שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אבי האומה
    איש הטלוויזיה אבי כהן אחראי על כמה מהתוכניות שנהניתם להיחנק מולן מצחוק - "העולם הערב", "החרצופים", "משחק מכור". לעומת זאת, "מצב האומה" לא עשתה שמות בטבלאות הרייטינג. עם עליית העונה השנייה, כהן מסביר מה לא עבד, לוקח אחריות על הנפילה של "שבוע סוף החדש" ונשבע ששליין לא היה אמור להגיע לטלוויזיה
    רגע לפני הראיון אבי כהן חושב בקול רם, הוא אומר ששכח לעשות עליי גוגל. אני דווקא עשיתי עליו גוגל. לא שעזר לי הרבה. "אבי כהן" הוא אולי צירוף המילים הנפוץ ביותר בעולם אחרי "טומי ואיילה שולטים". לכהן אין בעיה עם זה. הוא די מבסוט להיבלע בין אחיו הווירטואליים לַשֵם. מי שצריך לדעת מיהו יודע. מי שלא יודע, לא יוכל להטריד את כהן בראיונות ולהפריע לו לעשות את מה שהוא הכי אוהב: למשוך בחוטים של הטלוויזיה.

     

    כהן ממוקם כבר שנים בעמדה הנוחה ביותר בתעשייה: קדמת אחורי הקלעים. הוא עורך ומביים טלוויזיה כבר כמעט 30 שנה, החל בערוץ הראשון של שלהי הסבנטיז, "העולם הערב" בערוץ 2 הניסיוני, דרך "החרצופים", "אסתי המכוערת" ו"משחק מכור" (ערוץ 2), "המקום" והתוכנית "שינויים בלוח השידורים" עם טייכר וזרחוביץ' ו"הלילה עם ליאור שליין" (ערוץ 10) ועד "מצב האומה") אותה הוא יצר עם שליין וגידי יהושוע) של רשת עם שליין, גורי אלפי ואורנה בנאי, שהעונה השנייה שלה עולה השבוע. בזמן הזה הוא גם ביים חמישה סרטי קולנוע באורך מלא (למשל "הקרב על הוועד"). לרוב הצופים השם שלו לא יצלצל מוכר (כלומר יצלצל, אבל קרוב לוודאי שזאת תהיה טעות במספר), אבל בתעשייה הוא נהנה מקרדיט מכובד ואספקה שוטפת של פרויקטים. ולא פחות חשוב, יש לו חברים מפורסמים, כדי שהוא לא יצטרך להיות כזה.

     

    "בואי אני אספר לך סיפור. יש בית קפה שאני יושב בו באופן קבוע, ונהגתי להיפגש שם עם אנשים שאני עובד איתם, שהם סלבז, מה לעשות. אז פגשתי שם סלב ועוד סלב, ולמחרת עוד אחד, וזה הולך ובא אחר, עד שיום אחד ניגשה אליי המלצרית ושאלה אותי, 'תגיד לי, אתה מישהו?'".

     

    שאלה יפה. כמעט קיומית, הייתי אומרת. והתשובה?

    "אני כנראה לא מישהו. אבל אני המישהו שמאחורי המישהו. אם הייתי רוצה להיות מישהו כבר הייתי. מזמן. אני מכיר כל החיים שלי אנשים מפורסמים, ואני לא יודע אם זה טוב או לא, אני רק יודע שזה לא אני בשום אופן. אני רוצה ליהנות מהיצירתיות של הדבר הזה, מההתרגשות. לא רוצה להיות מישהו בעיני המלצרית. לא צריך את זה. מה שכן, אני לא מתבייש להיעזר בזה. אם אני צריך לקנות משהו אני מביא איזה סלב תורן, שהוא גם חבר שלי, ואומר לו קפוץ איתי רגע, רק שיראו אותנו יחד. זה עובד שאין לך מושג".


    "המישהו שמאחורי המישהו". כהן (צילומים: שחם זגורי)

     

    אם היית עושה עליי גוגל, מה היית מחפש?

    "קודם כל רקע מקצועי, אם יש איזו רכילות מעניינת, תמיד שווה. אני רכלן גדול מאוד".

     

    מהי רכילות בעיניך?

