שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    לכל יין יש זכויות

    שגיא קופר חושב שזה מאד בעייתי שיינות לא-כשרים לא משתתפים בכנסים בתחום, חוץ מזה הוא רוצה שתכירו יקב אחד שיש לו המון פוטנציאל

    אפתח במשהו קצת לא נעים, ואפילו תמוה, שלא זכיתי לקבל עליו תשובה: בחודש דצמבר יתקיים באוניברסיטת חיפה כנס בנושא תיירות יין, שהרבה יקבים יכולים להתפרנס ומתפרנסים ממנו יפה. במסגרת הזאת, נשלח "קול קורא" ליקבים להציג את היינות שלהם לתיירנים ומארגני טיולים שיבואו לכנס; ההתרשמות מהיין היא חלק חשוב, וכמותו גם המפגש עם הייננים. הכל טוב ויפה, רק שההזמנה הזאת פתוחה רק ליקבים כשרים. למה? בגלל "תקנות האוניברסיטה".

     

    אני יכול להניח שלאיזה מזנונר או מתפעל אולם יש בעיית כשרות, אבל למה זה צריך להיות בעוכרם של יקבים שאינם כשרים? האירוע נושא את לוגו מועצת גפן יין ולוגו משרד החקלאות, והיקבים האלה משלמים מיסים למועצה ולמדינה כמו כל אחד אחר. הוא גם נערך במוסד אקדמי, שחרת על דגלו את חופש הביטוי ונותן במה לכל אוהבי ציון באשר הם. אז כנראה שחופש הביטוי נעצר בכניסה למזנון. פניתי לדוברת משרד החקלאות, לדוברות אוניברסיטת חיפה ונכון לעכשיו, לא קיבלתי תשובה. כנראה שלהם זה לא מספיק חשוב. מה שנקרא "אין ברירה רבותיי. רוצים שוויון זכויות? תעשו כשר".

     

    אחת על ויסקי

    ואחרי הפתיח, הגיע הזמן לאלכוהול: לישראל מגיע עכשיו הגלנפידיך Rich Oak. סינגל מאלט 14 שנה בגימור 'עשיר' של עץ חדש, לא משומש, בסדרת ‘Glenfiddich Explorer Malt’. הרעיון הוא לתת לוויסקי יותר מהארומות והטעמים של חביות נטו, בלי שהיה בהן משקה אחר קודם (לרוב מדובר בחביות שהיה בהן שרי, למשל). היישון העיקרי הוא בחביות ברבן, כמו תמיד, ואז מתישן הוויסקי 12 שבועות בחביות ספרדיות ועוד שישה שבועות בחביות אמריקאיות, חדשות.

     

    התוצאה היא ויסקי מהנה, עם הרבה טעמי וניל ופירות מיובשים ומשהו שמזכיר מנסרה, או יותר נכון עץ שרק ניסרו אותו עכשיו - משהו קצת ירקרק, אפילו. חובבי 'פידיך יתחלקו כמובן לשניים - אלה שיאהבו ואלה שישנאו, אבל בבסיס זהו בהחלט גלנפידיך, חלק ועשוי היטב.

     

    המחיר: 380 ₪. כמעט פי שניים מהמחיר בארה"ב (50 דולר), הודות למדיניות המיסוי הברוטלית של מדינת ישראל, שפוליטיקאיה משוכנעים שמשקה כזה הוא מה שילדים שותים כדי לדפוק את הראש.

     

    ואחת על יקב

    ישנם כמה וכמה יקבים בישראל, שכשמסתכלים עליהם רואים שיש להם פוטנציאל, אבל הוא לא ממומש. אלה יכולים להיות שטחי כרמים טובים או ציוד, זה יכול להיות ידע או נסיון של היינן, אבל איכשהו, הדברים לא מתחברים. משהו פשוט חסר. בעיני, כזה היה יקב מוני.

     

    מוני נמצא באזור היין של 'יואב יהודה', בהמשך הכביש שמוביל לצרעה. כמה מאות מטרים אחרי מוסד לגמילה מסמים ואלכוהול, ישנה פנייה ליקב מדרך שממשיכה למנזר. אין קשר בין השניים, מלבד העובדה שבני משפחה אחת, משפחת ערטול, חוכרים מהמנזר והוותיקן את האדמה לכרמי הזיתים והיין. אחרי כמה וכמה שנים של יינות לא מסעירים, בלשון המעטה, נראה שהיקב משנה כיוון וגובה, ונמצא בדרך לשיפור משמעותי באיכות היינות. עכשיו, עם כניסתו לעבודה של יינן ותיק ומוערך, היינות מתחדשים: אם תשמר רמת מחירי היין בשנתיים הקרובות, ואף אחד לא יחליט להשתולל שם עם המחירים, יהיו להם יינות שיתנו תמורה הוגנת מאוד לכספכם, במיוחד סביב 50-60 ₪.


    (צילום: שגיא קופר) 

     

    בני ערטול מעבדים היום קרוב ל-1000 דונם של ענבים, בנוסף למאות דונמים של זיתים. חלק גדול מהענבים הולכים ליקבים אחרים, מכל רחבי הארץ, לייצור יינות שונים, כשבחלק אחר משתמש היקב. בתחילת דרכו היה זה נור ערטול, בן המשפחה, שעשה את היין. בבציר 2009 הצטרף ליקב סם סורוקה: יינן ממוצא קנדי, שעבד קודם לכן ביקבי כרמל. סם עלה ארצה 'פעמיים': פעם ראשונה הגיע לכאן כמתנדב, במלחמת שלום הגליל. אחר כך חזר לכאן, כיינן מקצועי, ב-2003. הוא פגש את רוני ג'יימס ועבד איתו, אבל עבר ל'כרמל' ומשם, כשנוצרה ההזדמנות, לצרעה.

