ובואו לא נשכח את הערפדית השוודית

צרפת: Martyrs. אחד מסרטי האימה הקיצוניים ביותר שנעשו אי־פעם, אפילו בסטנדרטים הקיצוניים ממילא של תת־ז'אנר העינויים. חזק, אפקטיבי, מבריק, אבל גם קשה רצח.

ספרד: REC; 2 REC. פרנצ'ייז אימה מתהווה - בשנתיים הקרובות יבואו שני סרטי המשך נוספים, אחד מהם פריקוול - שצולח בינתיים באופן מרשים את המעבר מהברקה חד־פעמית לקטע סדרתי. העצלנים יכולים לראות את הגירסה האמריקאית והלא רעה של הראשון, Quarantine; היודעים מה טוב ילכו על שני הספרדיים, כשאת השני אפשר לתפוס החודש ב"אייקון".

שוודיה: טרילוגיית "מילניום". נעשה את זה קצר, כי בדיוק בחודש שעבר הכרחתי אתכם לרוץ לראשון בסדרה, "נערה עם קעקוע דרקון", ממש עכשיו בבתי הקולנוע. ובכן, תרוצו גם ל"הנערה ששיחקה באש" ול"הנערה שבעטה בקן הצרעות" בהנחה סבירה שגם הם יגיעו לבתי הקולנוע בארץ, או צפו וזכו בהם בדרכים אחרות. כדאי לכם; זה פרנצ'ייז המתח הבאמת מעניין הראשון מאז סרטי ג'ייסון בורן.

עדיין שוודיה: "הכנס את האדם הנכון". בשנה שעברה היה לי הכבוד להיות בחבר השופטים של פסטיבל "אייקון" - אוי, רגע, שכחתי לכתוב "המפוקפק" אחרי "הכבוד" - שהעניק ליצירת המופת הזאת את הפרס הגדול של 2009. מאז הוא הגיע לערוצי הסרטים המקומיים, וגם קיבל רימייק אמריקאי בשם Let Me in (במקור זה Let the Right One In), שיצא בארצות הברית בחודש הבא. אבל אתם לא תהיו עצלנים, ותראו את הגירסה המקורית של סרט הערפדים/ התבגרות/ חברות הזה, כנראה הדוגמה היחידה שאני מכיר לסרט אימה ומה שנקרא פיל־גוד־מובי בכרטיס אחד. יא אלוהים, רק מלהיזכר בו אני מקבל צמרמורת.