כיסאות מוזיקליים ומצנחים מוזהבים בעולם ה-IT

1. HP רוכשת את Palm תמורת 2.7 מיליארד דולר. למה? מה הצליחו חכמי HP למצוא בחברה הזאת, שאיבדה את דרכה עוד לפני שהמאה ה-20 נפחה נפשה? האנליסטים חושבים שזה הצורך להשתלט על מערכת ההפעלה WebOS כצעד ראשון לקראת התמודדות מחודשת בשוק הטלפונים החכמים. נשמע לי הזוי, לאור העובדה שמערכת זו, עם נתח שוק של פחות מ-5 אחוז, תופסת מקום אחרון בליגה.

הרבה יותר הגיוני שיצרן חומרה המעוניין לגזול את הבכורה מ-Apple ו-RIM ילך על אנדרואיד, המערכת שפיתחה גוגל. נתוני הרבעון האחרון מראים קצב גידול בריא של Android, שהושג כולו מכרסום בנתח השוק של אפל, RIM, סימביאן ומיקרוסופט. הקוריאנים והטאייוונים כבר קלטו את המגמה, אז מה מסנוור את עיני מועצת הדיירקטורים של HP?

האם הם מתגעגעים לימי ליידי פיורינה, ששכנעה את התיישים הזקנים שה-iPAQ הוא הדבר הגדול הבא? ועוד לשלם עבור Palm סכום דומה למה שישראל מוכנה לשלם עבור 20 מטוסי F35 - שחמקנותם המפוקפקת רחוקה מלהצדיק את המחיר, אבל לפחות ברור שזו ההצגה היחידה בעיר!

2. HP מפטרת את המנכ"ל הטוב ביותר שהיה לה מזה 20 שנה, Mark Hurd, ברגע קריטי לעתידה.

למה? בגלל מערכת יחסים מבישה עם יחצנית-ידוענית-אופורטוניסטית שניסתה לסחוט אותו? הרי לא מאמינים להאשמות שלה, שהשטוץ הפושר בין השניים הסתיים בהטרדה מינית!

אה, כן, הוא תיחמן קצת את חשבון ההוצאות שלו, כמקובל אצל פוליטיקאים ישראליים שמוצאים את עצמם במעמד קבצנים שנשאבו לחיק ה-Jet Set. שלא יספרו לי שמארק הארד הוא המנהל הראשון שתיאר נסיעת אהבים כהשתלמות מזורזת ביחסי אנוש. זה לא יפה, כפי שלא נאה לראש הממשלה לנהל חשבון סמוי בראשונטורס, אבל שלא יגידו לי שהצדקנות הקנאית המקובלת במקומותינו (ובמקומונינו) הגיעה עד קליפורניה. קצת פרופורציות!

3. לארי אליסון מזמין את מארק הארד להצטרף לאורקל בתפקיד "נשיא משותף" לצד יקירתנו צפרה כץ (שמלמדת את החנונים כמה קשוחה יכולה להיות בחורה חולונית). למה לא? לארי נפטר לא מזמן מהנשיא המשותף הקודם, צ'רלס פיליפ, בגין התנהגות "לא נאותה" (8 וחצי שנים של ריגושים עם דוגמנית פופולרית בשילוט חוצות), וקצת משעמם לו במועצת המנהלים.

הוא מנצל את ההזדמנות לאייש את המשרה במנהל שלא רק הוכיח את עצמו כגבר-גבר, יש לו גם הישגים כמנהיג חברה יצרנית. אורקל רק עכשיו סיימה למזג את Microsystems Sun במרקם התאגידי והגיע הזמן למקם בצמרת מישהו שמבין משהו בניהול היצור. לא ברור האם מארק יצליח לשרוד בסביבת אליסון, מנהל אגרסיבי בעצמו, שלא משאיר הרבה חמצן לסובבים אותו.

