זריקת סוכריות על חתן בר-מצווה אינה מופיעה במקורות. רצוי לבטל מנהג זה ולחלק לילדים ממתקים מחוץ לבית הכנסת. כאמור, אין לזרוק סוכריות מתוך עזרת הגברים כלל. כל טוב (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר)
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