    "כל מידע על חיים של אחרים שעל פיו אנחנו לומדים לחיות את החיים שלנו. ספרים, סרטים, תוכניות טלוויזיה, חדשות, וגם מה שמספר לך חבר טוב בבית קפה. ההוא התגרש, להיא נולד ילד, זה קיבל פרס, מישהו פוטר. רכילות היא כמו אמנות, במובן הזה שהיא מלמדת אותנו על חיים של אחרים".

     

    כל כך הרבה דברים מסתדרים לי עכשיו.

    "יותר מזה. בלי להתעניין בחיים של בני אדם אתה לא יכול לכתוב תסריט, או אפילו פאנץ' מצחיק, בטח שלא להתעסק בתקשורת המונים שכל התפקיד שלה זה לדווח לאנשים איך חיים אנשים אחרים. ברגע שאנשי תקשורת מתחילים להתעסק בעצמם זה גורר תופעות לא טובות, ובדרך כלל שם הם נופלים".

     

    "מצב האומה" היא למעשה גלגול של פאנל הסאטירה "עד הבחירות זה יעבור", מהימים שבהם שליין, המנחה והעורך השותף, עדיין היה בערוץ 10 וביבי באופוזיציה. באופן אידיאלי, "מצב האומה" היתה ממשיכה מהנקודה שבה הפסיקה "משחק מכור", שכזכור הפכה למגנט צופים בשלהי ימיה. אבל אידיאלי זה אצל פופטיץ. למרות המעבר המתוקשר של בנאי מ"ארץ נהדרת", ולמרות שכולם הגיעו לתוכנית מנוסים וחכמים יותר, "מצב האומה" סיימה את העונה הראשונה ברייטינג של 13.3 אחוז לפרק הסיום וממוצע עונתי גבוה קצת יותר. לא בדיוק רייטינג של תוכנית דגל. צוות המוחות ברשת ניצל את ההפוגה בין העונות כדי להסיק מסקנות.

     

    "הניסיון לשלב בתוכנית אלמנטים שפונים לקהל לא שלנו היה טעות", מודה כהן. "קהל שמתחבר לסגנון שונה, לא יסבול 25 דקות של גורי רק כדי להגיע לדקה וחצי של משהו אחר. זה גם לא היה אנחנו. וכשאתה משתדל למצוא חן במשהו שהוא לא אתה, אתה מזיע והצופה מרגיש את זה. ברמה הרגשית הוא גם נעלב, כי הוא מרגיש שאתה חושב שהוא טמבל. אבל אם אתה מכוון גבוה זה בסדר. קודם כל, תפסת מהצופה בנאדם חכם. אולי הוא לא הבין הכל, אולי הוא אפילו השתעמם, אבל לפחות דיברת אליו בגובה העיניים. ואם תיתן לזה זמן, בסוף זה יתפוס. אנשים לא זוכרים, אבל העונה הראשונה של 'משחק מכור' הביאה רייטינג של 12 אחוז, ולאט לאט הצופים הצטברו".


    "בסאטירה אתה לא יודע מה הולך לסבך אותך" 

     

    שיניתם את האולפן?

    "כן. היה משהו לא נכון בעונה הראשונה, סדר הישיבה היה קצת סגור ופתחנו את זה. עכשיו זה דומה יותר ל'משחק מכור', הפאנליסטים יושבים מהצדדים".

     

    "מצב האומה" היתה חוזרת לעונה שנייה גם אם שליין לא היה מנהל חטיבת הבידור ברשת?

    "אין לזה שום קשר. ממש כלום. אנחנו דנים בתוכנית באופן מקצועי לגמרי. ידענו מראש שתהיה הפסקה וידענו שנחזור. תאריך העלייה קצת זז, אבל אני לא זוכר אפילו רגע אחד של היסוס לגבי זה שתהיה עוד עונה".

     

    מה שלום אורנה בנאי, אגב?

    "מבסוטית מאוד ככל הידוע לי. אחרי כל השיקולים החכמים והפרשנויות, אורנה הלכה עם הלב שלה, אל מה שהיא רצתה באמת, ומזה היא נהנית. היא כבר לא מקבלת טקסטים שהיא צריכה ללמוד בעל פה, היא מחליטה בדיוק מה היא אומרת, והיא יכולה לבוא ולהגיד — זה מעצבן אותי, בואו נמצא משהו מעניין להגיד על זה".

