שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    לא גירוש - לא אזרחות

    מחד, לא נכון ולא מוסרי לגרש ילדים שנולדו כאן. מאידך, קבלתם כאזרחים פירושה חיסול המפעל הציוני. על האבחנה להיות ברורה: זכויות אדם וזכויות תושב - כן. זכויות אזרח - לא

    אחרי החגים יחל הגירוש - כך אמרו אמש במשרד הפנים. מלכתחילה, לא היה נכון לגרש מן הארץ ילדים שנולדו וגדלו כאן. גם החלטת הפשרה של הממשלה, כפי שגובשה בוועדה הבין-משרדית, היה בה ליקוי מוסרי בסיסי, ואפשר היה לצפות מראש שהממשלה בעצמה לא תעמוד בהחלטתה - בעיקר כשנותר השר אלי ישי לבדו במערכה, כמגן החלטת הממשלה.

     

    ואולם, ממשלת ישראל היא גם האחראית העליונה לעתידה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, והיא גם דורשת, לפחות פומבית, מן הפלסטינים להכיר בכך. מצד שני, אם תחזור בה ממשלת ישראל מהחלטת הגירוש, היא תפתח פתח רחב מאד להגירה המונית מאפריקה, ששום חומות וגדרות לא יעצרוה.

     

    הבעיה החמורה נעוצה בכך, שהליברלים הנאבקים בצדק על זכויות אדם אינם מוכנים לשים חיץ ברור בין זכויות אדם, לבין זכויות אזרח. אם כל מהגר או פליט, שנכנס לארץ שלא על פי החוק, או נשאר בארץ והוליד בה ילדים שלא על פי החוק, יוכל - במשך הזמן - לקבל אזרחות ישראלית, לא תישאר כאן מדינה לעם היהודי, וחבל על כל עמלנו, ועל כל אלה שנפלו במערכה למען "מקום תחת השמש" לעם היהודי בארץ ישראל.

     

    גם אין טעם במו"מ מדיני סבוך וקשה על פתרון "שתי המדינות" (לעניות דעתי יש כבר כעת שלוש מדינות - ישראל, ירדן ועזה - אבל זה סיפור אחר), אם ממילא נגררת הממשלה לעבר "מדינת כל אזרחיה", וכל המהגרים אליה מארצות מצוקה, ללא הבדל גזע ודת.

     

    האבחנה היא מוסרית ובסיסית: מחד, כן לזכויות אדם, ולהתנהגות מוסרית של מדינת היהודים - ביחס לפליטים, מהגרים, וכל אדם שנברא בצלם אלוהים, וכפי שתורת ישראל קבעה במפורש ביחס לעבדים ופליטים נרדפים - "לא תסגיר עבד אל אדֹניו, אשר ינצל אליך מֵעִם אדֹניו. עמך ישב בקרבך, במקום אשר יבחר באחד שעריך בטוב לו, לא תוֹנֶנוּ" (דברים כ"ג טז-יז). זהו אחד החוקים שבהם נבדל עם ישראל מכל העמים הקדומים, שכולם היו מסגירים עבדים בורחים על פי חוק, חוץ מהעברים (בני ישראל), שיצאו בעצמם מבית עבדים.

     

    מאידך - לאו ברור והחלטי להענקת זכויות אזרח, באופן שמסכן את עצם קיומנו. זכויות אדם וזכויות תושב - כן. זכויות אזרח - לא.

      

    אני מציע לממשלת ישראל על כל מרכיביה לא לקבל החלטה חפוזה, כי אם להעמיד במבחן את המהגרים, את ארגוני זכויות האדם, ואת בית המשפט העליון.

     

    אם הם יסכימו לנוסחה מוסרית ומאוזנת זו, יתבטל הצורך בגירוש אכזרי, ובלתי מוסרי. אולם אם יסרבו המהגרים או הארגונים לוותר לעד על אזרחות ישראלית, או אם בית המשפט העליון לא יסכים לקבל נוסחה זו כנוסחה העומדת במבחן החוק והערכים של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אז נדע כולנו, כי מגמתם איננה להעניק סעד ומחסה לפליטים, אלא לשנות באמצעותם את אופיה של מדינת העם היהודי, ולהפוך אותה למדינת כל אזרחיה, וכל המהגרים אליה.

     

    למגמה זו אין שום צידוק מוסרי, כי פירושה ההכרחי הוא אובדן זכותו של העם היהודי למדינה עצמאית וריבונית, שבה יהיה העם היהודי רוב מכריע - והלוא על כך אנו נלחמים מלחמה מוסרית וצודקת זה שלושה דורות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים