שתף קטע נבחר

צילום: רויטרס, AP

אלופת המונדובאסקט - נבחרת שחקני הבית

נבארו? דוראנט? נסו לנצח נבחרת שפותחת עם טוני פארקר, לברון, בראיינט ופאו גאסול, כשג'ינובילי ודווייט הווארד עולים מהספסל. ההרכב שיצפה באליפות העולם, מחוץ לאולם

חואן קרלוס נבארו יוביל את נבחרת ספרד? קווין דוראנט ינהיג את ארצות הברית? לואיס סקולה ייקח את ארגנטינה לתואר? לא כל כך מהר. רגע לפני שאליפות העולם לאומות תיפתח בטורקיה הגיע הזמן שתכירו את הנבחרת האמיתית, זו שהכוכבים שלה עולים על כל האחרות, זו ש'על הנייר', כבר לקחה בהליכה את הטורניר - נבחרת הנעדרים מהמונדובאסקט, או כפי שבחרנו לקרוא לה - נבחרת שחקני הבית (Home Stars).

  

נבחרת ארה"ב ייצרה את הרשימה המכובדת ביותר של אלו שנותרו לצפות מהצד, אך כמעט כל נבחרת תרמה את שלה. בסופו של דבר לא מעט כוכבים סטייל אלכס מאריץ', היהודי הטרי אמארה סטודמאייר והאחים לברינוביץ', נותרו מחוץ לסגל הנעדרים, בשל כמות פצועים/נחים אדירה.


ווייד, לברון וקובי. התחמקו באלגנטיות מהנסיעה לליטא (גטי אימג'ס)

 

החמישייה הראשונה - נא להיכנס למקלטים

הקו האחורי - טוני פארקר וקובי בראיינט. מה אפשר לבקש יותר? השניים האלה ביחד מעמידים ממוצעי קריירה של 42 נק', קרוב ל-11 אסיסטים ו-8.4 ריבאונדים לערב, ומעל לכל, פקטור לא פחות חשוב - נבחרת צרפת ללא פארקר הופכת ממועמדת לפיינל פור לעוד נבחרת. האמריקנים עם בראיינט היו הופכים את המסע לטורקיה לטיול ערב נעים.

 

קו קדמי - לברון ג'יימס, דירק נוביצקי ופאו גאסול. בגדול, הטיעונים מסעיף הגארדים תקפים גם בנוגע לנוביצקי ולברון. ההשפעה של הגרמני על נבחרתו בלתי ניתנת להסברה, ותוספת של קינג ג'יימס לארה"ב נחשבת מפלצתית. אם גאסול היה משחק, פתאום היה נוצר לספרדים יתרון על פני האמריקנים מתחת לסלים, במשחק הגמר הפוטנציאלי בין השתיים.

 

מעבר לכך, קשה לחשוב על פורוורדים/סנטרים טובים מאלו, שכן משחקים במונדובאסקט. ורק תחשבו על כמות הזריקות החופשיות שדירק ופאו יקבלו, עם תשומת הלב שלברון מושך. והפיק-אנד-רול? השמיים הם הגבול.


פאו גאסול. צפה בנבחרתו מפסידה לארה"ב השבוע (רויטרס)

 

באופן לא ממש מפתיע, כל החמישה משחקים בליגה הטובה בעולם (לא שזה משתנה בחמישייה השנייה), אך העובדות ששלושה מהם אירופאים, ושניים אף בעמדות הפנים, מצביעות על ההתקדמות של היבשת האירופית, שמאז ולדה דיבאץ' התקשתה לייצר שחקני פנים טובים במיוחד.

 

החמישייה השנייה - נא להישאר במקלטים

הקו האחורי - מאנו ג'ינובילי ודוויין ווייד. הארגנטיני והאמריקני לא היו מפתיעים אף אחד אם היו מקבלים את המקום בחמישייה הראשונה, אך מה לעשות, תפקיד המאמן לא פשוט. קשה שלא לפנטז על הכדורסל שהשניים האלו יכולים לייצר זה לצד זה, במיוחד כשמתחת לסלים מחכים להם...