4. מצד שני, קשה להבין מה מביא מנהל בקליבר של מארק הארד לקבל הצעה כזאת, השקולה לירידה ב-3 מדרגות ממעמדו הקודם בתור מנכ"ל חברת המחשבים הגדולה בעולם. את התשובה, לדעתי, צריך למצוא ב"נספח הסודי" שלא פורסם על יעודו של הארד בחברה החדשה: להשתלט על Dell! כן, זו ספקולציה פרועה, אבל כל תנאי הסביבה מתאימים לתסריט.

כדי להתחרות מול IBM ו-HP על האליפות, כפי שלארי לא מהסס לשדר, הוא צריך נוכחות חזקה יותר בעולם השרתים "הסטנדרטיים". נתח השוק של SPARC לא מספיק וגם הוא הולך ומצטמצם. מצד שני, Dell בהחלט בשלה לקטיפה, אחרי שכל המתחרים למדו היטב את הטריקים של "ייצור לפי הזמנה" ואחזקת מלאים מזעריים. הסינרגיה במקרה זה טובה אף יותר מאשר בין אורקל ל-SUN וגם הנדוניה גדולה יותר.

כאמור, זו ספקולציה טהורה, אבל אני מוכן להתערב שכותרת בסגנון "אורקל מציעה לבעלי מניות Dell 30 אחוז מעל מחיר השוק! מייקל דל אומר שההצעה מעליבה, אבל המשקיעים המוסדיים דווקא נוטים להתפתות" תופיע בעמוד הראשון של Wall Street Journal תוך 24 חודש (לקחתי מקדם ביטחון X2).

5. מועצת המנהלים של HP אפילו מתעלה על עצמה כשהיא בוחרת למנכ"ל הבא את ליאו אפוטקר, Apotheker, מי שהיה עד לאחרונה מנכ"ל SAP הגרמנית. כזכור, הקידום של אפוטקר לראש הפירמידה הביא את שי אגסי לפרוש מהמרוץ וליזום את Better Place, חלום המכונית החשמלית לכל פועל.

אפוטקר לא נחשב למנהל פורץ דרכים ו-SAP בניהולו נשארה חברה שכל עולמה סובב על ציר אחד - וגם הוא קצת חורק. היא ממשיכה להפסיד נתחי שוק לאורקל בתחום ה-ERP, התוכנית להציע את הפתרון בתור SaaS לא ממריאה, ולא ברור אם יש לה אסטרטגיה מנצחת בתחום הענן. אז מה יש לאפוטקר שמעניין את HP, שואלים האנליסטים? התשובה המקובלת היא, שיחסית להצלחותיה בעבר בתחום התוכנה, גם אפוטקר יחשב ככוכב.

אך תשובה שהגיעה מחוגי תיאוריית הקונספירציה מעניינת יותר. זו אומרת שגם לליאו אפוטקר יש משימה סודית: להשתלט על SAP ולהפוך אותה למרכז הכובד של פעילות התוכנה של HP. מוכרחים להודות שזה נשמע הגיוני יותר מלהניח הוא זה שצריך להפוך את WebOS לקוטלת iPhone.

6. מה שלא תחשבו על ליאו (בחור נחמד, יהודי, שרגיל לעבוד אצל בעלי בית מרובעים) הוא בחירה מתאימה יותר לתרבות HP מהנסיכה קרלי פיורינה, המנכלית המתוקשרת מאוד בין 1999 ו-2005, שזכתה לאחרונה במועמדות של המפלגה הרפובליקנית לבחירות לסנט בקליפורניה.

בשנות מנכלותה הקצרות הצליחה קרלי להפוך את HP מחברה שמרנית, שמפתחת, מיצרת ומוכרת בהצלחה טכנולוגיה מתקדמת, לחברה אחוזת תזזית המנסה להיות כל דבר מלבד מה שהיא טובה בו. קרלי רדפה אחרי כל Trend חולף, האמינה בכל Hype יומי והשקיעה כסף ומשאבי ניהול בניסיון כושל להכניס Cool-יות לתרבות הארגונית של HP.

