טעות פוליטית
גם ברברה בוש מתייחסת בביטול לשרה פיילין. גם היא עושה טעות
צריך היה להקשיב למה שאמרה הגברת הראשונה לשעבר, ברברה בוש, על שרה פיילין כדי להבין מה חושב המימסד הרפובליקאי על השאפתנית מאלסקה. "היא בחורה נחמדה", אמרה בוש, אמו של הנשיא הקודם ורעיתו של בוש האב, "אבל היא תישאר באלסקה". בדומה, הצליחה לורה בוש, רעייתו של הנשיא הקודם, את ג'ון מקיין וחבורתו במהלך המירוץ לנשיאות ב-2008 כאשר התערבה לטובתה של מישל אובאמה כאשר זו הוכפשה בתקשורת. אז פסקה לורה, "מישל היא אשה מדהימה, היא תהיה גברת ראשונה לתפארת". לורה בוש הצטיירה כל השנים כאשה שקטה, תומכת, זאת שמעדיפה לשבת בצל ולהותיר לבעלה את הבמה כולה. אבל מידי פעם הייתה מגיחה עם איזו אמירה קצרה, חד משמעית, לפעמים טעונה. במהלך נשיאותו של בעלה, כאשר התפתח ויכוח בנושא ההפלות ומימון מחקרי אוניברסיטה העוסקים בתאי גזע עובריים, הצליחה לורה בוש להרגיז לא רק את בעלה אלא גם את הוריו, כאשר אמרה בראיון טלוויזיוני כי היא מכבדת את בעלה על עמדתו הבלתי מתפשרת נגד הפלות והוסיפה, "לא בכל הנושאים אנחנו מסכימים וזה אחד מאלו שאין בינינו הסכמה".
גם הבושים לא אוהבים את שרה. ברברה בוש ומשפחתה צילום: AFP
פיילין, האוהבת להשתמש בשם הקוד "כוכב הצפון" כאשר היא נרשמת בבתי מלון, החלה למעשה את המירוץ שלה לנשיאות. היא דיברה על כך בגלוי בראיון שהעניקה בשבוע שעבר לברברה וולטרס ברשת איי.בי.סי. "אני חושבת על התמודדות. אני בודקת אם זה יתאים למשפחה שלי. אני בהחלט חושבת על כך ואם אתמודד אביס את ברק אובאמה". אגב לאותה מראיינת, וולטרס, אמר אובאמה בעצמו, כשזו שאלה אם פיילין יכולה לנצח אותו בבחירות, כי "אינני מתרכז בשרה פיילין. זה לא הנושא". אובאמה נשמע כמי שמסיר בקלילות איזה זבוב טורדן שהתיישב לו על הכתף. הנשיא, כמו גם חבריו לצמרת הדמוקרטים, לא לוקחים את פיילין ברצינות. אבל יש משהו לא מעט מתנשא באמירות אנשי אובאמה כי את שרה פיילין הוא מנצח בקלילות, בידיים קשורות. יש משהו מקומם באמירה כי הבית הלבן רק מחכה שהיא תתמודד כי אותה יהיה הכי קל לנצח. על שאננות מהסוג הזה, מתמודדים במרוצים פוליטיים שילמו מחיר כבד. אבל בוושינגטון הרשמית, ולא רק אצל הדמוקרטים, זה הפך לבון טון להגחיך את פיילין. וזו טעות. טעות פוליטית.
