שלומציון המלכה

"כשעשינו חזרות לקראת הצילומים, הרגשתי כמו גבר שלוטש עיניים", אומרת שרון שטרק (36), המגלמת בסדרה החדשה "אבודים באפריקה" את שלומציון, הארט-דיירקטורית ממשרד הפרסום בהפקת האופנה המתוסרטת של חברת "האני", שיוצאת להרפתקאת צילומים ביבשת השחורה.

צופי הפרק הראשון, ששודר השבוע בלוויין, יכלו בקלות להבחין שמדובר בכוכבת האמיתית, ולא יהיה זה שגוי לומר לגביה שהיא גונבת את ההצגה מהכוכבים הגדולים של הסדרה - צחי גראד והשחקנים המגלמים את דוגמני ההפקה, עידן חביב ("הישרדות"), רותם סלע ולוקה שקד.

"זה היה מאוד מאתגר לביטחון העצמי להופיע לצד היפים האלה, המושלמות הפיזית הזו מעוררת תימהון כל פעם מחדש",

היא צוחקת ומספרת בראיון ל-ynet, בעיצומו של החודש התשיעי להריון שלה. "אבל זה גם עזר לדמות שלי, שאמורה לא להיראות טוב ולהיות מתוסבכת, כך שזה הסתדר".

אז שלומציון מבוססת על מפיקות ועובדות משרדי פרסום בברנז'ה.

"אפשר לומר שחצי מהדמות זה משהו קיים. יש מפיקות ועוזרות במאי כאלה. אני אישית לא מכירה אותן, אבל התסריטאים הכירו. תוסיף לזה את טיפוס הרווקה התל-אביבית, ואני חושבת שהתוצאה היתה מאוד מצחיקה".

לכם היתה שלומציון משלכם על הסט?

"המפיקה של הסדרה, שלומית ארביב, היא אמנם מאוד שונה, אבל הרבה פעמים הסיטואציות שאיתן התמודדנו בצילומים הצריכו התערבות שלה, ולפעמים זה נראה כמו בסדרה. גם כולנו קראנו לה 'שלומצי' על הסט".

"אתה תמיד האדם הלבן שבא לנצל את השחור"

הדמיון והמציאות עליהם מדברת שטרק ליוו את השחקנים והיוצרים לאורך כל צילומי הסדרה. החל בתנאים המורכבים של צילום באפריקה, דרך מחלות שונות בהן לקו אנשי הצוות ועד ליחסים האישיים בין חברי המשלחת - בין שטרק לבן זוגה, צלם הסדרה עופר הררי, למשל. קווים כל כך מקבילים, שכמעט לא ניתן למצוא בעשייה מתוסרטת.

סלע וחביב על סט הצילומים. "מושלמות פיזית" (צילומים: דודי קאופמן)

"אני אישית חליתי כמה פעמים בחודש הצילומים. אלה מחלות שהאדם הלבן לא מת מהן, אתה בסך הכל לוקח אנטיביוטיקה פשוטה ומבריא. אבל שם - כיוון שאין למקומיים כסף - הפריבילגיה הזו לאנטיביוטיקה לא קיימת והמצב התברואתי חמור יותר. ביום הצילום האחרון פרצה מגיפת כולירה על הסט, ונקלענו לדיונים וישיבות חירום שממש נראו כמו אלה שבסדרה. אנשים נלחצו ואפילו בכו".

שטרק על סט הצילומים. "כל הזמן היו התקלות"

גם בימי הצילום שבהם לא הזדקקו לשהות בשטחים הפתוחים של אפריקה, דברים לא צפויים קרו. "שעה לפני סיום יום צילומים במלון שרואים בסדרה, הגנרטור הפסיק לעבוד ולא היה חשמל. היתה לנו עוד שעה אחת שמותר היה לנו לצלם, אז הוצאנו רכב של ההפקה להביא דלק, רק שעד שהוא נסע ועד שהוא חזר עברה שעה שלמה. בסופו של דבר אנשי ההפקה עברו בין חדרי המלון, ביקשו מהאורחים להישאר בחדרים וחילקו להם בירות. כל הזמן היו התקלות שכאלה".

הסדרה מביאה הסתכלות צינית על ניצול האדם השחור על ידי הלבן. גם זה היה חלק מהמציאות שלכם שם?