עכשיו, לאחר ניסיון קצר כיועצת אסטרטגית של הסנטור מקיין במסע הבחירות לנשיאות, שכזכור נכשל, היא רוצה להיות סנטורית. המצע שלה שמרני ביחס לרוחות המנשבות בקליפורניה, אבל אמריקה קצת עייפה מרדיקליות דמוקרטית.

7. סיכויים טובים יותר להצלחה בקריירה פוליטית מעניקים הפרשנים הפוליטיים למגי וויטמן (Whitman), מי שהייתה המנכ"לית המאוד מצליחה של eBay (בין 1998 ל-2008) והיום מנסה להבחר כיורשת של ארנולד שוורצנגר בתפקיד מושל קליפורניה.

מגי פחות מוחצנת מקרלי, אבל היא מביאה למרוץ משהו שאין לעמיתה הנוצצת: הרבה כסף. מספרים שעד כה היא בזבזה לא פחות מ-120 מיליון דולר - מהונה הפרטי - על מסע בחירות מתוכנן היטב. האם צריך להבין מכך, ששתי מנהלות חזקות בחרו לעזוב את העסקים לטובת הפוליטיקה, שכבר אין אתגר בניפוץ תקרת הזכוכית? האם האופנה תגיע גם אלינו? האם הנשים המנהלות תראנה את הדרך לגברים?

8. נוקיה מפטרת את המנכ"ל, מנהל חטיבת הטלפונים מצטרף אליו אחרי יום. נוקיה מביאה מנכ"ל מבחוץ, ממיקרוסופט, שבחיים לא ניהל ישיבת מועצת המנהלים בסאונה. למה הם חיכו? כבר 4 שנים שחלקה של Nokia בשוק הרווחי ביותר, טלפונים חכמים, הולך ופוחת.

המנכ"ל המפוטר לא הצליח לפתח חדשנות, להעמיד חלופות ממשיות ל-iPhone ול-RIM - שהגיעו משומקום לכבוש את ההובלה, ולהכניס רוח חיים לעולם מערכת ההפעלה סימביאן. גם עמיתו המתפוטר לא הצליח לעצור את הטיפוס העקשני של סמסונג במצעד הרינגטונים. השניים היו צריכים ללכת מזמן ולא לאחוז בקרנות מזבח הביטחון התעסוקתי שמקודש בפינלנד.

הבחירה במנהל שמגיע ממיקרוסופט כנראה קשורה להחלטה של נוקיה להשתלט סופית על סימביאן, אחרי שמוטורולה ואריקסון-סוני זרקו את המגבת לזירה. כמו HP, נוקיה נאחזת בקרנות המזבח של מערכת הפעלה קיניינית, בעוד הכתובת על הקיר אומרת Android ולא צריך לדעת ארמית כדי לקרוא אותה.

9. ואם מחפשים מנכ"ל חדש שיפיח רוח חדשה בחברה שכולה טלפונים סלולריים, מה הרעיון להביא את הגואל ממיקרוסופט? למה מה? איזה הצלחות רשמה מיקרוסופט בשנים האחרונות בתחום הזה?

עד שלא תצא הגרסה החדשה של Windows Phone 7 לשוק (שאומרים עליה המבינים כי מדובר בקפיצת מדרגה ביחס לקודמות) אנו נאלצים להתייחס רק לתוצאות המאכזבות של חטיבת Entertainment & Devices בעבר - מאכזבות מספיק כדי שמיקרוסופט תפטר את מובילי הפעילות הזאת. בשנים האחרונות נתח השוק של מיקרוסופט בטלפונים חכמים ירד לפחות מ-12 אחוז, שליש מנתח השוק של RIM וחצי משל iPhone.

