וואו, אפשר להגביר!

כדורים זערוריים של אור באדום ובירוק ריחפו באולם החשוך למחצה. דודי לוי ולהקתו, "התזמורת הקטנה", נדרכו. המופע שלהם היום (שישי בצהריים) בפסטיבל הפסנתר בתל אביב היה יוצא דופן. הוא הוכתר כהופעת האוזניות הראשונה בישראל. וכך, כיסו את האוזניים של כל הנוכחים – על הבמה ובקהל – אוזניות עם אורות אדומים (on) וירוקים (ווליום). "מי שלא שומע טוב, ירים את ידו ותיגש אליו דיילת", אמר לוי שהאירוע עורר בו אסוציאציות של טיסה, ואם נמשיך את הדימוי, אז נדרש זמן כדי שהמופע ימריא. הסיבה לא היתה לוי ולהקתו המעולה, אלא התקלות הטכניות בדמות זמזום באוזניות, שהפריעו בהתחלה. אחרי כמה דקות העניין הסתדר ואפשר היה ליהנות מהחוייה.

דודי לוי היום בפסטיבל הפסנתר. אסוציאציות של טיסה (צילומים: דרור עינב)

לוי, בעל האישיות הבימתית הסימפתית, שיבץ במינונים נכונים שירים חדשים וישנים מהרפרטואר הגדל שלו. תשומת לב מיוחדת הוקדשה לעיבודים, שהעניקו ביטוי אינסטרומנטלי נרחב לכישרון של נגניו – שאול בסר בפסנתר וקולות, ענת נבו בצ'לו ובקולות ענוגים במיוחד, וגם אביב שטיין שפרט על בוזוקי אירי והיכה בכלי הקשה, תרם מאוד בקולות שלו. לוי עצמו השלים אותם בגיטרה החשמלית השמחה שלו. עולמו הציורי (שמתהווה בעיקר במילים של מאיר גולדברג) נחשף לצלילי לחניו היפים: מלאכים, נהגי מוניות, נוודים של אהבה ועוד דמויות ססגוניות.

לוי עם סובול. ביצוע אנליטי וקר

האורח של ההופעה היה יהלי סובול, שמשום מה לא התחבר לאוזניות. הוא שר עם לוי והתזמורת שני שירים של להקתו, "מוניקה סקס" - "מספיק בן אדם" ו"מתחפר באלנבי". "אולי מושיקו (נהג המונית בשיר של לוי – ת.ל) עובר בשיר הזה"? תהה. סובול נפרד בשיר "ענוג" (מילים: חנה גולדברג) של להקת "נוער שוליים" (שדודי לוי ניגן בה). הביצוע שלו היה אנליטי וקר, אך קולות הליווי וכלי הנגינה ריככו וחיממו. אחרי שסובול ירד מהבמה, הגיע "דוד" מהשיר האהוב, ההוא ש"רוצה לעשות לך בת, או בן, או משהו". "אנחנו מתקרבים אל היעד", הכריז לוי לפני השיר "התעשייה האבירית", ומיהר לסייג את עצמו: "זה לא נכון לקרוא לסוף של הופעה – יעד". "אני מבין שזאת היתה חניית ביניים", הוא חייך כשחזר לבמה עם התזמורת להשמיע את ההדרנים.

היו גם מושבים לא מאוישים

ומה לגבי האוזניות עצמן? הן היו חביבות, אבל בעצם לא הצליחו להתעלות מעבר לגימיק. בניגוד למסיבת הריקודים באוזניות – שלוי נתקל בה פעם והתלהב ממנה עד כדי אימוץ הרעיון – אפשר היה לשמוע היטב את המוזיקה באולם (פחות את השירה) גם ללא האוזניות. היתרון היחיד שהן העניקו לכל אחד היתה האפשרות להגביר או להחליש באופן עצמאי את הווליום ולהאזין להופעה בעוצמת הקול הרצויה.

היה חבל שבאולם האינטימי הקטן נראו קרחות מכוערות של מושבים לא מאוישים. כל מי שלא ישב בהם החמיץ את התזמורת הקטנה בנגנים, אבל גדולה במוזיקליות, ואת קפטן לוי שחתם ב"כל הזמן שבעולם", נחת בהצלחה ובירך בשבת שלום.