אם שרה פיילין באמת תרצה, ובאמת תתמודד, יש לה סיכוי לא רע להיבחר כמועמדת המפלגה הרפובליקאית לנשיאות. זאת לא בדיחה. אדם שמחייך כשהוא שומע על האפשרות הזאת לא מכיר את הזרמים התת-קרקעיים של הפוליטיקה האמריקאית. ג'ורג' וו. בוש סיים שמונה שנים של כהונה בבית הלבן ואמריקה בחרה אחריו את מי שהיה ההיפוך הגמור שלו: ברק אובאמה. אחרי נשיא עילג, בעל הבנה מצומצמת בנעשה בעולם, נשיא שהאדיר את השימוש בכח צבאי כדי להשליט דמוקרטיה, הלכה אמריקה לכיוון ההפוך ובחרה נשיא רהוט, אמן המילים, נשיא שיש לו השקפת עולם סדורה ומדיניותו היא מדיניות של פיוס עולמי. אם פעם אחת עשתה אמריקה מהפך והלכה מג'ורג' בוש לברק אובאמה, היא יכולה לעשות זאת שוב. אובאמה איבד את כוחו המגנטי, הוא נתון לביקורת קשה וקולות של אכזבה מתפקודו נשמעים לא רק בקרב מתנגדיו הרפובליקאים אלא גם בקרב הליברלים והעצמאים שהביאו לבחירתו והתאכזבו מכך שלא הלך רחוק יותר ובאופן נחוש יותר כדי ליישם את האג'נדה הליברלית בה הם תמכו.
הליברלים כמובן לא יצביעו עבור מועמד רפובליקאי, אבל העצמאים עלולים לעשות זאת. וכמו שהצליח אובאמה לייצר תנועה עממית למען בחירתו כך יכול לקרות עם שרה פיילין, שלקחה את תנועת "מסיבת התה" והפכה אותה למחוז הבחירה הראשי שלה. בבחירות האמצע הפגינו אנשי "מסיבת התה" הרבה אנרגיה ויכולת להלהיב את השטח. לכן כל מי שמזלזל ביכולתה של שרה פיילין להגיע רחוק לא לוקח בחשבון את האווירה הפוליטית. אם שרה פיילין תיבחר למועמדת הרפובליקאים, הממסד המפלגתי הרפובליקאי לא יהיה מרוצה אבל גם המימסד הזה הפנים את העובדה שתנועת "מסיבת התה" היא הלהיט הנוכחי בפוליטיקה האמריקאית ובכל מקרה התנועה שמצליחה לייצר רעש ולהתסיס, ובזמן בחירות יש לכך חשיבות.
לבמה הלאומית הובאה שרה פיילין על ידי איש המימסד הרפובליקאי: ג'ון מקיין. הוא אמנם אוהב להעיד על עצמו כי הוא לא אחד שהולך בתלם, זאב בודד ויוצא דופן, אבל שנותיו הארוכות כמשרתם של הרפובליקאים הפכו אותו לאחד מהם, בשר מבשרם. אלמלא הוא היה מציב את פיילין לצידו כמועמדת לתפקיד סגנית הנשיא, יש להניח ששרה פיילין לא הייתה יוצאת מגבולות אלסקה. מקיין חשף אותה בפני הציבור האמריקאי לטוב ולרע: היא נחשפה במלוא בורותה, שטחיותה ועולמה הצר כעולם נמלה. אבל היא נחשפה גם כמי שיודעת להלהיב, לתקוע סכינים בפני היריב ולתת לשומעיה תחושה שהיא בצד שלהם, אחת מהם.
שרה פיילין יכולה להגיע רחוק. עם שאפתנות כמו שלה ועם עור עבה כמו זה שהיא מסתירה מתחת לשכבות המייק אפ שעל פניה, יש להניח שרק מועמד משכמו ומעלה מטעם הרפובליקאים יוכל להראות לה את הדרך חזרה לאלסקה. בינתיים היא דוהרת ומשמיעה קולות כאילו היא נמצאת כבר בדרכה לבית הלבן. אובאמה לא מתרגש ממנה, והרפובליקאים נשמעים כאילו שיתוק אחז בהם. עד כה לא התייצב מישהו רציני מולה. הועלו שמותיהם של מיט רומני, מייק האקבי וניוט גינגריץ' אבל בינתיים הזירה כולה שלה.
וזה שברברה בוש צופה כי למרות הכל שרה פיילין תישאר באלסקה, זה עדיין לא אומר כלום.
