נשות לוד נגד גל הרציחות: "הדם הערבי שולי"

נשות לוד לוקחות את העניינים לידיים - ומוחות נגד האלימות המשתוללת בעיר. יממה אחרי רצח אביר אבו-קטיפן, הרצח השני החודש של אם בלוד, קיבלה אשה SMS מאיים: "גזר הדין שלך יהיה דומה". במקביל, החליטו נשים ערביות להתאסף ביום שישי ברחבת המסגד והכנסייה הגדולים במרכז לוד ויצעדו תחת המסר: "די לאלימות, די לגזענות".

לנוכח גל מקרי הרצח שפקד באחרונה את העיר, החליטו הנשים להוביל לשינוי ולקרוא למשטרה ולרשויות הרווחה לעשות את עבודתן. עוד אתמול הודיע ועד ההורים במגזר הערבי בלוד על שביתה כללית במוסדות החינוך בעיר כאות מחאה. 

"אנו יוצאים במסר כללי של גינוי אלימות ודורשים שהמוסדות שאחראיים על הביטחון האישי שלנו יעשו את עבודתם כמו שצריך", אמרה ל-ynet מהא סאקללה-תלי, עובדת סוציאלית תושבת העיר. "בחברה היהודית קוראים לזה רצח על רקע רומנטי וכאן על כבוד המשפחה. אסור להקל ראש בעניין ויש להתייחס לכך ככל רצח פלילי. הטרמינולוגיה היא גזענית ומכוונת מלכתחילה. זה קולב עליו תולים את כל חוסר היכולת וההזנחה הפושעת של הרשויות בעניין".

גל מעשי הרצח הפנה את אור הזרקורים לעבר העיר ומצוקתה, אולם לטענת הנשים - תשומת הלב של הממשלה מוגבלת אך ורק לתושביה היהודים. "אלמלא סכנת נטישת העיר על ידי תושביה היהודיים, לא היה מגיע ראש הממשלה לביקור", גורסת מהא אלנקיב, פעילה חברתית ופוליטית בלוד. "מה שחשוב לממסד הוא ביטחונו האישי של התושב היהודי, שחלילה שלא יברח כי המאזן הדמוגרפי בעיר יהיה בסכנה. הדם הערבי הוא שולי מבחינת החשיבות".

כוחות מג"ב בלוד. "הזנחה פושעת" (צילום: אמיר לוי)  

"צריך פתרונות אחרים לערבים"

"30 שנה סבלתי מאלימות וגם הבת שלי נרצחה על כבוד המשפחה",

מספרת וופא. "לשירותי הרווחה לא היה פתרון, לא בשבילי ולא בשבילה. המדינה צריכה להבין שבחברה שלנו הטיפול צריך להיות שונה מזה של היהודים. עד אז הנשים ימשיכו להירצח כמו עכברים".

וופא התחתנה בניגוד לרצון הוריה ואז, לדבריה, החלו בעיות האלימות. "אם אין גב משפחתי, אז הבעל מרגיש חופשי לעשות מה שהוא רוצה. מהר מאוד הפכתי למכונה שרק עובדת, מנקה, מגדלת את הילדים ומקבלת מכות. הוא גם אסר עלי לראות את המשפחה, ולא ראיתי את אמא שלי 20 שנה".

היא הגיעה לראשונה לשירותי הרווחה כשלה שני ילדים, שניהם תינוקות. "עובדת סוציאלית אמרה לי שהפתרון היחיד שלי זה לברוח מהבית. הייתי עם שני ילדים על הידיים ולא ממש ידעתי איך אפשר להסתדר לבד. באותו יום בעלי הרביץ לי כל הלילה. די מהר הבנתי שהחיים שלי כבר לא שווים כלום, שמתי איקס עליהם", הודתה.

גם אחרי שנולדו לוופא חמישה ילדים, היא המשיכה לסבול מבעיות האלימות. בעלה הכיר לבתה בחור בדואי ו"סגר" עם הוריו שתתחתן איתו, אחרי כמה חודשי היכרות בלבד. היא סירבה להינשא ושילמה על כך בחייה. "עכשיו יש לי ארבע ילדים ולא חמישה. יום אחד לא הרגשתי טוב ולא הלכתי לעבוד, נשארתי במיטה. מישהו רץ אלי ואמר שהבת שלי שוכבת על הרצפה מכוסה בדם. פחדתי להזמין משטרה, ועד היום אני לא יודעת מי הזמין. זה היה גזר דין מוות בשבילה. הוציאו אותה מהבית למקלט לנשים מוכות וכשבאה לבקר כעבור שלוש שנים את אחותה, רצחו אותה".

