שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    מחפשות עבודה: נשים ערביות
    תתנערו מהסטריאוטיפים - הנשים במגזר הערבי, 10% מהאוכלוסיה, כבר פחות כבולות לחברה מסורתית, ורוצות לצאת לעבוד. דרושה מדיניות ממשלתית לשילובן בשוק העבודה
    הנשים הערביות אינן יוצאות לעבודה בגלל קהילה שמרנית וכובלת - זו הדעה הרווחת בקרב הציבור היהודי ומנהיגיו. אך במציאות של ימינו, זוהי רק חלקה של התמונה - והחלק הזה הולך וקטן.

     

    המספרים אכן מלמדים שהנשים הערביות הן עדיין אחד המגזרים ששיעור השתתפותם בשוק העבודה הוא מהנמוכים ביותר. אמנם בשני העשורים האחרונים חלה עלייה (מ-12% בשנת 1990 ל-21.1% בשנת 2008), אך שיעור זה עדיין נמוך משמעותית בהשוואה לשיעור השתתפותן של נשים יהודיות (שעלה מ-46% בשנת 1990 ל-57% בשנת 2008). זאת ועוד, מחצית מהעובדות הערביות מועסקות במשרות חלקיות בלבד.

     

    הסיבות לכך מגוונות, ורבות מהן אינן קשורות למסורת. מחקרים מייחסים את השתתפותן הנמוכה לגורמים שונים: אזור מגורים, סוג היישוב, רמת ההשכלה והניסיון התעסוקתי, היקפו המוגבל של שוק העבודה המקומי הערבי, העדר תחבורה ציבורית מספקת בתוך היישובים הערביים ומהם, ועוד.

     

    גם חסמים ודעות קדומות מקשים על השתלבות הנשים הערביות בשוק העבודה היהודי. נמצא כי "חזות מסורתית" של נשים (בדרך כלל מדובר בלבוש) הוא קריטריון מרכזי המקשה על קבלת האשה הערבייה לעבודה באזור יהודי או באזור מעורב. אשה העוטה רעלה נתקלת בקושי מהותי בבואה להתקבל למשרה המחייבת קשר ישיר עם לקוחות.

     

    גם רמת העברית, שבמקרים רבים אינה עונה על הרמה המקצועית הנדרשת, דוחקת את הנשים לחצר האחורית של בתי העסק, לקווי הייצור במפעלים או לעבודות שירות במקומות בהם אין חיכוך ישיר עם לקוחות.

     

    נשים רבות נאלצות לפיכך להסתפק בתעסוקה ביישובים הערביים. אולם רמתם הכלכלית הנמוכה של היישובים האלה והאבטלה הפושה בהם, העדר תשתיות התומכות ביציאת האשה לעבודה והעדר אזורי תעשייה קרובים ליישובים - כל אלה תורמים לקיומה של תעסוקה פוגענית. במקרים רבים, ניתן למצוא נשים העובדות במשרה מלאה תמורת סכום פעוט, ואף ללא רישום חוקי או תנאים סוציאליים.

     

    בפועל, מתקיים אם כן בישראל שוק עבדים מודרני, שקיומו ניזון בין היתר מבורות המעסיק היהודי כלפי המתרחש במגזר הערבי ומאטימות המעסיק הערבי כלפי מצבן הכלכלי הקשה של הנשים וזכויותיהן.

     

    שוק העבדים הזה מהווה כ-10% מאוכלוסיית ישראל, ועל הממשלה לתת את הדעת לכך. ללא מדיניות ממשלתית מכוונת לפיתוח החברה הערבית בכלל, ולקידום תעסוקת נשים ערביות בפרט, תוך מאמץ אמיתי לשילובן במרקם החיים ובכלכלה בישראל, תישאר החברה הערבית בשוליים, כמיעוט פריפריאלי מבחינה כלכלית, חברתית ואף גיאוגרפית. מדיניות כזו יכולה לכלול, למשל, קורסים בעברית, הרחבה של ההכשרות המקצועיות, אכיפה של חוקי העבודה במגזר הערבי ושיפור התשתיות והתחבורה הציבורית.

     

    מדיניות כזו תצטרך להתעלות מעל הסטריאוטיפים, ולהפנים את מה שאני מגלה מדי יום במסגרת עבודתי לשילוב נשים ערביות בכוח העבודה הישראלי: המציאות בשטח מצביעה מעבר לכל ספק על כך שהחברה הערבית בכלל, ונשותיה בפרט, מתפתחות וחותרות לשילוב ולהעצמה חברתית וכלכלית.

     

    הנשים בהן אני נתקלת בעבודתי מוכיחות מדי יום שביכולתן לנתץ את הדעות הקדומות ולהתגבר על המכשולים והחסמים, שהן רוצות להשתלב בכוח העבודה הישראלי ולפעול לשיפור מעמדן והמצב הכלכלי-חברתי שלהן ושל משפחותיהן.

     

    כך למשל, מאות נשים באזור בקעת בית הכרם שבגליל מוכיחות שהן רוצות ואף יכולות להשתלב בכוח העבודה, וכי גם אם המסורת הערבית היתה בעבר גורם בולם - הרי שעידן זה חלף.

    ריבוי הנשים המבקשות להשתלב בשוק העבודה ונכונותן לעבוד רחוק ממקום מגוריהן מלמדים על מידת מחויבותן.

     

    המוטיבציה הזו זקוקה ליד מושטת מהצד השני, בדמות מדיניות ממשלתית שתפעל לפיתוח היישובים ולהגדלת שיעור המועסקים בהם. כמו כן יש לפעול בקרב החברה הערבית מחד והחברה הישראלית מאידך, להעלאת המודעות לחשיבות השתתפותן של נשים ערביות בכוח העבודה כאמצעי להפחתת העוני.

     

    צעדים אלה חיוניים לניתוץ הדעות הקדומות, לשיפור כלכלת החברה הערבית וכלכלת ישראל בכלל, ובכך לקידום רווחת אזרחי המדינה - יהודים וערבים כאחד.

     

    נדיה איסמעיל, רכזת תעסוקה במיזם שריקאת חיאה ("שותפות לחיים") של עמותת יוזמות קרן אברהם, המקדם שילוב נשים ערביות בשוק העבודה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מאמינות שמחובתן לפעול לשינוי ולשיפור מצבן
    צילום: ירון ברנר
    נדיה איסמעיל
    מומלצים