     

    זה לא דבר פשוט, להיכנס לעסק משפחתי, ועוד של חקלאים. כיינן, סם הוא זה שאחראי לייצר את היין, אבל הוא חייב לקבל את הענבים הטובים ביותר שאפשר. "היה קצת קשה," הוא מתבטא בדיפלומטיות, "אבל היום כבר יותר פתוחים לקבל את העצות ואת הדברים שאני מבקש. בכל מה שקשור במועד הבציר - ומגדלים תמיד ירצו לבצור קודם, שמא יקרה משהו לפרי - אני נעמד על האחוריות ולא מוותר. רואים ומרגישים את ההבדל, וזה הכי משמח: במחירים סבירים - ולפעמים סבירים מאוד - יש כאן צרור בקבוקים שראוי להתכבד בהם. זה לא פשוט לייצר יין במחיר של 40-60 ₪, וסם, עם בני המשפחה, עושה כאן עבודה טובה.

     

    יקב מוני, אומר סורוקה, הוא בעיניו יהלום גולמי. כמו כל יינן חדש שנכנס ליקב הוא מגלה חלקות וזנים ש'עובדים' היטב, ויש להם פוטנציאל לעשות יין טוב יותר, כמו הקולומברד, ממנו הוא עשה לראשונה כאן יין זני, יבש. אני לא מכיר קולומברד זני בארץ. הרבה יקבים גדולים משתמשים בו, אבל עושים ממנו בלנדים, לרוב מתקתקים או חצי יבשים. בנוסף הוא משמש לזיקוק, לברנדי. המעניין הוא שזה זן שכן מתאים לישראל, בגלל שהענבים שומרים על החמיצות הטבעית שלהם, ולא נופלים, גם בחום גבוה.


    (צילום: שגיא קופר) 

     

    מוני פרנץ' קולומברד 2009 -

    פרי מאוד יפה. היין יבש, עגול ורחב, עם תיבוליות מקסימה וחמיצות טובה, מאוזנת. 12.9% אלכוהול בלבד. יין ארומתי מאוד, שעובד יפה לשתיה מיידית, עכשווית, עם סיומת מאוד ארוכה ומפתיעה ממש.

     

    שרדונה 2009 -

    13.5% אלכוהול. האף מאוד יפה, עם לא מעט עץ - שיוצא יותר בפה. היין היה בחביות - 50% מהן חביות חדשות - אבל יש עדיין לא מעט פרי, טרופי, עם קצת תפוח מתוק, מאוד יפה. היין מאוד spicy, עם טריות טובה וקצת מינרליות. יין טוב, קצת יקר למחירו - 69 ₪. בשנת 2010 מתכנן סורוקה להוריד את מינון העץ, ולתת לפרי להתבטא יותר.

     

    קברנה סוביניון Sunny Hills 2009 -

    13.5% אלכוהול. צבע אדום סגול. הרבה מאוד פירות יער באף - המון פטל. מתחת לזה, קצת אנימליות טובה. הפה עגול, בעל גוף בינוני עם טאנינים 'תופסים' יין טוב, בעל מרירות בסיומת. אפשר לתת זמן בדקנטר, ליין, שיתרכך. 39 ₪ לבקבוק (3 ב-100). לא כסף; יין ליום יום, לארוחת צהריים או ערב קלה.

     

    מוני סירה 2009 -

    14% אלכוהול. משהו שמעל לקברנה סוביניון, ומתחת ל'ריזרב' של היקב. התישן - כמו היין הבא - על staves - ארבעה חודשים, אחרי תסיסה במכלי נירוסטה. היין כהה, ממש שחור. יין יפה, נקי מאוד ועגול. באף הוא פרחוני - פרחים יותר כבדים, לא פרחוניות קלילה, כמו של ורדים צעירים, נניח. הרבה מאוד פלפל שחור - בעיקר בפה, בסיומת, ו'נקניק'. זהו יין כבד, טוב, עם אופי. 60 ₪ . מחיר טוב.

     

    Claret 2009 - בלנד בורדולזי: 40% קברנה, 30% מרלו, 30% פטי ורדו. 13.5% אלכוהול. די סגור. מעט עץ, שלא משתלט בשום צורה על היין. גוף בינוני, יין טאני וצעיר. 60 ₪.

     

    מוסקט אלכסנדרוני 2009 - 10.5% אלכוהול. "אני רוצה סטייל של אייסווין בלי האייס", אומר סורוקה, שהשנה נתקל באחד מהבצירים הקשים והחמים שהיו כאן בישראל. זהו מוסקט קינוח, זהוב-ירקרק ופרחוני. יש בו משהו לימוני, עשבוני - כמו של עשבי תיבול - והוא אכן מתקתק, וקצת יותר מזה (100 גרם סוכר). 39 ₪ לבקבוק, ליין לא רע בכלל, שיכול להתחרות בקלות רבה בכל יינות הקינוח בסדרות הביניים של היקבים הגדולים בישראל. יין שצריך אוכל מתובל, ויש לשתות אותו ממש קר.

     

    • שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק" 

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    כרמי יקב מוני
    צילום: שגיא קופר
    מומלצים