תושבי רג'ר: נוהגים בנו כמו חיות, אז תנו לנו לחיות

יום לפני ראש-הממשלה יציג באו"ם את התוכנית לנסיגת ישראל מחלקו הצפוני של הכפר רג'ר שבתחום לבנון, ניכרה במהלך היום (א') אווירה של זעם ומתח ביישוב החצוי. 2,300 התושבים התקשו לדמיין את המציאות ביום שאחרי הנסיגה, והביעו מורת רוח מכך שבדרג המדיני לא טרחו לעדכנם בהתפתחויות.

"לצערי, כמו תמיד, אנחנו מקבלים עדכונים על מה שיעלה בגורלנו דרך כלי התקשורת", אמר ל-ynet דובר מועצת רג'ר, נג'יב חטיב. "שום גורם ממשלתי לא הודיע לנו על מהלך כזה, שיביא להשפעה ישירה על החיים שלנו ועל הגורל של הילדים שלנו".

הדובר סיפר כי בין מציאות החיים ברג'ר קשה בין כה וכה מאז נסיגת צה"ל מלבנון, במאי 2000. "אנחנו חיים במצור", סיכם חטיב. "במלחמת לבנון השנייה ספגנו נזקים כבדים לרכוש, ולמרות שיש לנו תעודות זהות כחולות ואנחנו משלמים מסים למדינת ישראל, עד היום חלק מהתושבים לא קיבלו פיצויים על נזקי המלחמה, בשונה מתושבים אחרים בצפון".

ראש מועצת רג'ר, אחמד פאתלי, נפגש לפני כמה חודשים עם חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת וסקר לפניהם את הקשיים שעמם מתמודדים תושביו - ואת החשש מפני העברת הכפר לשליטת כוח יוניפי"ל, בהתאם לתוכנית שיציג מחר ראש-הממשלה.

מציבים גבולות. גבול ישראל-לבנון בתוך רג'ר (צילום: אביהו שפירא)

"לא נפריד בין משפחות", הבהיר חטיב. "אם ההחלטה הזאת תתקבל, נתניהו פשוט יעשה לנו משפט שלמה. חומת ברלין נפלה באירופה, ועכשיו רוצים להקים לנו כאן חומה חדשה. גורלנו היה וצריך להישאר קשור בגורל רמת-הגולן, מאחר שאנו נכבשנו יחד איתה מסוריה, וחלק מהתושבים המבוגרים מחזיקים שטרות בעלות על הקרקע שלהם שהונפקו במחוז קונייטרה של סוריה".

בשעת הצהריים בכפר, עם סיום יום הלימודים בתיכון המקומי, נראו חלק מהתלמידים עושים דרכם בחזרה לבתיהם שבחלק הצפוני של רג'ר. שעות לאחר הידיעה על הכוונה לסגת מהאזור, מתקשים התושבים להבין כיצד יכול המהלך להתבצע.

בין שני צדי המתרס. הגבול הבינלאומי ברג'ר (צילום: אביהו שפירא)

"לפי החלטת הממשלה, הילדים האלה יצטרכו לעבוד בידוק במחסום יוניפי"ל כשהם ירצו להגיע לבית-הספר ואחר-כך כשהם יחזרו הביתה", אמר בתדהמה יוסף, אחד התושבים. "צריך להבין שהכל נמצא בחלק הדרומי: המועצה, בית העלמין, מגרש הכדורגל והסופרמרקט. איך מצפים מאנשים לעבור בכל פעם מחדש את הבידוק המשפיל הזה?", הוא תהה.

הכל נפסק בקו הכחול

חלקו הצפוני של רג'ר נבנה בכפוף להחלטת ממשלה שהתקבלה בתום מבצע ליטני, בשנת 1978. אלא שאחרי הנסיגה ב-2000, אותה שכונה הוכרה כשטח בריבונות מלאה של לבנון, וכך נקבע גם בהחלטה 1701 של האו"ם שחתמה את מלחמת לבנון השנייה.

גם טרם הנסיגה, מתארים תושבי חלקו הצפוני של רג'ר מציאות חיים קשה שנובעת מכך שבתיהם ממוקמים - הלכה למעשה - בשטח לבנון. "הטכנאי שהגיע לתקן מקררים ביקש שאעמיס את המקרר על הרכב ואגיע לכניסה לכפר. את הציוד הבסיסי לתינוקות מביאים לכניסה לכפר. נותני שירותים כמו בזק, הכבלים וחברת החשמל לא מגיעים בכלל לחלק הצפוני ולדרומי הם מגיעים רק עם אישורים מיוחדים", סיפר בילאל חטיב, תושב החלק הצפוני.

ילדי רג'ר. מחסום בינלאומי בדרך לביה"ס וממנו? (צילום: אביהו שפירא)

הוא סיפר כי בין תושבי הכפר שוררת תמימות דעים בהתנגדות נחרצת לנסיגה. "יש משפט שאומר: תנו לחיות לחיות. אנו בני אדם שמרגישים שמתנהגים אלינו כמו חיות, אבל גם לנו - כמו לשאר תושבי ישראל - מגיע לקבל יחס הוגן ושונה מזה שאנו חווים בשנים האחרונות".

העיתונאים הרבים שפשטו על הכפר בעקבות ההודעה על הצגת תוכנית הנסיגה סיירו ברחובות רג'ר בלווי צמוד של כוח צה"ל המוצג המקום בעמדות קבועות, כשהלוחמים מנעו את הכניסה לחלק הצפוני שמעבר לקו הגבול הבינלאומי.

אבל למרות התנגדות התושבים, הבטיח תת-אלוף (מיל') קובי מרום, ששימש בעבר ראש מטה פיקוד צפון ומכיר היטב את הגזרה, כי תוכנית הממשלה צפויה להבטיח מצב ביטחוני הולם בסביבה. "ההסכם שמתגבש על רג'ר מבוסס על שני עקרונות חשובים: מניעת הכניסה של אנשי חיזבאללה לחלק הצפוני על-ידי שתי פלוגות של האו"ם שיחלשו על השטח הזה, שהוא קטן במימדיו".

העקרון השני, לדברי מרום, הוא "קבלת האחריות האזרחית וההומניטארית על מצב התושבים על-ידי מדינת ישראל. כך גם יושג הסדר עתידי שיקל על תושבי החלק הצפוני בקבלת שירותים יום-יומיים מחברת כמו בזק וחברת החשמל".