וגר זאב עם כבש? הכל עניין של חינוך
האם ייתכן שאנשים מתרבויות, אמונות ודתות שונות יחיו יחד באותו מקום בשלום, שלווה, כבוד וסובלנות אמיתית? פרופ' עמוס רולידר מספר על התרבות הקנדית וטוען שהכל אפשרי ותלוי בחינוך
הם שונים זה מזה כמעט בכל היבט אפשרי, אך למרות זאת חיים בסביבה אחת, בכבוד נראה לעין, ללא רגשי נחיתות ובגאווה, כאשר כולם מקפידים לשמור על הערך הקיומי כל כך המאפשר להם לחיות יחד למרות השונות העצומה והוא שמירה על חוקי וכללי המקום. חוקי וכללי התנהגות, חוקים שנחקקו ואשר נאכפים ללא פשרות במטרה אחת - לאפשר לאנשים כה שונים לחיות יחדיו, תוך שמירה מלאה על כבודם, מנהגיהם ותרבותם של האחרים ועל הסביבה בה הם חיים. חוקי המקום נאכפים בחוכמה, במהירות וביעילות, ללא משוא פנים, בלי רגשי נחיתות, בלי הקלות, פשרות והסכמים מתחת לשולחן, מבלי לנסות לשכנע ולהתחנן וללא אלימות והתנשאות.
תרבות שמכבדת אנשים
טור זה נכתב בהשראת ביקור בקנדה ומתוך היכרות ארוכת שנים עם תרבותה, הקולטת לקרבה משפחות הבאות מתרבויות ולאומים שונים ומתוך דאגה לאובדן יראת הכבוד של ילדינו להוריהם ושל אזרחינו למקום בו אנו חיים.
המסר ברור: המדינה מכבדת את כל מי שחי בגבולותיה ותעשה כל שביכולתה ובתקציבה ובעדיפות גבוהה, כדי לשמור על ביטחונך, בריאותך וייחודך התרבותי והדתי. אך בו בזמן, היא אינה מתפשרת על שמירת החוקים והכללים אותם קבעה (למענך) ותפעל במהירות להענישך ללא הסברים מיותרים, במידה ותפר ולו במעט את החוק והכלל שנקבע.
והתוצאות לא מאחרות לבוא. התחושה הכללית של החי במדינה שכזו היא תחושת ביטחון ורוגע. החי במדינה שאוכפת את חוקיה וכלליה אסיר תודה למדינה אשר יצרה סביבה בטוחה, נקייה ונעימה, בה הוא יכול לעסוק בתרבותו, בדתו ובאמונתו ללא הפרעה 24 שעות ביממה, בתנאי אחד, שאינו מפר את הכללים והחוקים שנקבעו.
המדינה הזו, החברה הזו, הבינה את חוקי הטבע הבסיסיים. היא הבינה והפנימה שעל מנת לאפשר לכל כך הרבה שונוּת לדוּר ביחד בכבוד, תוך שמירה על סבלנות וסובלנות, עליה למסד מצב קבוע של הימנעות מהתנהגות פוגעת בזולת ובמקום. הימנעות הנובעת מתוך יראה, המהווה תולדה של חשש אמיתי ומוכח מנשיאה בתוצאות הלא נעימות של אי שמירה על הכללים והחוקים שנקבעו.
יראת החוק הגורמת להימנעות מתרחשת רק כאשר מדינה מבינה שהשקעה מירבית באכיפה היא השקעה בחינוך הטוב והאיכותי ביותר, חינוך לערכים של סובלנות, התחשבות ואי פגיעה בזולת ובסביבה.
המדינה הזו הבינה שלא יעזרו אלפי שעות חשיפה תיאורטית לבני תרבויות אחרות, לא יעזרו אלפי שעות של הסבר וניסיון להטמיע את הערך "חיה ותן לחיות". לא יעזור גם פסטיבל עונתי מרשים וטעים בו מציינים את ייחודה של כל תרבות בכדי שאנשים כה שונים, בעלי מטען גנטי שאינו מחבב (בלשון המעטה) האחד את האחר, הבאים לעיתים קרובות ממדינות אויבות השונאות אחת את השנייה ונלחמות זו בזו יצליחו לחיות בכפיפה אחת, תוך שמירה על כבוד הדדי, סובלנות והתחשבות.
חשוב להבין כי הכבוד והסובלנות ההדדית בין כל החיים על אותה חלקת אדמה, ההקפדה על ניקיון הסביבה והשמירה על חוקי המקום שנלמדו והופנמו הם תוצאה של הימנעות מענישה של אוכפי החוק, הימנעות אשר הביאה בעקבותיה את יראת המקום, יראה ולא פחד, אשר יצרה תשתית לאיכות חיים מן המעולות שיש.
כל כך נעים לחיות בסביבה בה הסבירות שיעקפו אותך מימין, שיזרקו אשפה מחלון המכונית, שיעשנו במקום אסור לעישון, שימכרו אלכוהול לילדים ועוד - נמוכה ביותר. סביבה בה אנשים יראים את שומרי החוק, את השוטר, הפקח, המורה וההורה - יוצרת ומשמרת איכות חיים מן המעולות, כזו שגורמת לאנשים עצמם לדאוג כי חבריהם לאותה סביבה ישמרו על החוקים שנקבעו. יראה לשומרי החוק ולא פחד, יראה מתוך כבוד אמיתי.