החטיבה לא עמדה ביעדיה גם בנושאי המשחקים, במכירת מוזיקה באינטרנט, בהגדלת חלקה של מיקרוסופט בשוק מנועי החיפוש - בעצם, קשה למצוא בהיסטוריה האחרונה שלה הרבה נקודות אור. אז מפליטיה תבוא ישועת נוקיה? האם Stephen Elop הוא האדם שילמד את סטיב ג'ובס פרק בשיווק מבוסס Hype?

10. ואגב מנהלים יוצאי מיקרוסופט שמחפשים עבודה, הגורילה שאף אחד לא מדבר עליה היא ריי אוזי בכבודו ובעצמו, שאיבד את המשרה של "ארכיטקט תוכנה ראשי" במיקרוסופט, משרה ותואר שהומצאו במיוחד עבור ביל גייטס ורק לפני ארבה שנים נמצא ריי אוזי כיחיד שיכול להיכנס לנעלים הצרות האלה. ריי, כידוע, המציא את Lotus Notes, התוכנה שהולידה את קטגורית ה-Collaboration על שולחנות העבודה.

מיקרוסופט הצליחה למחוץ את לוטוס, שמצאה מקלט תחת כנפי IBM, של היא פחות או יותר נשכחה. אוזי נחשב לבעל חזון וכושר שיפוט חריף בכל הנוגע למערכות תוכנה ארגוניות, אך נראה שסטיב באלמר חושב שהוא מיצה את התחום הזה. איפה יהיה הבית הבא של ריי אוזי? Google היתה יכולה להתאים, אבל אריק שמידט לא מספיק גדול כדי לאפשר למתחרה חזק כל כך להיכנס לממלכתו. בראש חטיבת התוכנה של HP? להוביל את Java באורקל אחרי שג'ימס גוסלינג נטש?

11. בעוד אני מעלה עובדות אלה על הכתב מגיעה הידיעה כי עוד פליט מחטיבת Entertainment & Devices של מיקרוסופט נפלט גם מהג'וב האירופי שריפד את צניחתו מצמרת Redmond. מדובר בפיטר נוק (Pieter Knook) שהופקד על המיזם Vodafone 360 המתקשה להמריא.

משום מה נדמה היה להנהלת וודפון הבריטית, שמי שכשל בביצוע אסטרטגיית הטלפוניה של מיקרוסופט הוא מספיק טוב כדי להתחרות ב-Google וב-Apple כאשר מדובר בפיתוח זירת סחר גלובלית ליישומי טלפונים חכמים. באופן לא מפתיע לחלוטין התברר לחכמי Vodafone שגם במיקרוסופט יש מנהלים שקודמו לתפקיד בו הם מממשים את מלוא פוטנציאל מגבלותיהם.

העיקרון הפיטרי לא יודע גבולות. ובאופן כללי, הוכח שוב שחברת שירותי תקשורת המבוססת על מנוע שיווק גלובלי למוצרי Commodity אינה מסוגלת להתחרות בליגה של חממות מצוינות טכנולוגית מהסוג של גוגל ואפל.

12. אופרת הסבון של Steven Elop ו-Pieter Knook היא רק סדרת בתר-רעידות (After Shocks) לאירוע המזעזע באמת, פיטורי Robbie Bach הנשיא הכריזמטי של חטיבת Entertainment & Devices מוקדם יותר השנה.

רובי באך היה האיש שבידיו הפקידו ביל גייטס וסטיב באלמר את המושכות לכל התחום המתפתח של מוצרים דיגיטליים שאינם מחשבים - החל במכונות משחק (משפחת XBox) דרך טלפונים חכמים ומכשירי PDA וכלה בפיתוח קטגוריות חדשות של מוצרי בידור ותקשורת. רובי היה אמור להביא למיקרוסופט חזון מהסוג שג'ובס מביא לאפל וחשיבה "מחוץ לקופסה" שמאפיינת את בני דורו של צוקרברג (Facebook).