     

    בפעם האחרונה שהיא אמרה משהו מעניין היא קראה לדוגמניות של "בלייזר" זונות, והם תבעו אתכם ונהיה מיני קרייסס.

    "זה מדהים, בסאטירה אתה אף פעם לא יודע מה הולך לסבך אותך. אתה אומר דברים איומים ונוראים ואיש לא מגיב, ופתאום מהשטות הכי טיפשית מישהו נעלב. כמו באינסידנט של שליין עם האפיפיור. חשבנו שאנחנו מתקיפים את הגוף הכי חזק בכדור הארץ, הכנסייה הקתולית. התברר שהעלבנו ערבים

     בנצרת. אם אתה נלחם בראש הממשלה והוא נפגע, אז אתה אומר אני אמיץ וגיבור ועומד על דעותיי. אבל 'בלייזר'? מה גבורה גדולה בלהעליב את 'בלייזר'? מניסיוני אני יודע שבמקומות שאתה באמת מתקיף מישהו משמעותי, הם סופגים ושותקים. כי הם יודעים שזה רק יגביר את הרעש ויביא את הדבר לידיעתם של יותר אנשים. לפעמים הם מטלפנים. לא אלינו, למנכ"ל הרשת או לגוף המשדר".

     

    והמנכ"ל מדבר אתכם?

    "מעולם לא היה איש ברשת, טלעד או קשת שאמר לנו מה לעשות. הביאו לידיעתנו, אבל לא היתה שום הנחיה. קרה לי שהפעילו עלי לחץ מנימוקים מסחריים, וזה כבר סיפור אחר. על זה אני יכול לדבר כי זה היה בטלעד והיא כבר לא קיימת. גיל קופטש עשה בערוץ הראשון פינת פרשנות לתנ"ך, והדתיים התקוממו ועשו לו זובור. אז רצינו לעשות לו מחווה של סולידריות בין סאטיריקנים ב'החרצופים', אבל בטלעד אמרו לנו שהוא משדר ממש מולנו וזה יכוון צופים אליו. זה מאוד עצבן, ואני יכול להגיד לך שזה לא עבר בשקט".

     

    ב"מצב האומה" אתם נהנים מחופש מוחלט?

    "בארבע שעות שמצלמים הם אומרים מה שבא להם, כי רק ככה אפשר להגיע להצחקה. הם אומרים גסויות, ושטויות שאת לא מאמינה ומתפרעים ומנבלים את הפה והכל בסדר, כי ברור שזה נערך. אחרי זה אני מחליט מה ייכנס. כוס אמק לא ייכנס".

     

    למה?

    "לדעתי זה לא מתאים לצפייה משפחתית. אני לא סטנדאפיסט בבית ציוני אמריקה ב־1:00 בלילה. אני יותר מתוחכם ואינטליגנטי מזה, והתוכנית הזאת, כולם מסכימים שהיא אחד האיים האינטליגנטים בלוח השידורים".

     

    שיבצו אתכם אחרי "צחוק מהעבודה". לא בדיוק המקפצה המושלמת מבחינת קהל היעד שלכם.

    "אף אחד לא מאושר מזה, אבל לוח שידורים זה פאזל, ולפעמים אין ברירה".

     

    ממש כמו החיים עצמם, כהן הוא אדם מורכב. הוא מגדיר את עצמו כרכלן, אבל מתחזק גבולות מאוד נחושים כשזה מגיע לפרטיותו הוא. גר בפריים טיים אבל אוהב לעבוד מתחת לרדאר של טבלאות הרייטינג של הרגולטור, ולפעמים אפילו של הצופים. הוא נולד בשדרות רוטשילד בתל אביב לפני 65 שנה, נשאר תמיד ברדיוס של קילומטר משם, אבל הצליח לא ליפול למה שהוא כינה פעם "סְדַרות רוטשילד", להלן סדרות על "חברה צעירים שגרים בדירות מגניבות, מחפשים זיונים וכותבים על החיים של עצמם".

