שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    מבוך המבוכים: היהודי שכתב מדריך בורסה ראשון
    אמסטרדם 1688: הבורסה ההולנדית בשיאה, עם ספקולנטים, מכשירים פיננסיים חדשניים ומשברים מסוכנים. רק שבמקום הקלדה במחשב, הסוחרים סוטרים זה לזה. על כל אלה ועוד מספר לנו הסוחר היהודי-פורטוגלי, יוסף דה לה וגה

    מכשירים פיננסים, בתי השקעות, בורסות. אלקטרוניקה. מסכי מחשב. הכל נוצץ, מהיר ונקי. אבל לא. לא הכל חדש כל כך.

     

    אומנם אופציות וחוזים עתידיים נחשבים ביחד עם איגוחים ומכשירים נוספים שלמדנו להכיר במשבר הסאב-פריים, כסופר-מודרניים, אבל המציאות שונה. מתברר שאין חדש תחת השמש. ואת המקור לדברים האלה ניתן למצוא כבר באמסטרדם של מאה ה-17.

     

     

    יוסף דה לה וגה, יהודי ממוצא פורטוגלי היה סוחר בבורסה של אמסטרדם. בספרו Confusion de Confusiones, המדריך הראשון לבורסה, הוא מספר לנו על ספקולציה, מסחר ומכשירים פיננסיים "חדשניים".

     

    על הקסם שבמניות

    מה שטוב בבורסה זה שאתה יכול להתעשר שם בלי סיכונים, ובלי לחשוף את ההון שלך לסערות שיש בים המסחר הרגיל. אתה לא צריך סוכנים ולא מחסנים, אין לך לא מפיצים ולא קופאים. שום הובלות, ובלי פשיטות רגל. רק שוט לך בנחת עד שתגיע לחוף מבטחים.

     

    את זה כותב לנו יוסף דה לה ויגה במדריך הראשון להשקעה בבורסה - מהדורת המאה ה-17. הוא בטח קצת מגזים, אבל ללא ספק הבורסות הגלובליות של ימינו, עם מאות מיליוני השחקנים וטריליוני הדולרים שנשפכים בהן, מהוות תפאורה שונה מהבורסה של תקופתו.

     

    והמאה ה-17 הזאת תופסת את הולנד במיטבה. אמסטרדם הופכת למרכז עסקי בולט מאוד. ההולנדים יעילים מאוד. יש להם עסקי טקסטיל מלבלבים והם בונים אוניות מצוינות.

     

    הבורסה של אמסטרדם נפתחת ב-1631 ומאפשרת גל חדש של שגשוג, מסחר גובר, השקעות וכמובן ספקולציות. חברת "הודו המערבית" ההולנדית נסחרת אך ורק בבורסה של אמסטרדם והיא אחראית בזמנה על המסחר הבין לאומי ברוב ארצות אירופה.

     

    זה הרקע שבו פועל דה לה ויגה. את הספר שלו, שעוסק בטכניקות, כמו גם בהיבטים מוסריים של המסחר הבורסאי, הוא מפרסם דווקא בשנת משבר בבורסה. ב-1688.

     

    זאת היתה שנה קשה מאוד, הוא כותב. מבוך המבוכים, זוועת הזוועות, ומבוכת כל המבוכות, ועדיין הוא נחוש בדעתו להסביר לקוראים שלו מהי בורסה ואיך היא פועלת.

     

    אם תסתכלו במדריכי שוק ההון של ימינו, תגלו ספרי ענק, משקל היסטרי, ומאות סעיפים וסעיפי משנה. ככה לא כתבו במאה ה-17. אז כתבו בדיאלוגים. נשמע לנו מוזר? נשמע לנו מתיש? לקרוא על בורסה כמו שקוראים מחזה לפני בגרות בספרות?

     

    ובכן, הכתיבה הזאת מקובלת מימים ימימה. את כל מה שהיה לו להגיד, אפלטון אמר בדיאלוגים. גם הבישוף ברקלי, כשהוא מנסה להוכיח לקוראים שלו שאין בעולם דבר כזה שנקרא "חומר" עושה את זה בשיטה הזאת, וגם הפילוסוף הסקוטי דיויד יום שרוצה להוכיח שאין אלוהים - משתמש בדיאלוג.

