ה-OECD: ההשקעה בחינוך דלה, נסיגה באקדמיה

מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה בישראל בנסיגה: דו"ח ארגון המדינות המפותחות (OECD) מצייר תמונה עגומה של מערכת החינוך בישראל ביחס למדינות המערב. מהדו"ח שמתייחס לשנים 2007-8 עולה כי ההשקעה הממוצעת לכל תלמיד בישראל עלתה ב-8% בלבד בין השנים 1995 ל-2007, בעוד שממוצע העלייה ביתר מדינות ה-OECD עומד על 42%. ישראל בולטת לחיוב בשיעור מסיימי כיתה י"ב: עשרה אחוזים יותר מהממוצע ביתר המדינות הנבדקות.

• לקריאת הדו"ח המשווה על מערכת החינוך  
  

על פי הדו"ח, 44 אחוזים מקרב בני 25-64 הם בעלי השכלה גבוהה. בכך מדורגת ישראל בצמרת מדינות ה- OECD (יחד עם רוסיה, ארה"ב, קנדה ויפן). רוב האקדמאים מתרכזים בשכבת הגיל 34-64, ואילו בקרב האקדמאים הצעירים (25-34) חלה ירידה בהרשמה ללימודים להשכלה גבוהה. זו מגמה הפוכה למדינות העולם הנכללות בדו"ח, למעט גרמניה. המשמעות היא שישראל במגמת נסיגה בכל הנוגע להשכלה גבוהה.

הנתונים בדו"ח משקפים את העובדה שישראל קלטה בעבר עלייה עתירת השכלה, שנרכשה עוד קודם לכן בארצות המוצא, ושתרומתו של מרכיב זה פוחתת על פני הזמן. "מהנתונים עולה כי ישראל היא עתירת השכלה גבוהה, אולם יתרונה זה הולך ומצטמצם, מאחר שהוא נבנה במידה רבה על הרכב העלייה ועל שיעורה הגבוה בקרב האוכלוסייה המקומית", נכתב בניתוח של הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך. 

פחות הוצאה לתלמיד, פחות שעות הוראה

כמו כן, על-פי הנתונים ישראל בולטת לחיוב בשיעור מסיימי כיתה י"ב (90% לעומת 80% בממוצע במדינות ה-OECD), אך במקביל ההוצאה לתלמיד בישראל בדולרים נמוכה מההוצאה לתלמיד כמעט בכל המדינות האחרות בכל שלב חינוך, לרבות מדינות בעלות תמ"ג לנפש דומה לשלה. 

ב-2007 הייתה ההוצאה הדולרית של מדינות ה-OECD לתלמיד גן גבוהה ב-52% מההוצאה ב-1998, וזאת בהשוואה לתוספת של 24% בלבד בישראל. המספרים המקבילים בחינוך היסודי הם תוספת של 71% ב-OECD, בהשוואה ל-31% בישראל. בתיכון נרשמה תוספת של 56% ב-OECD ו-18% בלבד בישראל.

פער נוסף קיים ביחס בין סך ההוצאה לחינוך לבין התמ"ג בישראל לעומת יתר מדינות ה-OECD. ב-2007 הוציאה ישראל על מוסדות חינוך) 4.1% מסך התוצר, שיעור העולה על השיעור המקביל ב-OECD (3.6%). מניתוח הנתונים עולה שההוצאה לחינוך פיגרה אחרי הגידול בתוצר בשנים של צמיחה מואצת, והתקציב הוגדל רק לפי שינויים דמוגרפיים.

אז איך מתבטא הפער בהשקעה הממוצעת בתלמיד? באשר למספר שעות ההוראה הפרונטאליות השנתי למורה עולה כי ישראל נופלת מרוב המדינות. כך בחינוך היסודי בישראל מספר שעות ההוראה בשנה הוא 755 לעומת 786 במדינות ה-OECD. בחטיבת הביניים - 598 לעומת 703, ובחטיבה העליונה הפער הכי גדול - 541 לעומת 661.

גודל כיתה ביסודי הוא 27.6 תלמידים, לעומת 21.6 ב-OECD, בחטיבות הביניים - 32.5 לעומת 23.9. בדו"ח אין מידע על גודל הכיתות בחטיבה העליונה.

בנוסף, שכר המורים בישראל על-פי הדו"ח הוא מהנמוכים בעולם, הן במונחים מוחלטים, הן יחסית לתמ"ג לנפש. נתונים אלה מתייחסים לימי טרום רפורמת "אופק חדש" שכוללת גידול בשכר המורים, אולם גם לאחר הרפורמה ההשקעה בחינוך עדיין עלובה, בשל הריבוי הטבעי הגבוה בישראל ביחס למערב.

על פי הדו"ח, שכר מורה מתחיל לשנה בחטיבה העליונה בישראל הוא 18,199 (דולר), כמחצית לעומת 36,398 בארה"ב, כאשר הממוצע הוא 32,563 דולר במדינות ה-OECD.

עוד עולה מהדו"ח כי שכר המורים נמוך מאוד לא רק בהשוואה לעמיתיהם במדינות אחרות אלא גם ביחס לשכירים אחרים במשק. "הם משתכרים פחות משיכלו להשתכר אילו היו פונים לתעסוקה שאינה הוראה", נכתב בדו"ח, דבר שעשוי להסבי את הקושי בגיוס מורים איכותיים. כמו כן, עקב ריבוי מורים במשרה חלקית, השכר בפועל להיות עשוי להיות נמוך יותר מהשכר החוזי, המניח משרה מלאה.

לסיכום, מנתחי הדו"ח במרכז למדידה והערכה מעלים כמה תהיות מהותיות לעתיד: האם מערכת החינוך המקומית יכולה לשמור על צביונה של ישראל כחברה משכילה? האם יש לפעול נגד תהליך השחיקה בשיעור בעלי ההשכלה השלישונית (תואר ראשון) באמצעות התערבות בשלבי החינוך היסודי ובמיוחד העל-יסודי? וכיצד? האם יש לנקוט כללים מפורשים להאצת קצב הגידול בהוצאה לתלמיד? האם יש לשנות את הרכב ההוצאה לתלמיד ולא רק את גובה ההוצאה? כיצד ובתוך כמה זמן אפשר לסגור פערי שכר בין המורים בעלי התואר למקביליהם במגזרים אחרים? נראה שבכל מקרה, למשרד החינוך יש הרבה שיעורי בית.

Read this article in English