שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    החדר האינטימי שלי
    כשפורסם הרומן "חדר", זיהו בו מבקרים כתיבה גדולה המאפיינת יצירות מופת. אך מאז הפריצה נשאר הסופר יובל שמעוני מסתורי ושותק. על סאלינג'ר בגרסה הישראלית

    עם פרסומו של הרומן "חדר" שכתב יובל שמעוני בשלהי שנות התשעים, התגבשה הדעה כי הרומן הוא תופעה של ממש בספרות הישראלית, ונחשב עד היום לאחד הרומנים הגדולים שנכתבו בעברית. ספרו נבחר לסדרה "ספריה לעם" של הוצאת "עם עובד", בשל הנועזות הניסיונית שבכתיבתו, ועורר הדים רבים בקרב חוקרי ומבקרי ספרות, ביניהם אברהם בלבן, בתיה גור וחנה הרציג.


    "חדר". הבטחה ספרותית יוצאת דופן (עטיפת הספר)

     

    השבחים להם זכה הציבו את שמעוני כהבטחה ספרותית יוצאת-דופן. מרשים לא פחות היה ציון שמו לצידם של גדולי הסופרים כעגנון ושבתאי למשל. גם מבקרים שהרומן לא היה לטעמם, שיבחו את יכולותיו הכבירות של הסופר, אשר נדמה כי מעמדו בקאנון של הספרות העברית הלך והתעצם. אבל מאז אותה פריצה ספרותית יוצאת דופן, לאן נעלם יובל שמעוני?

     

    שותק מתוך הדפים

    שמעוני, (נכדו של אחד ממשוררי הישוב הראשונים, דוד שמעוני) פרסם את ספרו הראשון "מעוף היונה" בהוצאת "עם עובד" בשנת 1990. אך היה זה הרומן "חדר" שהפך אותו לכוכב ספרותי של ממש. השימוש העשיר בלשון, המבנה הספרותי המתוחכם והזיקה למסורות ולשאלות פילוסופיות, הם חלק מהאלמנטים שצוינו בהקשר של הרומן, אשר מהווים את עוצמתו כיצירה ספרותית.

     

    הרומן מכנס שלושה חלקי יצירה שנבדלים ועצמאיים זה מזה, ובסופו של דבר מתאגדים למכלול. חלק אחד עוסק בשמונה חיילים וחיילות הנמצאים באחד מבסיסי צה"ל ומכינים יחד סרט הסברה. השני מתאר בתלמיד ציור בפאריז שמוליך עמו שלושה חסרי בית, קלושארים, אל חדר מתים, כדי שישמשו לו שם מודל לתמונה. השלישי מתרחש אי שם במחוזות האגדה, בה משעבדים מלך וכוהנו הגדול את בני עמם ואת אויביהם המובסים למלאכת הקמתה של אנדרטה אדירה לאלם. עולם הספרות לא יכול היה להתעלם מהימצאותו של רומן ייחודי כ"חדר", ובכל-זאת, על אף ההתייחסות מרחיקות הלכת של הביקורת והמחקר, הספר לא זכה להצלחה מסחרית.

     

    "שמעוני כבר מילא בנדיבות רבה את ההבטחה הגדולה שהיתה טמונה בספרו הראשון 'מעוף היונה'", מסבירה אילנה המרמן, שהיתה אמונה על עריכת ספריו של שמעוני. "אין כמוהו לדעת מתי יש תחת ידו יצירה בשלה". ואכן מאז "חדר" לא פרסם שמעוני כתבי פרוזה. בשנת 2007 ראתה אור מסה פרי עטו בשם "אל העפר", שזכתה שוב לכבוד רב והתייחסות מעמיקה מצד חוקרי ספרות ומקרא.

     

    לאור השינויים שחלו בספרות הישראלית במהלך שנות התשעים, שמבשריהם היו אורלי קסטל-בלום ואתגר קרת, זיהו חוקרים ומבקרים ב"חדר" את אותה כתיבה "גדולה", המאפיינת יצירות מופת. חיפוש מהיר מעלה עשרות רבות של מאמרי ביקורת, מחקרים מעמיקים, מסות ורשימות פולמוסיות על הרומן, שנדפסו בעיתונות היומית, בכתבי-עת ובספרי מחקר. בכירי החוקרים כדוגמת פרופסור גרשון שקד, פרופסור אבנר הולצמן ופרופסור גבריאל מוקד, עסקו ביצירה והעניקו לה מקום של כבוד.

     

    היכולת לגעת במהות

    "המיוחד בכתיבתו של שמעוני", מבארת המרמן, "הוא הצירוף של שליטה מושלמת בשפה ובסגנון עם התבוננות חדה, רגישה וחכמה בפרטי הסביבה שהעלילה מתרחשת בה ובדמויות הפועלות. אני לא מכירה סופרים ישראלים עכשוויים, בני דורו של יובל שמעוני, שעושים נפלאות כאלה בשפה העברית בלי להפוך את הווירטואוזיות הלשונית לשעשוע בפני עצמו, לגחמה ולמניירה. "חדר" הוא יצירה נפלאה, מעניינת ומשמעותית הן מבחינת העושר הצורני, הלשוני והסיפורי, והן מבחינת התוכן - היכולת לגעת בדיוק רב כל כך במהותם של דברים, אם אצל האדם היחיד ואם אצל הקולקטיב".