     

    את "מצב האומה" הוא מנווט עם שליין, שניהם על תקן עורכים. הם קובעים יחד את התכנים, מכוונים את הכותבים, יושבים בחדר העריכה. שניהם טיפוסים דעתנים, פעלתנים, שיודעים מאיפה משתינה הסאטירה ועל מי. "אנשים ברמה של ליאור או ארז טל או יאיר לפיד, אתה לא עורך שלהם, אתה עובד מולם", מחדד כהן.

     

    אז אתם חושבים דומה על רוב הדברים?

    "להפך. כל הקונץ הוא שאנחנו מתווכחים. אפילו החיבור בינינו ב'משחק מכור' התחיל בוויכוח מאוד גדול. ליאור וגידי יהושע (היום עורך את "אורלי וגיא בע"מ" בערוץ 10) ישבו יחד ופיתחו את 'משחק מכור'. במקרה עברתי במסדרון וגידי, שהכיר אותי, אמר לי 'בוא, תן אינפוט'. ישבתי איתם ומשם זה התגלגל".

     

    על מה התווכחתם?

    "אה.. לא ניכנס לזה. העיקר שזה עובד. אני מאוד אוהב שיתופי פעולה, יוצרים הם בעיניי משפחה אחת גדולה. ומי שמגיע למקומות שאני עובד בהם אלה קודם כל אנשים מבריקים, אחרת אתה לא נכנס לקומה הזאת בכלל. מצד שני, מה לעשות שחלק גדול מהם חולי רוח. ליאור, למשל, הוא איש מאוד שיטתי. הוא יֶקה. יש לו מלאי עצום של ידע והכל רשום ומסודר. הוא איש מחושב מאוד, קר מאוד, יש לו IQ שאם הוא היה מקדיש אותו לחקר הסרטן במקום ללמוד בעל פה את כל הטקסטים של שלמה בראבא, אז האנושות היתה נשכרת. זה חבל. בשביל מה לדעת כל מילה שבראבא אמר ב'זהו זה' לפני 200 שנה?".

     

    ואתה?

    "אני בדיוק ההפך. אני נוטה להתרגזויות. אני מתלקח מהר מאוד, אבל אני יודע לבקש סליחה. אני נורא אימפולסיבי ונורא זורם וקריאטיבי, הרבה יותר רגשי. אני האשה והוא הגבר, אם את רוצה. אין לי שום בעיה עם ההגדרה הזאת".

     

    מול הגמישות המגדרית שמגלה כהן אפשר למנות כמה דברים שדווקא כן היתה לו בעיה איתם. אחד מהם היא "שבוע סוף", בגרסה הראשונה שלה, שרצה ברשת שתי עונות. כהן נקרא לדגל כדי לשפר את המוצר, מה שהביא לעליית "שבוע סוף החדש", שנוצרה בהשראת "סטרדיי נייט לייב", שילבה צוות נרחב של טאלנטים וכותבים ועלתה לרשת הון מדי שבוע - כ־200 אלף דולר לפרק. התוצאה היתה הפוכה. ארבעה פרקים עם רייטינג מאכזב של כ־17% שכנעו את רשת לרדת מהעץ, והסדרה, שאין ספק שהגיע לה יותר, ירדה.

     

    "את יודעת שלהצלחה יש הרבה אבות אבל הכישלון יתום", אומר כהן, "אז הנה, לכישלון הזה יש אבא, שזה אני. את יכולה לשים את זה בכותרת. הקריירה שלי מספיק חזקה כדי לעמוד בזה. מה שכן, אומרים שאם אתה כבר טובע, לפחות תטבע על הטיטאניק, וזה באמת היה כישלון מאוד מפואר".

     

    איפה כשלת בעצם? מה רצית לשנות בגרסה הקודמת?

    "לא אהבתי אותה. אבל עזבי, הביאו אותי כדי לתקן משהו. אז אחרי שלא הצלחתי בתיקון, עכשיו אפתח את הפה על הקודם? מה אני, אידיוט?".

     

    • הראיון המלא מתפרסם בגליון "פנאי פלוס" החדש

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ניסיוני (במובן הטוב של המילה). "העולם הערב"
    נועז. "החרצופים"
    חביב. "משחק מכור"
    נפילה. "מצב האומה"
    צילום: יוני המנחם
    לאתר ההטבות
    מומלצים