מיטשל מתעייף
ג'ורג' מיטשל, השליח המיוחד למזרח התיכון נכנס לתפקידו לפני שנתיים ואמר כי הוא אופטימי ומאמין שניתן יהיה להגיע להסדר שלום בין ישראל והפלשתינים. מיטשל, שהביא להסכם שלום בצפון אירלנד, הזכיר באותה הזדמנות כי גם שם במשך 600 ימים הצדדים אמרו לא וביום ה-601 אמרו כן, כך שלא צריך להתייאש. למזרח התיכון יש חוקים משלו.
מתקרב ליום ה-600. ג'ורג' מיטשל. צילום: AFP
עוד מעט יחלפו 600 ימים מאז ניסה מיטשל להשכין שלום ובוושינגטון, כמו בירושלים, כבר זורמות השמועות כי מיטשל מתעתד לעזוב את תפקידו, להרים ידיים ולחזור לביתו במדינת מיין. מיטשל עצמו אמר לא פעם כי ירצה לסיים את תפקידו בסוף שנה זו, אולם הוא אמר זאת כאשר נדמה היה כי יפרוש אחרי שיגיע להסכם שלום. בינתיים זה לא קרה ודווקא עתה השגת ההסכם נראית רחוקה יותר ויותר. העיסקה שהציע המימשל האמריקאי לממשלת ישראל תמורת הקפאה נוספת של הבניה בשטחים למשך 90 יום איננה מתממשת. בכל פעם שנדמה כי ניתן להגיע לנוסח מוסכם לגבי המכתב אותו מתעתד המימשל לשלוח לישראל כדי שתאות להקפיא, מישהו מכניס עז חדשה לחדר. נכון למועד כתיבת שורות אלה נתניהו לא מסכים שנושא סימון הגבולות יהיה הנושא הראשון שידון עם חידוש שיחות ישירות על הסדר הקבע. האמריקאים ממשיכים ללחוץ: על פי תפישתם, רק אם במשך שלושה חודשים יעסקו בסימון הגבולות ניתן יהיה להתקדם ואז, כאשר לכל צד יהיה ברור מה השטח שישאר שלו, הוא יוכל לבנות עליו והצורך בהקפאה נוספת יבוטל. אי הסכמה נוספת כרוכה בירושלים: המימשל האמריקאי מסרב לציין במפורש כי ישראל יכולה להמשיך לבנות במזרח ירושלים. המימשל מציע נוסח עמום יותר לפיו ההקפאה תהיה במתכונת ההקפאה הקודמת וכל אחד יוכל בעצם להבין מהניסוח מה שירצה.
בינתיים הצעת המימשל לישראל מקבלת ביקורת מבית. דן קרצר, שהיה בעבר יועצו של אובאמה למזרח התיכון, כתב מאמר חריף נגד העיסקה וציין כי ארצות הברית למעשה נותנת שוחד לישראל, מתנה על התנהגות רעה, וכי מצב כזה הוא לא טוב לארצות הברית אבל גם רע לישראל. קרצר נחשב מאוד בחוגים דיפלומטים. הוא היה שגריר בישראל ובמצרים ומכיר היטב את המזרח התיכון וגם את הפוליטיקה האמריקאית.
ניתן להניח כי אם בשבועות הקרובים לא תהיה הסכמה בין ישראל והפלשתינים על התחלה מחודשת של השיחות הישירות, יפנה הנשיא אובאמה לאופציה שעד כה לא העז להשתמש בה: הוא יניח על השולחן תוכנית אמריקאית וינסה לגייס את העולם כדי לתמוך בה ולאלץ את הצדדים לקבל אותה. רוב יועציו של אובאמה טוענים כי אם לא יעשה זאת אין סיכוי להשכין שלום בין ישראל והפלשתינים, שכן רק בכח דיפלומטי אפשר יהיה להשיג מה שעד כה לא הושג במח.
