"הורים, יש לכם זכות השפעה בביה"ס"

"הורים לא יודעים שיש להם יכולת השפעה גם על תכנית הלימודים בבית הספר", אומרת ד"ר יעל פישר, מרצה בכירה ב"אחוה", המכללה האקדמית לחינוך ומחברת הספר "אפשר גם אחרת - סיפורי הצלחה של שותפיות הורים בבית הספר".

על פי חוזר מנכ"ל, היא מספרת, ההורים הם שותפים מלאים לחינוך ילדיהם. על פי חוק חינוך חובה תשי"ג יש להם זכות לבחור 25 אחוז מתכני הלימוד. לכן, אם ההורים מגיעים להסכמה שבכיתה ג'-2 הילדים וההורים רוצים שילמדו יפנית, על מנהל או מנהלת בית הספר לכבד רצון זה ולהביא מורה ליפנית! אחרת הוא למעשה מפר את החוק". זוהי רק דוגמה אחת לסוגי השותפות השונים שמקיים בית הספר עם הורי תלמידיו. "מעורבות הורים אינה רק גביית כספי ועד וליווי טיולים. היא הרבה יותר מזה", כותבת פישר בספרה.

מעורבות או התערבות?

ד"ר פישר חוקרת את יחסי בית הספר עם ההורים בקהילה כבר 20 שנה ונדהמת בכל פעם לגלות כמה יתרונות טמונים בשיתוף הורים במערכת החינוך ועד כמה הצלחת בית הספר והצלחת התלמידים היא פועל יוצא של שותפות בין כל הצדדים. "זה בדיוק כמו זוג נשוי. אי אפשר שרק צד אחד יקבל החלטות. ברמת העשייה ולא הכותרת, דרושה שקיפות מלאה מצד ביה"ס לאורך כל השנה ובכל התחומים: לימודים, משמעת, כוח אדם ואיוש הצוות. רק כשנשמרת שותפות מלאה שכזו, ההורים רגועים ומצליחים לתרום לביה"ס ולא להתערב באופן שלילי".

ד"ר פישר יודעת שההורים במאה ה-21 עסוקים מאוד. אין להם זמן להיות מעורבים בביה"ס. "מצד שני, הם רוצים לדעת שהיקרים להם מכל, כלומר הילדים שלהם, מבלים את היום במקום בטוח ורגוע. אם מתעורר אצלם חשש בנוגע לאופן שבו הדברים מתנהלים, הם יפעלו מיד וביה"ס צריך להיות מודע לכך. על פי אופן התנהלותו תיקבע בסופו של דבר מידת שיתוף הפעולה של ההורים".

לדבריה של ד"ר פישר, אין מעורבות ללא התערבות. "מעורבות ללא התערבות זו פעילות פאסיבית, רק שהמושג הזה קיבל עם השנים קונוטציה שלילית, לכן אני נוהגת להפריד בין מעורבות חיובית ושלילית. מעורבות חיובית היא כזו שנובעת מתוך תיאום ציפיות בין ביה"ס וההורים ובה ביה"ס יכול להרוויח מהעובדה שיש עיניים נוספות שמתבוננות והורים שמוכנים לתרום מניסיונם המקצועי והאישי לטובת הכלל. למשל, הורה פסיכולוג שיכול לידע את המנהל על מורה שיש לו בעיית תקשורת עם תלמידיו או הורה ששם לב שהמורה בכיתה א' אומרת 'שתי כסאות' במקום 'שני כסאות'".

מעורבות הורים - אינטרס של ביה"ס

אחת הבעיות הגדולות, היא מודה, שאין הגדרה אחת למהי מעורבות הורים. מדובר בסקאלה של פעילויות ללא היררכיה. "ולכן חשוב שביה"ס יבחר יחד עם ההורים מה המקומות שבהם ההורה יכול להיות מעורב ומהם המקומות שהם מבחינתו 'מחוץ לתחום'. המודל הרצוי הוא תלוי בית ספר ומקום והוא בראש ובראשונה תלוי נכונות של מנהל המוסד החינוכי".

פישר מסבירה שממחקרים עולה כי מעורבות הורים בביה"ס היא תלויית תרבות. "בבתי ספר שבהם יש קהילה של יוצאי חבר העמים רואים כי יש פחות חינוך למעורבות הורים והמורה זוכה לכבוד והערכה. בקהילות צבריות או קהילות הורים מצפון אמריקה יש יותר פוטנציאל למעורבות".

על פי מחקרים שונים קיים קשר הדוק בין רמת ההשכלה של ההורה לבין הנכונות שלו להיות מעורב בביה"ס של ילדיו. "מנהלים ומורים צריכים להכיר את הקהילה שבתוכה הם מלמדים ולפעול בהתאם לפוטנציאל המעורבות שגלום בה", מסבירה פישר. "מעורבות ההורים היא אינטרס של ביה"ס כי קיים מתאם ישיר בין מידת המעורבות לרמת ההישגים של התלמידים".

