מה להלכה ולשעון קיץ?

לקראת ראש השנה ויום הכיפורים מתגברת תחושה של אחדות והתקרבות בין פלגי-העם השונים. מאות אלפי יהודים דתיים וחילונים ישבו יחד בבתי הכנסת ולו לתפילה אחת או שתיים. בצוהרו שלערב יום הכיפורים יתכנסו הרוב לביתם, מי להכנות לסעודה המפסקת ול"כל נדרי" ומי ליום של חשבון נפש אישי בבית. בחברה היהודית המפוצלת היו יכולים ימים אלה להיות ימים של אחדות ואפשר היה לראות כי רב המשותף על המפריד.

אלא שבאחרונה מוסטת תשומת הלב הציבורית בעיצומן של עשרת ימי התשובה, מהתעוררות של התקרבות ואהבה להתעוררות של התרחקות וזעם, על שהחשיכו את עולמם וקצרו את יומם. תוך ימים אחדים, כך התבשרנו, חתמו עשרות אלפים על התחייבות לא להזיז את השעון ולהמשיך את שעון הקיץ.

על פי החוק להחלת שעון הקיץ, נלקחה מאתנו המתנה המשמחת של תוספת שעה של אור, כחמישים ימים לפני שאר העולם. שעון חורף מתחיל אצלנו בשלהי הקיץ.

צריך לומר באופן ברור: אין ולא היה צריך להיות כל קשר לקיצור שעון הקיץ, ליהדות או להלכה. כלומר אפשר להתנגד לשעון קיץ ולטעון שיש לו יותר חסרונות מיתרונות. אבל לבי כואב על חילול השם ושנאת המסורת שגרמו אלה שקשרו את עניין שעון הקיץ לדת. יתרה מזאת: למרות שמפלגות דתיות היו מעורבות בחקיקה האומללה הזו

 דווקא הציבור הדתי נפגע מקיצור השעון טרם זמנו יותר מכולם.

בני-ישיבות ובעלי בתים המשכימים לסליחות כדין, טרם עלות השחר, ייאלצו להתעורר שעה אחת קודם כדי לומר סליחות ולעמוד בתפילה עם הנץ החמה. אלה שלא יעשו זאת יגיעו לאמירת הסליחות באור יום מלא (לתשומת לב המתכננים "סיורי סליחות" בין כסה לעשור...).

למיליוני הצמים והמתפללים מבלבלים את יום הכיפורים: הקדמת שעון החורף תכריח אותם לאכול סעודה מפסקת מוקדמת ולהסתובב ברחובות עוד שעה משנסתיימה התפילה וטרם הגיע זמן השינה. בבוקר מתברר להם שהפסידו שעה קרירה לתפילה ועליהם לצעוד לבית הכנסת כשהחמה קופחת על ראשיהם. משך הצום, כעשרים וחמש שעות, זהה לפי שני השעונים אך דווקא הנהגת שעון החורף נותנת לצמים תחושה שהצום ארוך יותר. זאת ועוד - בחודש תשרי מתקצרים כבר הימים ממילא ולא מובן מדוע מי שעמדו בסיום הצום בתשעה באב בשעת ערב מאוחרת אינם יכולים לעמוד בסיומו ביום כיפור בשעה מוקדמת?!

קיצור שעון הקיץ משבית את שמחת חג הסוכות שהיא מעיקר מצוות החג. לעשרות אלפי בני תורה ומאות אלפי יהודים דתיים, שציפו בכיליון עיניים לחופשת חול המועד, כדי לבקר בני משפחה ולטייל ברחבי הארץ, מתברר שמצפים להם ימי חופשה מקוצרים ומישהו גזל להם חמש שעות אור שלמות של טיול והנאה מן החג. לתושבי יהודה ושומרון נוספה טרם זמנה שעה נוספת של חשיכה בזמן הנסיעה המתוחה הביתה ולחיילי צה"ל עוד שעה של פעילות מבצעית בתנאים קשים יותר.

עריצות שלטונית

אך לא רק בשל הדוגמאות שפורטו לעיל ובשל הפגיעה בציבור הדתי קיצור שעון הקיץ הוא מעשה חמור. לפני הכל זהו ביטוי לעריצות שלטונית כלפי הרוב הגדול של האזרחים ללא כל הבדל בין דתיים וחילונים: הרוב הגדול מבקשים ששעון הקיץ יימשך לפחות עד תחילת חודש נובמבר רק משום שהם רוצים עוד שעה של אור! עוד שעה של נהיגה בטוחה בשובם מן העבודה; עוד שעה להיות בביתם באור יום; עוד שעה לצאת עם ילדיהם לגן שעשועים באור יום; עוד שעה לצאת למרכזי הקניות ולשווקים.

