להוציא את אבידן מהמגירה

לערוך את ארבעת כרכיי השירים של אבידן, הייתה משימה מרתקת ולא פשוטה. לאבידן שירים רבים וידועים, אך בעקבות עריכת המהדורה הנוכחית, התגלו לנו שירים מיוחדים חדשים. לכן בחרנו חמישה שירים שאת חלקם הקוראים בוודאי מכירים, ואת חלקם ניתן למצוא רק במהדורה זו, ולכן הם נגלים לציבור לראשונה.

במלים אחרות, חמשת השירים שלפניכם הם שירים ישנים-חדשים של אבידן, שירים שאפשר לפגוש במהדורה החדשה או לקוראם מחדש בעקבותיה. לשירים אין מכנה משותף שאפשר להצביע עליו בצורה מפורשת, כי אצל אבידן המשורר, כל שיר עומד בפני עצמו.

אך בסיכום כללי מאוד, בכל השירים הבלתי ידועים הללו, ניתן לזהות את הגיבוש הצורני של היוצר, שנשען על צורות השירה המסורתיות: משקל, חרוז, בית, שדרכן מתבטאים נושאים חדשים של תודעה.

דוד אבידן, מתוך הסרט "שדר מן העתיד"

97 מבוא למבוא

הַיָּד שֶׁהִכְּתָה הִיא הַיָּד שֶׁתַּחֲמֹל

עַל כָּל הַמֻּכִּים. אֲבָל מִי שֶׁיֵּחָמֵל

יִזְכֹּר בִּכְמִיהָה עֲצוּרָה אֶת יוֹם הָאֶתְמוֹל

שֶׁחָלַף לִבְלִי שׁוּב. אִישׁ לֹא יְטַפֵּל

בַּבִּלְתִּי-מְטֻפָּל-מִטִּבְעוֹ. רַק הַתְּבוּנָה

תִּדָּחֵק אֵיכְשֶׁהוּ, תֵּאָחֵז בַּקִּיר הַנּוֹפֵל.

וְזוֹ תִּהְיֶה, כַּנִּרְאֶה, חוֹבָתָהּ הָאַחֲרוֹנָה

וְגַם הָרִאשׁוֹנָה. וּמִישֶׁהוּ כְּבָר סוֹבֵל.

(מתוך "סיכום ביניים", הוצאת עכשיו, 1960)

אבידן כותב בשיר זה, "איש לא יטפל-בבלתי-מטופל-מטבעו", וזהו פרדוקס משום ששירתו אינה חדלה לעשות בדיוק את זה. כלומר, אבידן כן ניסה להגיע דרך השירה לדברים שהתבונה האנושית לא יכולה להגיע אליהם בצורה טבעית, כמו לתקשר עם ישיות לא אנושיות בספר "הפסיכיאטר האלקטרוני" או להיות חייזר. בעצם לטפל לטפל בבלתי מטופל.

מתוך עטיפת "הספר האלקטרוני" של אבידן

במובן זה אבידן הוא משורר מאוד רדיקאלי וניסיוני. את הרדיקאליות שלו ניתן כמובן לזהות בשירים מאוד ידועים כמו, "הרי את מותרת לכל אדם", בו הוא כותב על זוג שנפרד, בתיאור שנחשב נדיר וחדשני מאוד לשנות השישים.

מועצת המנהלים

מוֹעֶצֶת-הַמְנַהֲלִים

תּוֹבַעַת פִּתָּרוֹן אַלִּים.

מִנְהֶלֶת-הָרַכָּבוֹת

לֹא יוֹדַעַת לְמָה לְקַוּוֹת.

מִפְקֶדֶת-הַמְּטוֹסִים

לֹא זוֹכֶרֶת מָתַי נָסִים.

אֲבָל וַעַד-הַבִּנְיָנִים

כְּבָר בֵּרֵר פֹּה וָשָׁם עִנְיָנִים,

וּכְלָבִים אֲרֻכֵּי-זָנָב

יִנְבְּחוּ עוֹד: "גַּנָּב! גַּנָּב!"

עוֹד תָּבוֹאנָה לָעִיר הַזֹּאת

נְעָרוֹת צְעִירוֹת וְעַזּוֹת

וְתִקְבַּעְנָה בְּקוֹל שָׁלֵו:

"לֹא, לַגֶּבֶר הַזֶּה אֵין לֵב".

