פורים בלי שפיל
מעט מאוד מגדולתם הקומית של "שירי המגילה" שכתב המשורר האידי איציק מאנגר, ושהיו להיט בימתי בארץ בשנות ה-60, עובר בתרגומו המסור אך המסורבל של פרופ' דוד אסף
אין ספק שהמתרגם דוד אסף והמאייר נעם נדב אוהבים מאוד את "שירי המגילה" של המשורר האידי הגדול איציק מאנגר. "שירי המגילה" היו להיט ענק בגירסתם הבימתית שהועלתה ביידיש בתיאטרון החמאם ביפו ב-1965, והועלו גם בברודווי. קל להאמין למתרגמים כשהם מספרים במבוא לספר, שהופיע עכשיו במהדורה דו לשונית אסתטית ומושקעת, על תשעה חודשים של התמכרות למלאכה.
מתוך "שירי המגילה" (אייר: נעם נדב)
אי אפשר להטיל ספק גם בבקיאותו הגדולה של אסף, שהוא פרופסור להיסטוריה של עם ישראל, בכל הקשור למאנגר, והערותיו הידעניות אכן משובצות לאורך ולרוחב הטקסט, ויש בהן עניין. ובכל זאת, על התרגומים עצמם ל"שירי המגילה" צריך לומר בצער, כי הם לא מספיק מקסימים ולא מספיק מזדמרים ולא מספיק שנונים. אין כאן "פורים שפיל".
נכון, יש דברים שנשמעים יותר טוב ביידיש. אבל השירים לא ממריאים קודם כל בגלל התרגום החובבני של אסף. גם האיורים הקודרים-משהו של נעם נדב, לא מצילים איזו עליזות מן הטקסט הקומי מריר של מאנגר. "המגילה" של מאנגר, נזכיר, מגחיכה את כל גיבורי המגילה המקורית, המועתקים כאן לגולה הרוסית-פולנית.
מאחשוורוש הרודן השיכור, הטיפש והתאוותן, דרך המן, גנרל אנטישמי חנף ומרושע, ודרך ושתי, נסיכה סלאבית פלרטטנית הסוגדת ליופיה, ועד מרדכי, שתדלן יהודי גיבן ובעל מזימות הפועל בחצר הפריץ למען קהילתו. אסתר נקרעת בסיפור המאנגרי בין משיכתה הילדותית למלכות לבין אהבתה לשוליית החייטים פסטריגתא, דמות בדויה ורומנטית.
שלמה ארצי שר
איציק מאנגר (1901 - 1969) שנולד באוקראינה, ברח על סף השואה לפריז וללונדון עד שהשתקע בארה"ב. את פרסומו הגדול קנה עם הופעת "שירי החומש" ("חומש לידער") ב-1935 אשר קדמו בשנה ל"שירי המגילה". גם "שירי החומש" המציגים את אבות האומה כדמויות בשטעטל היהודי הצליחו על במות הארץ, וזכור למשל השיר המשעשע על 'אבריימל' הקשיש שאשתו דוחקת בו להוליד לה בן, ובתגובה הוא טוען, "אברהם אבינו שותק ומחייך /עשן ממקטרתו עולה /צריך סבלנות, כי אם רוצה אלוהים /אפילו מטאטא יורה", (תרגום חיים חפר).מחיי גלותו התמיד מאנגר לבקר בארץ ואף כתב לה כמה שירי אהבה יפהפיים וצנועים, בהם "הייתי נע ונד בניכר" שהלחין ושר שלמה ארצי ("איך אשק עפרך /הן אני עפרך /ומי זה נושק את עצמו, רבותי?"). ב-1966, והוא כבר חולה, עלה לישראל ואחרי שלוש שנים מת בגדרה. את שנותיו האחרונות כאן ליוו ההצלחה הגדולה של מופע "המגילה" - דובי זלצר הלחין, חיים חפר כתב דברי קישור - יחד עם שמחת הניצחון של ששת הימים.
מיטב המשוררים והפזמונאים שלנו תרגמו משירי מאנגר, ובהם שלונסקי ואורלנד ונעמי שמר ("על הדרך עץ עומד") ונתן יונתן ("אני הטרובדור, הזונה והרוח") ורחל שפירא וגם יעקב שבתאי. מיטב הזמרים שרו משיריו, בהם חווה אלברשטיין ("לבת הטוחן", "כינור ישן") ואריק אינשטיין ("אברהם ושרה") ורבקה זוהר ("אהבת הגברים") ואושיק לוי וצילה דגן, ושלמה ארצי כאמור.
המן במכנסיים
אבל אנחנו עוסקים כאן בתרגום של דוד אסף, הסובל קודם כל מסרבול תחבירי וקצבי. למשל בשורות: "בגתן ותרש כך סיכמו/ והלכו לדרכם בלי מילה/ ומרדכי על שניהם הלשין/ בניגון המגילה". זה לא מתנגן. גם כשאסף מנסה לסתום חורים במשקל השירי עם מילים קצרות דוגמת "אז" - "אסתר אליו אז באה", "מסרה אז הודעה" - זה בולט מדי.מעבר לכך, לשון התרגום של אסף פשוט לא סגורה על עצמה. מצד אחד זהו סלנג פתאומי דוגמת "עוגמת נפש, חבל על הזמן", ומצד שני, וכך בדרך כלל, לשון ארכאית ומליצית, עם צירופים בנוסח "מני פלד" (מפלדה) ו"על כנפכן שאוהָ". או שורות דוגמת: "ויזתא בני, הבט ודע/ על ייסורַי אגיש חשבון/ השנה יחגגו הז'ידים/ פורים מלא חֶרבון". "חרבון"? זה לגמרי 1950.
"שירי המגילה" משלבים בלתי משתלבים (אייר: נעם נדב)
בקיצור, לא מובנת טענת המתרגמים במבוא על התיישנות התרגום הקודם לשירי המגילה, זה של מרדכי אמיתי משנת 1969: "תרגומו של אמיתי הוא מיושן ומליצי לטעמנו, רחוק מאוד מן המקור ואינו תואם את משלביו הלשוניים הייחודיים של מאנגר". חבר'ה, גם כאן ה"משלבים" לא משתלבים.
אבל הנה לסיום קטע תרגום פשוט ומוצלח, המספר על אסתר בארמון, מתגעגעת לאהובה החייט: "היא בוכה, אך מה יועיל בכי/ מה יעזרו ייסורים? / היא המלכה ורק בזכותה/ יבוא לבסוף נס פורים".
עם כל ההערכה לפעולתו הנמרצת של פרופ' אסף, ברור שהמתרגם הטבעי ל"שירי המגילה" הוא איש שירה ופזמון מלוטש דוגמת דן אלמגור, נאמר, ולא פרופסור שאיננו אמון על שירה. ברור גם שאסף, דווקא בגלל הערצתו ונאמנותו למאנגר, לא נתן לעצמו מספיק "שפיל" תרגומי, מספיק חופש משחקי לשנות ניסוחים ותמונות כך שהשירים ידברו אלינו ברעננותם.
זוהי אותה בעיה שהעיר עליה שלונסקי כשהמשיל באחד מחידודיו המוכרים את התרגום לאשה: כשהיא נאמנה מדי, היא לא יפה. וכשהיא יפה, היא לא נאמנה. תרגומו של אסף נשמע, בין השאר, נאמן מדי.
"איציק מאנגר – שירי המגילה", תרגם והעיר: דוד אסף, אייר: נעם נדב, הוצאת עם עובד וחרגול, 210 עמ'
לפנייה לכתב/ת 