ומה שחמור מכל: קיצור שעון הקיץ נעשה בהתבסס על טיעונים "דתיים" כביכול על אף שאין כל קשר בין שמירת-מצוות, תפילה, אמירת סליחות, שבת או יום כיפור למשכו של שעון הקיץ. בוודאי לא בתחילת הסתיו שהיום בו התקצר ממילא. השרירות של קיצור שעון הקיץ נראית כרעיון נוסף של אלה השוקדים לעורר שנאה כלפי המסורת ותורת-ישראל. את חילול-השם התורן שלהם הם בחרו לקבוע דווקא ערב יום הכיפורים.

רובם המוחלט של אזרחי ישראל שמחים בעוד שעה של אור. החקיקה השרירותית המקצרת את שעון הקיץ בניגוד לרצונם של האזרחים מהווה עוד ביטוי לנתק כמעט מוחלט בין מי שאמורים להיות נציגינו בכנסת לבין ציבור שולחיהם. אבל אולי המחאה הציבורית המתבטאת בעצומת עשרות האלפים, שביתה נגד החלת שעון החורף אליה תצטרפנה הסתדרויות עובדים ובעיקר הסתדרות המורים, תתרגם את רצון הרוב לתהליך חקיקה ראוי שישרת את כלל האזרחים.

ההתנגדות לשעון הקיץ "מטעמים דתיים" כביכול נולדה בטעות, באיוולת ובורות. גם למפלגות דתיות מותר להודות בטעותן ולעשות תשובה "ומודה ועוזב – ירוחם".

אין כל נימוק "מטעמים דתיים" לקיצור שעון הקיץ:

א. בתחילה אמרו (עוד השר יוסף בורג ז"ל): "שעון הקיץ מקשה על המשכימים לסליחות".

האמת: קיצור שעון הקיץ מקשה על המשכימים לסליחות. מי שקמו ב- 05:00 יאלצו להקדים ל- 04:00 כדי לומר סליחות באשמורת אחרונה של הלילה לפני הנץ החמה...

ב. אחר כך אמרו: " שעון הקיץ מאריך את שעות הצום".

האמת: אורך הצום זהה לפי שעון קיץ או חורף: כ- 25 וחצי שעות! בתשעה באב צמנו עד 20:15 – האם יקשה עלינו לסיים את צום הכיפור לפי שעון הקיץ וללא קיצור - שעה קודם לכן?

ג. אחר כך טענו (ח"כ משה גפני "בשם האימהות"): "שעון הקיץ מקשה על הילדים המאחרים לישון".

האמת: בחודשים אייר, סיון ותמוז היה קשה. בחודשים תשרי וחשוון, כאשר תש כוחה של חמה מקצרים את שעון הקיץ ומכריחים את האמהות להכניס את הילדים הביתה בשעת אחה"צ חשוכה שאינם מוכנים לישון.

ד. לאחרונה טוענים: "יש לקצר את שעון הקיץ כדי לאפשר תפילה בזמנה בתחילת החורף".

האמת: מאות אלפי יהודים עמלים, בארץ ובעולם, הקמים לעבודתם מקיימים מניינים לפני זמן תפילה בחודשי החורף. לעומת זאת - יום העבודה הארוך לא מאפשר למי ששבים מעבודתם בשעות הערב להתפלל מנחה וערבית בבית הכנסת השכונתי.

וכפי שצוין, קיצור שעות האור מהווה פגיעה קשה בחופשת חג הסוכות.

אחת החופשות החשובות לציבור הדתי ולציבור בכלל. יש לזכור שתושבי יהודה ושומרון יאלצו לנוע יותר בשעות החשיכה. צה"ל נאלץ לפעול יותר בשעות החשיכה שכן יש יותר פעילות ערב. השבים מעבודתם בכל הארץ ייסעו בשעות החשיכה וסכנת התאונות בדרכים תגדל.

מי שקיצר את שעון הקיץ לפני יום כיפור העניש את רוב אזרחי המדינה ובעיקר את הציבור הדתי ועשה מעשה מיותר שאין לו כל קשר לדת, להלכה ולתורה. אזרחי ישראל מסרבים היום לקבל את העונש ואינם מזיזים את השעון. הסתדרות המורים, הסתדרויות וועדי עובדים, התאחדות התעשיינים – אם כל אלה יתעוררו ויצטרפו למחאה – נזכה כולנו לאורה גדולה. אחר כך יבוא גם התיקון לחוק. בידכם, חברי הכנסת, לתקן את חילול השם שנגרם ולהאריך את שעון הקיץ עד לתחילת חודש נובמבר. כך תיטיבו עם רוב הציבור בישראל, דתיים וחילונים ומעט מן האור יגרש הרבה מן החושך.

הלוואי תהא שנת עוד אור. 

הרב רוטנברג הוא רב היישוב הר אדר ועמית מחקר בכיר במכון ון ליר