וְתוֹסֵפְנָה בְּקוֹל-בּוֹכִים:

"אֵיךְ נָפְלוּ, אֵיךְ נָפְלוּ חֲתִיכִים,

אֵיךְ אָבְדוּ לָנוּ כְּלֵיַּחֲמָה

כָּאן בָּאָרֶץ הַזֹּאת, הַחַמָּה".

מוֹעֶצֶת-הַמְנַהֲלִים

תּוֹבַעַת פִּתָּרוֹן שָׁלִים:

פִּתָּרוֹן שֶׁיִּהְיֶה מִשְׁתַּלֵּם,

וְתַפְקִיד שֶׁנִּתָּן לְגַלֵּם,

וְסוֹפְטוֹב שֶׁיִּהְיֶה סוֹפְרַע,

וְסוֹפְרַע אֲשֶׁר לֹא יֶאֱרַע.

וְעַכְשָׁו, רַבּוֹתַי, אֵין מִפְלָט

מִן הַתַּעַר, הַתַּעַר הֶחָד.

כִּי הַתַּעַר יֻחְזַר לִנְדָנוֹ

רַק אַחְרֵי שֶׁיִּפֹּל קָרְבָּנוֹ.

כִּי מוֹעֶצֶת-הַמְנַהֲלִים

כְּבָר קִפְּלָה, כְּבָר קִפְּלָה דְּגָלִים.

וּדְגָלִים, אֲשֶׁר כְּבָר קֻפְּלוּ,

יְכַסּוּ גִּבּוֹרִים שֶׁיִּפְּלוּ.

הַדְּגָלִים, אֲשֶׁר כְּבָר קֻפְּלוּ,

יְכַסּוּ גִּבּוֹרִים שֶׁיִּפְּלוּ.

(פזמונים מתוך "דוד אבידן מגיש תיאטרון מופשט", הוצאת עכשיו, 1965)

בכרך הראשון של כל שירי אבידן כינסנו את הפזמונים, המכונים לעתים "פזמורים" (שם שנתן להם אברהם שלונסקי) מתוך מחזותיו המשונים והנדירים של אבידן, שקובצו במהדורה מצומצמת באמצע שנות השישים, תחת הכותרת "דוד אבידן מגיש תיאטרון מופשט".

התיאטרון שלו היה ניסיון ליצור אנטי-תיאטרון שהוא גם פארודיה על יומרות של תיאטרון האוונגרד. אבידן כתב על פזמונים אלו, "לאחר ניסיון של שנים אחדותך נוכחתי, כי התיאטרון של ימנו, להוציא מקרים בודדים, חדל לשעשע אותי. מאחר שלא נמצא איש אשר יכתוב למעני משהו מבדר באמת, החלטתי לעשות זאת בזמני הפנוי."  

שני השירים הבאים הם שירים קטנים ולא ממש ידועים של אבידן מתוך הספר "שירים שימושיים" שפורסם ב-73, ספר שזכה להצלחה יחסית עוד בימי חייו של המשורר, כי רוב הספרים שלו הרי לא זכו להצלחה בימי חייו.

תפילת הדרך

קָרַעְתִּי בְּעַצְמִי קְרִיעָה גְּדוֹלָה

וְהָיִיתִי לֹא עַם וְלֹא גּוֹלָה

וְלֹא מְנַחֵם וְלֹא אֵם שַׁכּוּלָה

וְלֹא מָקוֹם

וְאִם עוֹלָמִי אֵינוֹ מְקוֹמִי

אֲנִי מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָמִי

וּמִשָּׁם קִיּוּמִי וּמִכָּאן סִיּוּמִי

שָׁלוֹמְשָׁלוֹם

תפילת הדרך של אבידן (צילום: שאול גולן)

שיר תפילה זה הוא שיר מושלם, משום שהוא גם תפילה וגם קינה וגם חשבון נפש על דרך השלילה. בחרנו אותו לגב העטיפה של הכרך השני כי הוא נגע לליבנו. להצליח להגיד בשמונה שורות אמירות כל כך חשובות על דרך החריזה, הופך את השיר למושלם בגבישיות ובתמציתיות שלו.

כשאדם קם

אֶת מִכְנָסָיו וּפוֹתֵחַ מִיָּד בְּאֵשׁ

עַל מִטָּתוֹ וְעַל מִרְפַּסְתּוֹ וְעַל סְפָרָיו

וְעַל אֲלֻמּוֹת הַמַּיִם הַדּוֹלְקוֹת אַחֲרָיו

אָדָם מְנֻמְנָם קָם בַּבֹּקֶר וְלֹא חוֹשֵׁשׁ

לִלְבֹּש מִכְנָסַיִם וְלִפְתֹּחַ מִיָּד בְּאֵשׁ

השיר הזה מתאר את ההתעוררות משינה אל תוך ריקותו של יום חדש נטול עלילות, המובילה את גיבורנו האבידני לפתוח באש על התפאורה הלחה והמימית של היומיום. כאן יש הצצה להומור הגרדומי של אבידן. 