     

    שיטה מעולה; הגיבור שלך מייצג בדיאלוג את דעתך. בעלי השיח שלו (שגם אותם אתה כותב) מתנגדים ומשתמשים בנימוקים שעליהם אתה חשבת מראש, ומיד תסתור אותם בעזרת בן דמותך, גיבור הדיאלוג. גם דה לה ויגה עובד ככה.

     

    הוא מפגיש פילוסוף, סוחר לא בורסאי, וסוחר בורסה, שלומדים על היבטים רבים של המסחר הבורסאי. הם אפילו מתפתים לסחור בבורסה בעצמם, אם כי לא בהצלחה רבה. הם קונים מניות בערך מנופח פי עשרה ונופלים חזק.

     

    על מהמרים ונסיכים המכים אחד את השני בידיים

    אז מיהם השחקנים שמאיישים את הבורסה במאה ה-17? דה לה ויגה מספר לקוראים שלו על נסיכים, סוחרים ומהמרים.

     

    הנסיכים הם אנשים ברי מזל שירשו כמויות יפות של מניות, ואין להם שום עניין במסחר. מה שמעניין אותם הם החיים הנוחים באמצעות הרווחים שבהם הם זוכים. אלה, למעשה, הסוחרים לטווח ארוך.

     

    אחריהם מגיעים סוחרי הבורסה השפויים. אלה משקיעים לטווח בינוני. קונים בזול וממתינים בסבלנו לשינויים בערכים.

     

    הקבוצה השלישית היא הקבוצה המוכרת לנו גם היום. אלה הספקולנטים, או בלשונו של דה לה ויגה - המהמרים. אלה רצים ממקום למקום כאחוזי תזזית, מוכרים פה, קונים שם, ולוקחים סיכונים רבים.

     

    ואיך כל זה מתנהל בפועל? תשכחו ממסכים. תשכחו מברוקרים מחויטים עם איי-פונים ולפטופים. זה הרבה יותר כואב.

     

    המוכר מושיט את כף ידו, הקונה מציע מחיר, ומקש האנטר שלו הוא סתירה חזקה על ידו של המוכר. הברוקר השני מציע מחיר אחר, ומכה נוספת נוחתת על היד.

     

    וככה, עוד הצעה, ועוד מכה, ועוד אופציה למציע הקודם להכות. ושוב ושוב ושוב. והיד מאדימה. והאווירה מתלהטת. קללות, עלבונות, צעקות, עד שנחתמת העיסקה. כל זה בתקווה, דה לה ויגה כותב, שהקונה והמוכר לא הולכים לחטוף את "הסטירה של החיים שלהם" מיד הגורל.

     

    כל שנשאר לדה לה ויגה לספר בקנאה - הם חייהם הטובים של סוחרי המזרח התיכון. שם - לדבריו - מסכמים על עיסקה במנוד ראש. כמה קל.

     

    ולסיום - לא אנחנו המצאנו הכל

    אנחנו חיים היום בעולם של אופציות על מדדים, חוזים עתידיים, ועוד כהנה וכהנה (נתייחס לאלה בטורים הבאים), אבל מסתבר, שלמרות שבאמסטרדם של המאה ה-17 עדיין לא סוחרים במדדים; זה באמת חדש, הרי באופציות סוחרים גם סוחרים.

     

    ודה לה ויגה כותב:

    ...בקשר ל"אופסיס" (Opsies), אלה ניירות שנמכרים כדי לשמור על ערך או לצורך רווח. הם כמו הפלגות שמאפשרות התקדמות מאושרת במים רגועים ומבטיחות רגיעה גם בזמן סערה...

     

    לא נתרגם את הכל, כי בעצם מה שדה לה ויגה מדגים לנו באמצעות דוגמא מספרית הוא בדיוק מהי אופציה. והאופציה שלו בנויה ממש על אותו עקרון של האופציות של ימינו: אני קונה באמצעות עמלה את האפשרות (אופציה) לקנות נכס בתאריך עתידי מוסכם, ובמחיר שמחליטים עליו מראש ביום קניית האופציה. אז אולי באמת אנחנו לא המצאנו את הגלגל.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הולנד במיטבה במאה ה-17
    צילום: יואב גלזנר
    ד"ר אושי קראוס
    מומלצים