זירת הרצח של אביר אבו-קטיפן. "ככל רצח פלילי" (צילום: אבי מועלם)

וופא עזבה את בעלה ונדדה בין אחיה, עד שהצליחה לשכור דירה בסיועם של שירותי הרווחה. גם היא קוראת למדינה לשנות את גישתה, להשקיע יותר במגזר הערבי ולהבין, שפתרונות שטובים למגזר היהודי לא תמיד יתאימו למגזר הערבי. "הבת שלי הגדולה שילמה את המחיר של חוסר ההבנה של המנטליות, ועוד נשים יירצחו כמו שזה קרה בלוד. בחורה שיוצאת אפילו ליום אחד למקלט, נידונה למוות. צריכים להיות פתרונות אחרים לערבים".

דרושים: דוברי ערבית לעבודה סוציאלית

תושבי לוד מטילים חלק מהאחריות למצב על העייריה, ובייחוד מחלקת הרווחה, שמתקשה לתפקד ולטפל כראוי בליקויים הרבים. באחרונה אף הועברו תלונות ללשכתו של שר הרווחה על מנהל המחלקה רון גלבוע. גלבוע היה מועמד לפיטורים  עוד לפני חודשים, בין היתר בעקבות דו"ח ביקורת חריף שנכתב על התנהלותו, אך עדיין נמצא בתפקידו.

לדברי יו"ר עמותת "סינגור קהילתי" בלוד, סיגלית גבעון פדידה, ארגונה נאלץ לתפוס את מקום העירייה ולענות על צורכי התושבים. "אנחנו מטפלים בכמה מאות פניות בחודש ויש לא מעט פניות בנושא האלימות נגד נשים. הן חוששות להתלונן וגם כשמגיעות למצב של תלונה, לא מקבלות מענה במחלקת הרווחה של העיר, שרמת השירות שלה שואפת לאפס. גם לנו קשה לעבוד מול מחלקת הרווחה, כי יש תחלופה של העובדות ועומס של מאות תיקים על כל אחד", הוסיפה.

אגף הרווחה בלוד. "רמת שירות שואפת לאפס" (צילום: אבי מועלם)

פדידה מספרת כי בשכונת רמת אשכול למשל, בה 70 אחוז מהתושבים הם ערבים, עובדים סוציאלים מסרבים לעשות ביקורי בית בטענה שזה מסוכן. "לא הרבה נשים חושפות את בעיות האלימות כשאין מענה שמותאם תרבותית, בין היתר בגלל חשש רב", היא מסבירה. "יש מצוקה קשה של נערות, מגיל צעיר מאוד הן סובלות מאלימות ולא נמצאות במסגרת, ואין שום סיוע, אין תוכניות אינטנסיביות. זו אוכלוסיה הכי מוחלשת ובלי טיפול מתאים ותקצוב, שום דבר לא ישתנה".

גם ילדיהן של נשים ערביות שנרצחות על רקע כבוד המשפחה אינם זוכים לטיפול מתאים מצד שירותי הרווחה, בעיקר לנוכח המחסור בעובדות סוציאליות דוברות ערבית. "אין מספיק צוותים המוכשרים לכך", מגלה אמיל סמעאן ,יו"ר מנהלי רווחה בקרב אוכלוסיה הערבית. "אם יש עובד סוציאלי שמכיר את המנטאליות, הוא יכול לעזור באמת. אני גם רוצה לפנות למקבלי ההחלטות ולבקש מהם לגבש תוכניות שיעודדו יותר צעירים בחברה הערבית ללמוד עבודה סוציאלית".

עיריית לוד ציינה בתגובתה כי במינהל הרווחה מועסקים שלושה עובדים סוציאליים מהמגזר הערבי, כולם דוברי ערבית. "מינהל הרווחה מטפל בכל תושב בעיר לפי סדר קדימות מקצועי,

ואין זה משנה אם הוא יהודי או ערבי. על אף שכ-30 אחוז מהמטופלים הם מהמגזר הערבי, מרביתם דוברי עברית כך שאין בעיות שפה", הובהר מהעירייה. "השירות באגף מקצועי וכל תוספת תקציב ממשרדי הממשלה הרלוונטיים בוודאי תסייע במתן שירות טוב ומקיף יותר".

ממשרד הרווחה נמסר כי נוכח הליקויים שנמצאו בתפקוד מחלקת הרווחה בעיר לוד, יזם המשרד דיון מיוחד בראשות המנכ"ל, נחום איצקוביץ, ובהשתתפות ראש הוועדה הקרואה של העיר לוד, אילן הררי, בו הוחלט על שורה של שינויים מבניים, בהם החלפת מנהל המחלקה. במשרד ציינו כי פרסמו מכרז כדין בנושא זה והם פועלים עם העירייה להשלמת המהלך בקרוב, וכי בכוונתם להשקיע בעיר משאבים נוספים.