כיצד ניתן ללמד יראת כבוד? למען האמת, הדבר אינו מסובך. כל שנדרש הוא הבנה בסיסית של חוקי התנהגות, נוכחות ומעורבות, נכונות לעמידה בלחצים ועקביות. להלן השלבים להקניית יראת כבוד:
הגדירו את הכלל באופן אופרטיבי
הימנעו מהגדרות כלליות, הסבירו לילדכם באופן ספציפי את הציפיות שלכם מהם. במקום לומר "אל תחזור מאוחר", אמרו "אנא, חזור לא יאוחר מהשעה 11:00". במקום לומר "נשמח שתמצא זמן לסדר את החדר שלך" אמרו "סידור החדר כולל את הפעולות הבאות (פרטו) ואנא, עשה זאת בימי שלישי ושישי. לא יאוחר מ-8 בערב".
הסבירו את הרציונל
לכל כלל או חוק יש רציונאל חשוב ביותר והוא אינו תולדה של גחמת הורה (או מדינה). שמירה על הכלל מסייעת להבטיח ולשמר את בריאותו את של הנער/ה. אין לצפות שהילד יסכים לקיים את הכלל רק משום שהשתכנע בחשיבותו. נהפוך הוא, הוא משוכנע שהכלל או החוק שנקבע, באים במטרה להרע או לפגוע בו וכי הוא אינו זקוק כלל לחוקים וכללים. הסברת הרציונאל מחזקת את יכולתכם לעמוד בלחצים ברגעי אכיפת החוק, כאשר הילד יתנגד נמרצות לקבל על עצמו את הכלל שקבעתם למענו.
היו נוכחים וזמינים לחנך
לא ניתן לחנך לשיתוף פעולה מתוך יראת כבוד מבלי להיות זמין ונוכח. לא ניתן לחנך באמצעות הסלולארי ממקום העבודה. מה לעשות, חינוך המביא ליראת כבוד, דורש מאוכף הכלל להיות שם בזירת ההתרחשויות, בין היתר בכדי שיוכל להגיב במהירות וביעילות. זמינות ונוכחות דורשים מההורה הקרבה לא פשוטה הכוללת פשרה כואבת בקידום המקצועי או במצב הכלכלי או פשרה בטיפוס בסולם הקרירה.
אל תישארו אדישים כשכלל מופר
להורים יש פריבילגיה שאין למדינה. הורים יכולים לפרגן, לשבח ולחזק את ילדם כאשר זה שומר על הכלל והחוק שנקבע. חשוב לזכור כי שמירה על הכלל אינה פשוטה. היא דורשת מהילד להפסיק פעילות אהובה ולוותר על תענוגות חייו למען נושאים פחות חשובים בעיניו (לפחות בשלב זה של חייו), כגון בריאות, בטיחות ולמידה למען עתידו המקצועי.
אכפו את הכלל ללא פשרות
זכרו, שיתוף פעולה של הילד עם הכלל שקבעתם מותנה בכך שהילד ייקח אתכם ברצינות או במילים אחרות, שהוא רכש את יראת הכבוד מפניכם. כאמור, יראת כבוד זו תבוא כאשר הוא יחווה את רצינותכם החינוכית. רצינות זו כוללת תגובת סנקציה או ענישה בלתי מתפשרת, הניתנת באופן יעיל ומיידי
כאשר ההורה נוכח כי הילד לא שמר על הכלל. זהו הקטע הקשה ביותר בחינוך, הקטע בו אתה מכאיב לילדך אותו אתה כה אוהב ומכבד. רק הבנה כי אי התפשרות על כיבוד הכלל תבטיח את אושרו העתידי של הילד, רק ההבנה כי אין די בהסבר ורק עמידה איתנה תוך הפגנת חזית אחידה של הורי הילד, תבטיח מסוגלות לעמוד בקושי האובייקטיבי העומד בפני אוכפי הכלל.
במשפחה בה אין יראת כבוד להורה, בבית ספר בו נעלמה יראת המורה ובמדינה ללא יראת השוטר, איכות החיים נמוכה, הסבל והאלימות משתוללים ללא הרף וביטחונם האישי של האזרחים כולם ירוד ביותר.
ולסיום, מתוך "כימים אחדים" של מאיר שלו: "בבית שאין בו כללים, הגורל משתולל, המזל מתעכב והמקרה מבקר. אבל בבית שיש בו כללים, הגורל עושה מה שאומרים לו, את המזל לא צריכים והמקרה נשאר בחוץ, דופק וצועק ולא יכול להיכנס".
- פרופ' עמוס רולידר הוא אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח וטיפול התנהגותי, ראש - מרכז רולידר להכוונה וייעוץ הורים
והמכון להבנה וחקר קשיי התנהגות של ילדים ובני נוער בסביבות חינוכיות במכללה האקדמית עמק יזרעאל ומגיש התוכנית "סדרת חינוך
" בערוץ 2.
לפנייה לכתב/ת 