 

הקו הקדמי - כרמלו אנתוני, דווייט הווארד ואנדרו בוגוט. סופרמן, או במונחים שאנחנו מכירים - שר ההגנה, לצד הנציג היחידי של הצד המזרחי של הכדור. בוגוט גבר על סנטר נוסף מאותו הצד - יאו מינג, לאחר שזה שיחק בשנה האחרונה רק בפלייסטיישן.


ג'ינובילי. הגוף מזדקן והמונדובאסקט נראה לא אטרקטיבי (גטי אימג'ס)

 

תוסיפו לזה את השחקן היחיד שנותר במערב ארה"ב (למעט בראיינט) ששווה התעניינות, ותקבלו את החבילה המושלמת. הווארד ידאג שלא יקלעו, בוגוט ומלו ילהטטו בצד השני, ונוביצקי וגאסול יוכלו לנוח בשקט על הספסל של פיל ג'קסון.

 

למעט עונת 2008/09, רצופת הפציעות, בוגוט נמצא בקו עלייה מתמיד, ובעונה שעברה העמיד ממוצע שיא בקריירה, עם 15.9 נק' ו-10.2 ריב' לערב במדי הבאקס. הווארד מחזיק כבר שנתיים בתואר שחקן ההגנה של העונה ב-NBA, ובשלוש העונות האחרונות נבחרת לחמישייה הראשונה של הליגה. מלו משחק בנאגטס כבר שבע עונות, ועדיין לא ירד מממוצע של 20.8 נק' לערב. שימו מאחורי שלושת אלה את ווייד וג'ינובילי, ותקבלו מפלצת שמתקשה לסגור התקפה ללא סל.

 

סוגרים את הסגל - אנדריי קירילנקו וחוסה קלדרון. שנים חלשות של תיאו פפאלוקאס ושרונאס יאסיקביצ'יוס, פתחו את הדלת בפני קלדרון, למרות שגם הוא לא ממש הבריק השנה. קירילנקו מצא לעצמו מקום של קבע ביוטה ג'אז, ונחשב לשחקן הפנים הרוסי הטוב ביותר מאז ימי סרגיי פאנוב. תשע עונות בליגה הטובה בעולם, שמונה מהן עם ממוצעים של דאבל פיגרס בנק', וממוצע קריירה של 12.4 נק' ו-5.4 ריב' ב-617 משחקים במדי המורמונים - מה עוד צריך כדי לקבל מקום בסגל הנעדרים?


יאו מינג. מתי הוא ראה פרקט לאחרונה? (AP)

 

מצדיקים אזכור - יאסיקביצ'יוס, מינג, סטודמאייר, פפאלוקאס, סשה וויאצ'יץ', בנו אודריך, מהמט אוקור ויואקים נואה. כל אחד מהשמינייה הזו יכול לפתוח בהרכב של 90 אחוזים מהנבחרות בטורניר, ולמרות זאת, כמות הנעדרים המפלצתית השאירה אותם גם מחוץ לסגל שלנו. לחלקם יהיה את המונדובאקסט ב-2014 בספרד, ליתר תישאר ההיסטוריה.

 

אז מה היה לנו שם?

צרפתי, גרמני, רוסי, ליטאי, ספרדי, ארגנטיני, אוסטרלי וחמישה אמריקנים. כל אלה, בזמן שהם יצפו (מי מהם פצוע ומי סתם נח) בטורניר דרך מקרן הטלוויזיה, יוצרים את הסגל העמוק והמוכשר ביותר שניתן היה להרכיב לטורניר הזה.

 

קצת סטטיסטיקה - אם ניקח רק 60 אחוזים מממוצע הנק' של החמישייה הראשונה בעונה האחרונה, ונוסיף לזה 40 אחוזים מממוצע הנק' של החמישייה השנייה, נקבל נבחרת שמייצרת 120.68 נק' בערב, וזה לפני שחוק הסינרגיה, שאמור להוציא מכל אחד מאלו יותר, החל לפעול. למרות כל זאת, נותרנו עם החלומות בלבד. מישהו אמר נבחרת החלומות?

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים