הקולות של ליסבון מזכירים את חיפה
הפועל הצהירה על העפלה לסיבוב השני, שיחקה טוב והגיע לה פנדל, אבל לאורך כל המשחק נדמה היה שבנפיקה יכולה להבקיע מתי שבא לה. רק שתלמד מהקמפיין הירוק
הפסד טוב. זו התחושה אחרי ה-0:2 של בנפיקה על הפועל תל אביב בליסבון. הפועל שיחקה טוב, הגיע לה פנדל ברור במצב של 0:0 והיא אפילו מצאה את הקורה פעם אחת. גם השוער המקומי, רוברטו, עליו שמענו רק דברים רעים, נתן הופעה טובה ולמעשה הציל את בנפיקה מספיגה יותר מפעם אחת.
הכל נכון, אבל הסיבה בגללה ההפסד הזה היה טוב, היתה הצהרות שחקני ומנהלי הקבוצה בימים האחרונים, שיצטרכו לחזור עכשיו לקרקע. מצד אחד זה טוב לחלום ולהצהיר על מטרות גבוהות כמו העפלה לסיבוב השני וניצחון בליסבון, אבל מצד שני אפשר היה להתאזר בסבלנות ולחכות לפחות עד אחרי המשחק הראשון, שלא לדבר על סיום הסיבוב.
האדומים היו צריכים להגיע מרוכזים לגמרי לאיצטדיון האור בבכורה שלהם בליגת האלופות, משמע, לשמור על צניעות ועל פרופורציות. רק אחר כך אפשר היה לפתוח את הפה. במקום זאת, ראינו שחקנים שמתראיינים פעם אחר פעם, אומרים שהם בחלום ובלה בלה בלה, אבל מה עם ההכנה למשחק? להזכירכם, זו אותה קבוצה שהתאכזבה שהיא לא פגשה את ברצלונה.
תלמדו מחיפה
בכלל, אם יש משהו שאפשר ללמוד מהקמפיין של מכבי חיפה בעונה שעברה, זו חשיבות ההופעה במשחק הראשון. לפני שנה הירוקים ספגו שלישייה מבאיירן מינכן בבית, אבל לא התאוששו מהמכה ובהמשך חיפשו בעיקר להתגונן כדי לא לספוג כמות דומה. התקפה? זה כבר היה פחות חשוב מבחינתם, העיקר העמידה הטקטית. הפועל צריכה להיזהר לא ליפול לאותה מלכודת.
כמו מכבי חיפה, גם הפועל נשברה אחרי השער השני ונדמה היה שבנפיקה יכולה היתה להבקיע מתי שבא לה. פבלו איימאר עשה מה שהוא רוצה על המגרש והזכיר את הבייבי-פייס ההוא של ולנסיה מלפני כמה שנים. אוסקר קארדוסו החמיץ כל כך הרבה, עד שהקהל כבר התעצבן עליו (ולהיפך). פאביו קונטראו ומקסי פריירה שנכנס כמחליף, לא הפסיקו להביך את ההגנה הלבנה.
אין ספק, הפועל תל אביב צריכה לשפר את ההגנה, אבל יותר מזה חייבת להבין שליגת האלופות זה לא משחק ילדים. כאן היא תצטרך לרוץ יותר, להשקיע יותר נשמה ולתת מעל ל-100 אחוז בכל משחק. החוצפה החיובית שראינו משניים וחצי שחקנים בלבד - איתי שכטר, גילי ורמוט ובסוף גם טוטו תמוז, צריכה להימשך. לעומת מכבי חיפה, להפועל יש יותר סיכוי להבקיע בהמשך הקמפיין, לא מעט בגלל בלומפילד.
איתי שכטר בסיום. הוא וחבריו צריכים לחזור לקרקע במהרה (AFP)
בסוף אניימה היה המצטיין
וינסנט אניימה היה הטוב בשורות הפועל ומנע תבוסה בכמה הצלות שהזכירו את ימיו היפים. מבין שחקני השדה, ורמוט היה היחיד שהצליח לעשות דברים עם הכדור. שכטר הצליח להטריד את ההגנה של בנפיקה לא פעם,
אבל לעומתם היה בן סהר חלש במיוחד, כשדדי בן דיין מפקיר את ההגנה פעם אחר פעם וממשיך בכושרו הירוד בתקופה האחרונה. ביבאן פרנסמן עדיין חסר תיאום עם דגלאס דה סילבה שנותר יציב.
בשער הראשון לקח פרנסמן אוטובוס כדי לסגור את קרלוס מרטיס, שבינתיים מצא את לואיזאו חופשי ברחבה. במקום שהדרום-אפריקני יישאר ברחבה, בן דיין נשאר מאחור כדי לסגור, בצורה לקויה כמובן, את הבלם בן ה-29 של בנפיקה. אחר כך גם החליף גוטמן את פרנסמן בוואליד באדיר בסוג של מחווה יפה, משום שרצה לתת לו לשחק שוב בליגה הטובה בעולם. האמת, מגיע לו.
דני בונדר היה טוב והחזיר את האמון שאיבד אצל גוטמן. המאמן עצמו, לא ניסה להתגונן ולצאת בזול מאיצטדיון האור בליסבון, אלא הימר על הרכב עם שני חלוצים. בשורה התחתונה, הפועל איכזבה בבכורה שלה בליגת האלופות וקצת הזכירה את מכבי חיפה של העונה שעברה, אבל זו רק הפתיחה ויש עדיין אור בקצה איצטדיון האור.
והערה על יורם ארבל. מי שטוען כי השופט הוא עיוור מאחר שלא ראה פנדל על שכטר, לא יכול לקרוא לגילי ורמוט גילי לנדאו. הפוסל במומו פוסל.
לפנייה לכתב/ת 