     

    מאז פרסום הרומן, העולם הספרותי עד לשתיקה ספרותית מצד שמעוני, אך נדמה כי מצב זה, שכוונתו היעדר פרסום כתיבתה פרוזאית, איננו בהכרח שתיקה. הסופרת שרה שילה, שאת ספרה זוכה פרס ספיר, "שום גמדים לא יבואו" שאותו ערך שמעוני, טוענת: "התרבות היא כל-כך מהירה, ויש רצון לא להצטרף למרוץ כי מה זה כבר משנה? אם זאת יצירה טובה," היא מוסיפה "אין משמעות אם היא תפורסם עכשיו או בעוד כמה שנים. ואם היא לא טובה, לא צריך להוציא אותה בכלל".

     

    שילה מעידה על הקושי בפרסום לאחר הצלחה של רומן ביכורים, אך סבורה כי הדבר החשוב הוא שהסופר יהיה בתהליך כתיבה. "אף פעם לא התחברתי לתרבות הקמבק, משום שכל אדם הולך במסלול הפרטי שלו. עדיין לא מצאתי דרך חדשה. מה שמשנה באמת זה אם אדם נמצא בתהליך ולכן מה שנתפס כשתיקה על ידי הקהל, אינו מצביע על שתיקה אצל היוצר".

     

    במשך שש השנים האחרונות שימש כעורך הפרוזה של "מפעל קסת" לספרי ביכורים מטעם מרכז ההדרכה לספריות במשרד התרבות והספורט. במסגרת תפקידו ליווה את הספרים "על גבול יערות הרוזמרין" מאת ניצן ויסמן (ידיעות אחרונות: ספרי חמד), "מקימי" מאת נועה ירון-דיין (עם עובד), "אמסטל" מאת עדנה שמש (הקיבוץ המאוחד) ואת קובץ הסיפורים של יאיר חסדיאל "הרב של הקרקס" (ידיעות אחרונות: ספרי חמד).

     

    "גם היום, חמש שנים לאחר פרסום הספר, אני זוכרת שכבר אז ידעתי שמדובר במפגש בעל חשיבות מכרעת", מספרת שילה. "זו היתה עבודה סדנאית מאומצת ששמחתי בה ושמחתי לעבוד מולו. שמעוני הוא אדם שמתמסר לעריכה

    כמו שמתמסרים לכתיבה. הוא נתן אמון ביכולת שלי כסופרת ומה שמאד ריגש אותי היתה הקבלה המלאה של ייחודיות הכתיבה שלי. שמעוני הצליח להיות ממש בתוך השפה של כל אחת מהדמויות בספר".

     

    עדיין מחכים

    האהדה הכנה שחולקת שילה לשמעוני איננה נחלתה הבלעדית, ופרט להיותו סופר מוערך, התבסס מעמדו כעורך מבוקש, חשוב ובעל השפעה. החודש נודע על עזיבתו של שמעוני את "מפעל קסת" לטובת עריכת ספרי מקור בסדרת 'ספריה לעם' של הוצאת "עם עובד". ירון סדן, מנכ"ל ההוצאה, מסר: "יובל שמעוני הוא מחשובי הסופרים בישראל, ואני גאה להיות המו"ל שלו. יובל הוא גם עורך מחונן, ובמהלך השנים אף ערך ספרים (שהצליחו מאוד) עבור ההוצאה. תמיד קיוויתי שיגיע היום שיובל יצטרף אלינו ויהיה חלק מצוות העורכים הקבוע של ההוצאה. אני שמח שהגיע היום הזה".

     

    אף-על-פי התמורות שחלו בפעילותו של שמעוני כעורך, נדמה כי הצמא ליצירה פרוזאית פרי עטו לא שכחה. סירובו מרובה השנים של הסופר להתראיין לכלי התקשורת יצר הילה של מסתורין סביבו, בדומה לענקי ספרות כדוגמת ג'. ד. סאלינג'ר והרפר לי, ששמרו בקנאות על פרטיותם. אולם, בראיונות המעטים שקיים, טען שמעוני כי שתיקה זו נובעת מסברה שעל הספר להיות הדובר ולא הוא עצמו.

     

    תהיה תפיסתנו אשר תהיה, על דבר אחד אין עוררין: הרומן "חדר" הוא יצירה חד-פעמית בנוף הספרות הישראלית, והיטיבה לבאר זאת אילנה המרמן בתיאור ההתרשמות הראשונית עם כתב-היד של הרומן: "ידעתי שאני נפגשת פה עם יצירה גדולה. נהניתי הנאה צרופה, וגם התרגשתי, כי לעתים רחוקות מאוד, בעצם אף פעם לא זכיתי לקבל כתב יד שהשתווה לו".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שמעוני. אפוף הילה ספרותית של מסתורין
    צילום: אבשלום טוליפמן
    הטבות למנויים
    מומלצים