זמרים מזרחיים צועקים געוואלד

ליאור פרחי. השיר הוא "מוטציה"? (צילום: סטודיו דן לב) 

רובי לוי: "אני פספוס ענק"

אחד הסודות הכמוסים של התעשייה הים תיכונית הוא רובי לוי, בן 41, אב לשלושה ותושב ראש העין. כמעט שאין עוררין על כישרונו, גוון קולו והיכולת הבימתית שלו, אך עם זאת, הוא מוכר רק למעטים. למרות שהוא בענף מגיל עשרים, אז נחשב להבטחה ענקית, גם הוא כבר יודע שהסיכוי שזו תתממש הולך וקטן.

כשאני מנסה לנתח יחד עם לוי מה השתבש, נראה שהאשם בתפיסה של בני הדור שלו כאילו "ממוזיקה אי אפשר להתפרנס", אמונה שבגינה זמרים רבים פרצו רק בגיל מאוחר יחסית, אחרי שבמשך שנים תחזקו קריירה שנייה שמבטיחה הכנסה. הדוגמה הבולטת לדור זה, אם תרצו, היא יואב יצחק.

בשיחה איתו, מבקש לוי לקחת את האשמה רק על עצמו. בניגוד לאחרים בתעשייה, הוא לא מנסה להפיל את כישלונו על אחרים כמו אמרגנים נוכלים או יחצנים שלא עמדו במשימה.

"התמקדתי יותר מדי בחידושים, וניצלתי את העובדה שאני מתפרנס ובגלל זה לא חשבתי הלאה. בעשרים שנות פעילות הוצאתי רק אלבום אחד והאשמה היא רק שלי. אני מודה שזאת החרטה הכי גדולה שלי בחיים".

למה זה קרה בעצם?

"כשהתחלתי, לא היו מיליון זמרים כמו היום ולכן היו לי הופעות. כשדברים מתחילים להיות קשים יותר, מרגישים את הפגיעה, אבל לפעמים זה כבר מאוחר מדי. אני מרגיש פספוס מאוד גדול בקריירה שלי, כי מבחינה ווקלית אני זוכה להערכה אדירה".

אולי לא האמנת בעצמך מספיק?

"ממש לא. בתחילת הקריירה בכלל עבדתי בבקרים במועצת אלקנה ובקופת חולים כללית. השירה הייתה רק השלמת הכנסה אבל יותר מזה, גם אהבה גדולה. אחר כך החלטתי להפוך את האהבה הזאת לפרנסה היחידה שלי ולא קידמתי את זה מספיק".

אתה חושב שהגולשים יודעים מי זה רובי לוי?

"אם תשאל כל אדם אם הוא מכיר את השירים 'מת לחבק אותך' או 'מלאת אהבה' אז אני בטוח שהוא יהנהן בחיוב, אבל אם תשאל אותו מי שר את זה, לרוב לא יהיה לו מושג".

ביצעת את "כל היום חושב עלייך" עם שלומי שבת, אבל הוא זה שמזוהה איתו והחלק שלך בשיר נשכח.

"זה בכלל לא היה אמור להיות דואט, אלא שיר שלי. בדקה האחרונה זה השתנה, למרות ששלומי בכלל לא האמין בו. הסוף כבר ידוע: השיר הפך היסטריה ושלומי קיבל את החשיפה, אבל אני אדם מאמין וכשהוא למעלה ירצה, אז זה יקרה".

ועדיין, הוצאת סינגל חדש לפני חודשיים שלא תפס.

"הוא לא להיט היסטרי, אין ספק. אבל הוא מתחיל לקבל תגובות לאט לאט. היום שיר צריך שטיפת מוח מצד השדרנים ואני לא יכול להכריח אותם לנגן אותו. הפסקתי לאכול את הלב ולהתווכח".

"הדבר המדהים בקריירה שלי הוא שמי שמאוד אוהב אותי ומזמין אותי לאירועים שלהם הם דווקא אשכנזים, המנכ"לים הכי גדולים ואפילו האלפיון העליון. רק לאחרונה הופעתי במסיבת יום ההולדת של שרון כידון שהיו שם כל בכירי המשק כמו נוחי דנקנר, דני נווה וחמי פרס. הם הרי יכלו לקחת כל זמר אחר, לא משנה מה העלויות, והם בחרו בי".

איך אתה מסביר את זה?

"אני לא עושה שכונה: מכבד את המעמד, משלב בהופעות שלי שירים של נעמי שמר ושלמה ארצי ונותן מופע מזרחי אבל בקלאסה והיום זה מצרך לא כל כך שכיח. מעריכים אותי בזכות זה".

מה הלאה?

"האמת, בגיל 50 אני כבר לא מאמין שעדיין יהיה על הבמה. לא רוצה להזדקן עליה. למזלי, אני רחוק מלהיות מאוס אצל הקהל כדי שאפרוש".

מקורי זה הכי אחי 

ומשפט אחד לסיום. זה שהצליח לדודו אהרון עם "תגידו לה" ללחן בולגרי, לא אומר שרק משם תבוא הברכה. חבל שכמו כל דבר מוצלח שקורה בז'אנר, גם כעת קמים אינספור זמרים שחופרים ביוטיוב ומחפשים את הלהיט הבולגרי הבא שלהם.

עצה קטנה ממני - היו ייחודים, הפסיקו לחקות אחרים, התמקדו ביצירה מקורית והפסיקו להעתיק מההצלחה של האחר. נסו להיות אלה שמובילים ולא נגררים ובעיקר, היו עצמכם.