"תשמע, אנחנו לא גרמנו להתקהלות של האנשים סביבנו. זה אמנם הצטלם טוב ושימש אותנו בהמשך, אבל הם הגיעו כי סיקרנו אותם. אבל ביום יום, היו קטעים מאוד מביכים. לא משנה מה הדעות שלך ומי אתה, כל הזמן אתה בעמדה הזו של אדם לבן ועשיר שבא לנצל את המקומיים. זה מאוד מורכב. מצד שני, עם המקומיים שעבדו איתנו על ההפקה יצרנו קשרים אישיים יותר. ההנאה היתה הדדית".

גראד ושטרק עם המקומיים. הנאה הדדית

הלוקיישן הבדיוני של "אבודים באפריקה", העיר הלא קיימת אבונה קילוסה, היא למעשה האזור הכפרי של העיר קמפלה, בירת אוגנדה. "צילמנו שם, וגם באנטבה", מספרת שטרק, "והחלקים ליד מאגרי המים הם באגם ויקטוריה, שאני מאוד ממליצה לבקר בו".

יצא לכם לטייל? להכיר קצת את אפריקה?

"צילמנו בדיוק לפני שנה, סמוך ליום כיפור, אז מי מאיתנו שלא צם יצא לטייל קצת באותו יום. היה לנו גם איזה סוף שבוע חופשי שפגשנו בו ישראלים שלקחו אותנו להפלגה באגם. עופר, בן זוגי וצלם הסדרה, נסע גם לצלם בסוואנה".

מצאה את מקומה

פרצופה של שטרק מוכר לצופה הישראלי הממוצע. מוכר, אבל עד היום אולי לא מזוהה עם אף פרויקט גדול. היא הספיקה להשתתף ב"טקסי דרייבר", ששודרה אף היא בלוויין, ובסדרה הקומית "מקום לדאגה". אל המסך היא הגיעה אחרי שמונה שנים בתיאטרון החאן, אליו התגלגלה כמעט במקרה, בעקבות פציעה שגרמה לה להפסיק את מה שהיה בצעירותה ייעודה בחיים - ריקוד.

"מקום לדאגה" (שטרק בראש התמונה). מהתיאטרון למסך (צילום: ערוץ 10)

"רקדתי בלט מגיל צעיר, ובגיל 14 זכיתי לפגוש את אשף הבלט ולרי פאנוב", היא מספרת. "הוא אמר שאם אני רוצה להיות רקדנית, אני חייבת לעזוב הכל ולטוס ללמוד בחו"ל. הגעתי לניו-יורק ולמדתי ב-'School of American Ballet'. אני זוכרת שזה היה קצת כמו מנזר. רק בנות, וכמה בנים שלא ממש מתעניינים בבנות. על כך פיצה הריקוד. בהמשך רקדתי באמסטרדם ונפצעתי. בלית ברירה חזרתי לארץ , ניסיתי להחלים, ובמקביל התחלתי מכינה למשחק. זו היתה תקופה לא קלה בחיים שלי, כשנאלצתי לוותר על הריקוד, והמשחק היה משהו להיאחז בו.

"בהתחלה לא הבנתי איך בכלל עושים חזרות במשחק, הרי בבלט הכל טכני ומוחשי, וכשעשיתי חזרות להצגות היה לי משונה מאוד. מה, צריך להגיד אותו משפט כמה פעמים? אבל אחרי שנה אחת בלימודים, הכל התיישב במקום ואמרתי יאללה, זה משהו שאפשר לעשות". בהמשך, הגיעה כאמור לתיאטרון החאן. "עבדתי עם מיקי גורביץ', שזו פריבילגיה גדולה מאוד. בכלל היתה תקופה קסומה שם כשיצרנו הצגות שמגיעות מהאימפרוביזציה של השחקנים".

ואפשר להגיד שעזבת לטובת הטלוויזיה?

"עזבתי לטובת צילומי הסדרה הזאת. לטובת דברים שאני מתחברת אליהם. אני בטוחה שאחזור לתיאטרון, אבל כרגע אני עומדת בפני הרפתקה חדשה, הלידה, ובמקביל מתכננת לעבוד על דברים חדשים. אני רוצה לתת לחיים קצת להפתיע אותי, לקחת את הזמן.

יש סדרה שתצטלם בעוד ארבעה חודשים, אבל עליה אני עוד לא יכולה לדבר. זה משהו שישתלב טוב עם הלידה. בהמשך גם צפויה עונה נוספת של טקסי דרייבר, אבל אני עוד לא יודעת מתי היא תצטלם".

יש סיכוי לעונה שנייה ל"אבודים באפריקה"?

"אני מאוד מקווה. בפרק האחרון אדי (צחי גראד) אומר 'בשנה הבאה מצלמים באולפן', אז אני מניחה שיכול להיות שזה עוד יקרה".