תיכון-חובה 1973 - מחזור סיום

אִישׁ צָעִיר גּוֹמֵר בַּגְרוּת הוֹלֵךְ לְהִנָּזֵק

לֹא בּוֹעֵר לוֹ בֵּינָתַיִם לֹא אוֹהֵב לְהִדָּחֵק

אֵין לוֹ מַיִם בַּבִּרְכַּיִם

אֵין לוֹ סִיד בַּמִּפְרָקִים

הוּא יִהְיֶה בֵּין הַמַּכִּים וְהַמֻּכִּים

אִישׁ צָעִיר גּוֹמֵר בַּגְרוּת הוֹלֵךְ לְהִפָּגַע

אֵין לוֹ רַחַשׁ בָּאָזְנַיִם עוֹרַתֹּף עוֹד לֹא פָּקַע

אֵין לוֹ פִּיחַ בָּעֵינַיִם

אֵין לוֹ דָּם עַל הַבְּגָדִים

הוּא חֻנַּךְ לִהְיוֹת אָדוֹן בֵּין עֲבָדִים

אִישׁ צָעִיר גּוֹמֵר בַּגְרוּת הוֹלֵךְ לֹא לַחֲזֹר

יֵשׁ לוֹ דֹּאַר כָּל יוֹמַיִם וְשֵׂעָר אָרֹכְשָׁחוֹר

חֲבֵרָה בְּגִבְעָתַיִם

חֲבֵרִים בְּפַּלְמָחִים

הוּא שַׁיָּךְ לְעַם הַשַּׁיָּכִים

אִישׁ צָעִיר גּוֹמֵר בַּגְרוּת הוֹלֵךְ לְהִגָּמֵר

כְּבָר הָלְכוּ לוֹ תּוֹךְ יוֹמַיִם פֹּה חָבֵר וְשָׁם חָבֵר

תִּסְפְּרוּ לוֹ עַד אַלְפַּיִם

תְּסַכְּמוּ לוֹ עַל מַחְשֵׁב

הוּא מַחְזִיק עוֹד בֵּינָתַיִם הוּא יוֹשֵׁב

אִישׁ צָעִיר גּוֹמֵר בַּגְרוּת מֻחְזָר בַּאֲרִיזָה

שְׁתֵּי רַגְלַיִם שְׁתֵּי יָדַיִם לֹא שָׁמַן וְלֹא רָזָה

רוֹחֲצִים אוֹתוֹ בְּמַיִם

מַחְלִיקִים אֶת הַמַּדִּים

יִקְבְּרוּ אוֹתוֹ שָׁלֵם בֵּין יְהוּדִים

(מתוך "תשדורות מלווין ריגול - שירים תישדורות מסמכים", 1978)

השיר הזה הוא גילוי מעניין, כי הוא שיר נדיר של אבידן שכתוב בצלילות אובייקטיביסטית שכל חומריה פוליטיים-חברתיים. זהו שיר נוקב וחומל. סיומי

הבתים מציירים את דיוקנו של הנופל במלחמה כך: "הוא יהיה בין המכים והמוכים", "הוא חונך להיות אדון בין עבדים", "הוא שייך לעם השייכים", ולבסוף "יקברו אותו שלם בין יהודים".

הדבר הכי מעניין שניתן לומר על השיר, שהוא התפרסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות" במוסף לספרות בינואר 1974 בשלהי מלחמת יום הכיפורים. השיר פורסם בימים שהמלחמה עוד לא נגמרה, ומכאן ניתן להבין את החשיבות שלו.

דוקטור ענת וייסמן מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, היא חוקרת שירה. ספרה על אבידן "הזינוק האחרון" ייצא בשנה הקרובה בהוצאות הקיבוץ המאוחד וכנרת זמורה ביתן.

דוקטור דוד וינפלד מהאוניברסיטה העברית, הוא עורך ומתרגם שירה פולנית. וניפלד היה מבין הראשונים שכתבו ביקורות על שירת אבידן, וערך שני ספרים של המשורר "ספר האפשרויות" ו "אבידניום", שיצאו בהוצאת כתר בשנות ה-80.

"אבידן - כל השירים", הוצאת הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק