הונאה במדע: האם גם מדענים משקרים?
מדענים אינם מלאכים ולכן הונאה, רמאות ושקרים קיימים גם במחקר המדעי. ברוב המקרים הם דווקא מראים את גדולתה של המתודה המדעית, וכיצד המדע יודע לתקן את עצמו
בטקס הענקת התארים במכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech) ב-1974, הפליא חתן פרס נובל בפיזיקה, ריצ'רד פ' פיינמן, להגדיר את היושרה המדעית: "העיקרון הראשון הוא שאסור לך לרמות את עצמך, ואתה האדם שהכי קל לרמות... אחרי שלא רימית את עצמך, קל יותר לא לרמות מדענים אחרים. אחרי זה, כל מה שעליך לעשות הוא להיות ישר במובן המקובל של המילה".
למרבה הצער, עמיתו של פיינמן בקולג' של קלטק, דיוויד גודשטיין, כתב בספרו החדש "על עובדות והונאות: סיפורי מוסר מחזית המדע" שיש מדענים המנסים לרמות את עמיתיהם, ושאם אתם מאמינים שכולם ישרים במובן המקובל של המילה, גדלים הסיכויים שתלכו שולל אחר הונאה מכוונת.
הטבע אמנם עלול להיות ערמומי, אבל הוא אינו משקר בכוונה תחילה. בני אדם כן. גודשטיין שואף להבין מדוע יש מדענים שקרנים. הוא מתחיל בערעור על מיתוסים מקובלים במדע:
"אל למדען לעסוק במחקר מדעי ממניעים של תועלת אישית, קידום או גמול אחר", "מדענים חייבים תמיד להיות אובייקטיביים ונטולי פניות בעת שהם אוספים נתונים", "אל למדענים להיצמד לרעיון באופן דוגמטי או להגזים במליצות כדי לקדם אותו" ו-"אסור למדענים להיות מושפעים בשיפוטם מבעלי שררה". כל הפתגמים האלה, ורבים אחרים, פשוט אינם משקפים כיצד המדע פועל במציאות.
מה מניע את השקר?
אם נדע שמדענים מושפעים מאוד מכוחם המניע של מעמד וגמול, שמדענים אינם אובייקטיביים יותר מבעלי מקצוע בתחומים אחרים, שהם יכולים להגן על רעיון בדבקות שאינה נופלת מזאת של אידאולוגים ושהם עלולים לנטות מדרך הישר בהשפעתה של שררה, נוכל להבין משהו אודות הזיוף המדעי.
במילותיו של גודשטיין, ש"החדרת הזיוף כשהוא לעצמו אל תוך גופו של המדע היא רק במקרים נדירים, אם בכלל, מטרתם של הרמאים. כמעט תמיד הם סבורים שמה שהם מוסיפים אל בין העדויות המדעיות הוא האמת". וגולדשטיין אמור לדעת את זה מכיוון שמסגרת תפקידו כסגן נשיא קלטק הוא עסק בחקר חשדות להתנהגות מדעית בלתי הולמת.
בחקירותיו מצא גודשטיין שלושה גורמי סיכון שכמעט תמיד מצויים במקרי רמאות במדע. הרמאים: "1. היו נתונים בלחץ קריירה; 2. ידעו, או חשבו שהם יודעים, מה יהיה פתרון הבעיה שהם חוקרים אם הם יטרחו ויעשו את כל העבודה כמו שצריך; ו-3. פעלו בתחומי מחקר שבהם לא ציפו שאפשר לחזור ולאמת במדויק ניסויים יחידים".
כדי לגלות מעשה מרמה יש קודם לכול להגדיר אותו. וכך אכן עושה גודשטיין: "התנהגות מחקרית בלתי הולמת מוגדרת כזיוף, סילוף או גנֵבה במהלך ביצוע מחקר או בעת עריכת ביקורת עליו או בעת דיווח על תוצאותיו".
אחר כך צריכה להתקיים "סטייה ניכרת מנוהלי העבודה המקובלים בקהילה המדעית". כמו כן, מעשה המרמה חייב "להתבצע בכוונה תחילה או ביודעין או בהתעלמות מזלזלת מן הנהלים המקובלים", ולבסוף, כמו בכל בית משפט, חייבים להוכיח את התרמית באמצעות עדויות רבות.
רמאות בהיסטוריה
מקרים ברורים של רמאות כוללים את מחקרי התאומים של הפסיכולוג הבריטי סיריל ל' ברט שזייף כל כך הרבה זוגות תאומים עד שהיה צריך גם להמציא חוקרי תאומים. תרמית אחרת היא ניסוייו של חוקר הסרטן ויליאם סמרלין ממכון סלואן-קטרינג שהחדיר לכאורה שתלים של עור שחור בריא בעכברים לבנים ושנתפס כשהוא משחיר אותם באמצעות טוש שחור.
עוד שקרים: טענתו של הפיזיקאי ויקטור נימוב על גילוי היסוד 118 (שאחרים חזו, ולכן הוא זייף נתונים שהראו את קיומו בניסוי) וכמובן, זיוף איש פילטדאון המפורסם (שהתברר כלסת של אורנגאוטן שנצבעה כדי שתיראה עתיקה).
מקרים אחרים אינם ברורים עד כדי כך. "תגלית" ההיתוך הקר של מרטין פליישמן וסטנלי פונס הייתה כנראה, על פי מסקנתו של גודשטיין, מקרה של מדענים "ששכנעו את עצמם שיש בידם ידע שלמעשה לא היה קיים". הונאה עצמית כזאת שונה באופן מובהק מהונאה מכוונת.
ובכן, נכון הדבר שיש מדענים חוטאים. בהתחשב באופי העז של התחרות על מימון מחקרים ועבודת הפרך המטורפת להשגת מעמד מדעי, מפליא הדבר שההונאה אינה נפוצה יותר.
הסיבה לכך שהיא נדירה כל כך (בהשוואה, למשל, לפוליטיקה) היא שהמדע מתוכנן כדי לחשוף רמאות (של עצמך ושל אחרים) באמצעות שיתוף פעולה על עמיתים, הדרכת תלמידי מחקר, בקרת עמיתים, אימות באמצעות ניסוי וחזרה על ניסויים.
תולדות המדע מראים לנו שעל אף שהאווירה הכללית של פתיחות ויושר מוצגת באופן אידאלי עד אגדה, היא בכל זאת מתקיימת ובטווח הארוך היא מנכשת את העשבים השוטים וחושפת רמאים והונאות.
מייקל שרמר הוא המו"ל של כתב העת Skeptic ומחבר הספר The Mind of the Market.
הכתבה התפרסמה בגיליון אוקטובר-נובמבר של המגזין "סיינטיפיק אמריקן - ישראל" בהוצאת אורט.
לפנייה לכתב/ת 