במעורבות היא מתכוונת לא רק למעורבות בביה"ס, אלא קודם כל מעורבות בבית, ברמה של הכרת מערכת השעות, מקצועות הלימוד וממוצע הישגי התלמידים בכיתה. כך הילד מבין שזה חשוב.

ההורים, היא אומרת, יכולים להמליץ לביה"ס על שיטות הוראה. "להגיד למשל, הילד שלי לומד טוב יותר על ידי המחשה ויזואלית זו אינה פגיעה בפרופסיה, אלא אינפורמציה חשובה למורה שנועדה קודם כל לקדם את הילד".

יש מעט מקרים שבהם מורה יכול לגלות להורה מידע על הילד שהוא לא ידע. "הורים יודעים האם הילד שלהם הוא מנהיג מלידה או האם הוא פרא אדם והמורים צריכים להשתמש במידע שיש להורים ולהתייחס אליהם כאל שותפים לחינוך".

ביה"ס חייב לדווח להורים

אם לא יתנו להורים להיכנס בדלת הראשית, מזהירה ד"ר פישר, הם יכנסו בדלת האחורית, בתחושה שמשהו מוסתר מהם ואז הם יהיו מעורבים באופן שלילי. "כשהורים חוששים שמשהו לא בסדר הם מתחילים לבדוק ואם בודקים - בדרך כלל מוצאים משהו", היא אומרת. "מחובתו של ההורה לדעת ומחובת המורה והמנהל לדווח על אירועים חריגים לכלל הורי ביה"ס. אם מורה הועבר מתפקידו יש ליידע את ההורים מדוע. אם היה מקרה אלימות קיצוני יש לכתוב לכלל ההורים כיצד הוא טופל שלב אחר שלב כי הורה יהיה רגוע כשהילד הולך מחר בבוקר לביה"ס וידע שהבעיות שקיימות מטופלות בצורה טובה מבלי לטאטא מתחת לשטיח. אסור לתת לשמועה למצוא את דרכה. מחובתו של ביה"ס לידע על כל מקרה, תוך שמירה על כבוד האנשים והתלמידים ומבלי לחשוף שמות".

כדוגמה לאופן שבו יש לנהוג מספרת ד"ר פישר על מקרה (שכיח יחסית) שבו הורה ניגש למנהל ומתלונן על המורה. "אם המנהל הודף את הטענות במילים 'אתה לא תעיר על רמת המורים בבית ספרי' עלולה להיווצר בעיה. על המנהל להקשיב ולשמוע, לתת גיבוי למורה, אבל גם לדאוג להתייחס לתלונה של ההורה בתשומת לב ולבדוק אותה לעומק. בסוף התהליך יש לידע את ההורה על המהלך שנעשה ולפעול בשקיפות", היא ממליצה. "ביה"ס חייב לכבד את ההורים, אבל לשמור על קוים אדומים: לאסור, כמובן, אלימות פיסית או מילולית ולשמור על צנעת הפרט ולא לחשוף מידע אישי על תלמידים".

ד"ר פישר מציעה לבתי הספר לשתף את ההורים גם בבחירת מנהל וגם בבחירת מורה. "אין פסול בכך שבתי הספר יעשו יום פתוח ויתנו להורים לצפות בשיעורים של שלוש מורות לכיתה ג' ויבקשו מההורים להגיד איזו מורה תתאים לילד שלהם, למי הם חושבים שהוא יכול להיקשר. זה כמו בחירת מכונית אחרי שקנינו - המכונית הופכת להיות הטובה ביותר בעיננו. הורה שיבחר בית ספר עבור ילדיו או יבחר את המורה, ירגיש יותר שותף וקרוב לודאי שיבוא פחות בטענות

בפתח שנת הלימודים וערב הקמת וועדי והנהגות הורים בביה"ס מחדדת פישר את אחריותם של ההורים בתחום הזה. "קודם כל זו אחריות ההורים לדעת ואחריות ביה"ס ליידע מה קורה עם הילד בבית הספר עד הרמה הקטנה ביותר של ממוצע הציונים בכיתה". הנהגות הורים, היא אומרת, אינן מייצגות את כל ההורים. לרוב מדובר בהתנדבות ולא בבחירות. הנהגת הורים בבית ספר איננה ממשלה, אלא בעלת מנדט הדומה לזה שבוועדי בתים משותפים. כל החלטה שמתקבלת צריכה להיות מוסמכת על ידי רוב ההורים בכיתה ובבית הספר. כשמתוך 30 הורים שמונה לא מסכימים ההחלטה לא צריכה ולא יכולה לעבור .

באספת ההורים ממליצה פישר לדרוש מהמורים לדבר על הציפיות שלהם מההורים. "לא רק על חומר הלימודים. אבל אם בית ספר החליף שיטת לימוד במתמטיקה הוא חייב להסביר להורים למה. אם ההורים לא רוצים פעילויות של קרן קרב ויש הסכמה גורפת ביניהם, בית הספר חייב לכבד את זה. הדרך למצויינות של בתי הספר עוברת דרך הנהגת שקיפות מלאה עם ההורים והתחשבות גם ברצון שלהם.