לא צריך להאריך בתיאור הכישלון ודי אם נזכור את הביזיון של Kin, הטלפון החכם שהוכחד עוד לפני הגיעו לחנויות, את העובדה שאפל דחפה בחצי שנה יותר מחשבי iPad מכל ה-Windows Tablets שנמכרו ב-10 שנים, ואת ההצלחה של Android לעקוף את Windows Phone כאילו זו עגלה שעלתה בטעות על האוטובאן.

13. בניגוד לאופנת ההצנחות המתפשטת, כדי למלא את שורות ההנהלה בדם חדש, העדיפה מועצת חכמי מיקרוסופט למנות 3 מנכ"לים חדשים מתוך מאגר הכישרונות הפנימי של החברה. אנדי ליס (Lees) מקבל את האחריות על התקשורת הניידת, דון מטריק (Mattrik) על החטיבה אינטראקטיבית (קרי משחקים) וקורט דלבנה (DelBene) על החטיבה החדשה/ישנה - Office. מי שלא קודם ועזב בהפגנתיות, ג'והן מתני (Matheny), מצא מקלט חמים ב-Yahoo, עוד חברה שעתידה בעברה.

14. מכל הבלגן הזה מעניין רק לקחת לתשומת לב את קור הרוח המופתי של מועצת מנהלי מיקרוסופט. הם לא מחפשים כוכבים בחוץ - מעדיפים למנות כשרונות פנימיים, שמוכרים להם משנים ארוכות של עבודה נאמנה - ואינם מהססים לקצץ את מחצית הבונוס של סטיב באלמר משום שבשנים האחרונות הוא לא מספק את הסחורה.

לא שמיקרוסופט התחילה להפסיד חס ושלום וגם אין לה אתגרים של ממש במשרד ובחדר השרתים. אבל היא לא מצליחה לצאת מהמעטפה של IT + PC, והמשקיעים לא אוהבים את זה. הם רואים איך ערך השוק של Apple עולה על זה של מיקרוסופט - והם מתבאסים. כבר אמרנו ש-2 מכל 3 דיירקטורים בהנהלת מיקרוסופט הם אנשי כספים וניהול, לא Geek-ים במורשת ביל גייטס?

15. אינטל משתלטת על McAfee במחיר "מציאה". רק 7.68 מיליארד דולר במזומן.

Wow! אחרי שאינטל יצאה מהרפתקת מעבדי הטלפוניה, מכרה את קווי היצור של רכיבי Flash והצליחה בקושי להחזיר את עצמה למקום מכובד בליבות השרתים - היא מוכנה לבזבז את יהלומי הכתר תמורת חברת האנטי-וירוס השנייה? הרי אין בכוונתה להתחרות ב-Symantec ואינה חולמת להפוך לכוח משמעותי בעולם היישומים, אז למה לבזבז כסף על McAfee?

לאסטרטגיה כזאת לא קיים ROI חיובי. מה באמת מנסה פול אוטליני לעשות, שהרי סברות הכרס שמעלים האנליסטים מופרכות מעיקרן. כמו הכוונה להטמיע את כלי האבטחה על השבב ולבנות מעבדים שהם חסיני וירוסים כבררת מחדל. גם הוא יודע שסביבת הסיכונים היא הנזילה ביותר בעולם המחשבים.

שום פתרון לא מאריך ימים עד שצריך להחליפו באחר, אז למה לקבע את הטכנולוגיה בסיליקון? האם יש ל-McAfee טכנולוגיה מהסוג של "זבנג וגמרנו"? קשה להאמין ובכל מקרה, האם היא ייחודית ויעילה מספיק כדי להצדיק מחיר דמיוני כל כך? (שווה ערך ל-75 מטוסי F35!)

16. מאז שחברנו דדי פרלמוטר עבר למטה בסנטה קלרה אפשר לזהות מוטיבים ישראליים בתפיסה האסטרטגית של אינטל. למשל, בכנס IDF האחרון היא הכריזה על כוונה לשלב מנוע גרפי מלא במעבדי הדור הבא, המשך למה שכבר נעשה במעבדי Core i5 ו-Core i3 האחרונים, מגמה ששורשיה בפרויקט "תמנע" ז"ל.

אז אולי הכסף שלה היה יכול להיות מושקע טוב יותר ברכישת nVidia? רכישה כזו, בנוסף לערך שלה בהשתלטות על נכסים אינטלקטואליים רבי ערך, הייתה משאירה מספיק עודף עבור הצעת מיזוג לצ'ק-פוינט. מעניין, אבל מי אני שאייעץ לפול איך מבזבזים מיליארדים!

די, מספיק עם דוגמאות, כבר קלטתם את המסר. תעשיית ה-IT מתנהגת כנער מתבגר, ספוג תסביכים ושטוף צונאמי של הורמונים לא מוכרים. כולם מרגישים שבצורה זו או אחרת נגמרה הילדות, מיצינו את ההזדמנויות הגדולות וקטפנו את הפירות שקל להגיע אליהם.

סטיב ג'ובס

הגיע הזמן לשינויים - אבל איזה שינויים, אין לאף אחד מושג. רודפים אחרי תעשיית האשליות שהקוסם מ-Apple שולף משרוולו, בלי להבין שעל הבמה יש מקום רק לקוסם אחד. השוק נע בין סחרחורת אחת לשנייה, כמו חולה "ביפולרי" בין מאניה לדפרסיה. אנשים שהיו אמורים להיות מרחיקי ראות ובעלי חזון משנים את טעמם בתגובה לכל גל Hype אקראי. דוגמה: בסביבות 1992 חלף על התעשייה גל שקיבל את הכותרת "מחשבי עט".

הרעיון היה ליצור מחשב נייד "כימרי", מהכלאה של מחשב "מחברת" (מה שנקרא Laptop) ומחשב "כף-יד" (PDA) שאינו זקוק למקלדת. עשרות חברות זרקו בהתלהבות מאות מיליונים של דולרים למדורה הזאת, שמחוללי ה-Hype הנצחיים הפיחו בה רוח לרגע. מעט משקיפים שמרו על קור רוח וטענו, שמדובר בתשובה לשאלה שלא נשאלה. אלה היחידים שלא נאלצו "לאכול את הכובע" כאשר שנתיים מאוחר יותר נסגר קו היצור האחרון של מחשבי עט.

עשר שנים מאוחר יותר עלה על הבמה בניו-יורק מי שנחשב לבר סמכא עליון בכל מה שנוגע לפופולריזציה של מחשבים, ביל גייטס, ובידיו גרסה 2.0 של מחשב העט. זה קרה במהלך ההכרזה על Windows XP וגם כאן המוטיבציה מאחורי ההצגה המביכה נבעה מהאמונה שהמשתמשים לא אוהבים להקליד.

נאמר לנו שזה לא "טבעי" עבורם (כאילו שלנהל חיים ב-Facebook, לצייץ ב-Tweeter ולשחק תפקידים במשחקי מלחמה מקוונים זה כן טבעי). אך הפעם הבשורה הגיעה מפי "הסופר-גורו" - כשביל מדבר, מי לא יקשיב - והאמונה הכניסה את כל יצרני המחשבים לקלחת. גם הדחיפה החזקה מצד אינטל עזרה לשכנע את היצרנים הגדולים, שהפעם זה רציני.

תוך זמן קצר יצאו לשוק מחשבי "לוח" וניידים מחליפי צורה, Convertible, שמלאו כמה גומחות זעירות בשוק הרפואי ובתור מסופים לעבודה בתנועה. ההתלהבות שככה כאשר התברר שרוב המחשבים צוברים אבק על מדפי החנויות ואף אחד עוד לא המציא את יישום המחץ (Killer App) שיזיז אותם לכיוון הקופה.