אהובה תומר חסרה: "נורא להגיע ללשכה ריקה"

בתחנה משטרת חיפה עדיין לא הוקמה פינת הנצחה לשני הקצינים האהובים שנספו בשריפה בכרמל, מפקדת התחנה תנ"צ אהובה תומר, ומפקד משרד התנועה במקום, סנ"צ יצחק מלינה. השוטרים שנכנסים לתחנה עוברים ליד מודעת האבל שתלתה עיריית חיפה בכניסה, בוהים בדגלים שהורדו לחצי התורן, וממשיכים הלאה בדממה.

"זה נורא לבוא לכאן כל יום ולראות מודעת אבל אחרת", מעיד אחד מהקצינים המשרתים בתחנה. "אנחנו קיבלנו את המכה הכי קשה", מוסיפה מזכירתה של אהובה, רס"מ רווית רותם, "גם אירוע השריפה עצמו, וגם לאבד שני קצינים מהתחנה - זה פשוט בלתי נתפס. אנחנו עדיין ממש לא מעכלים את המכה".

כשהגיעה לתחנה, הניחה רותם תמונה ונר נשמה בחדרה. למשרד הסמוך, לשכתה של אהובה, היא עוד לא מרבה להיכנס. רק להשקות את הסחלבים שהמפקדת טיפחה באהבה כה רבה. "בימים שהיא נאבקה על חייה, ממש דיברתי אל הסחלבים, אמרתי להם שהיא חייבת לשרוד, כדי לראות איך טיפלתי בהם והשקיתי אותם", גילתה רותם.

"אנחנו עדיין לא מעכלים את מה שקרה לנו", חוזרת ואומרת רותם, כמו כל חבריה לתחנה. "זו תחושה נוראה להגיע ללשכה ריקה. תמיד הייתי מגיעה אחריה, והיא כבר הייתה בלשכה. למי אני אביא עכשיו את כוס התה, שכל-כך הייתי רגילה להכין לה", תהתה.

רותם מספרת כי דקות ספורות לפני האסון עוד הספיקה לדבר עם אהובה, וסמוך לשעה 17:00 החלו להגיע שמועות על פציעתה של המפקדת הנערצת. "באינסטינקט אמרתי שזה לא יכול להיות, שאין מצב שהיא נפגעה בצורה כל-כך קשה. רק אחר כך, כשאמרו לי להגיע לבית החולים הבנתי שכנראה זה באמת נכון".

"בקרוב יגיע שלב הזיכרון וההנצחה"

גם במשרדים האחרים בתחנה מתקשים לעכל את המכה הכפולה. "גם מלינה וגם אהובה היו קצינים מאוד דומיננטיים בתחנה, בכל הרמות", סיפרה רפ"ק עליזה אזולאי, שהייתה סגניתו של סנ"צ מלינה במשך שנה וחצי. "שניהם היו קציני שטח בכל המובנים. כמו אהובה, מלינה היה גם הוא ראשון בכל אירוע, קצין שהיה מוכן לענות לכל קריאה ולכל עזרה. זה לא מפליא שנהרג בשריפה, כי תמיד היה קופץ לסייע. זה קצין שהיה ישן כשלצדו מכשיר הקשר, כדי לענות גם בלילה".

הלוויית סנ"צ מלינה. "ישן לצד מכשיר קשר" (צילום: קרן נתנזון) 

אזולאי סיפרה כי כאשר החלו להגיע הידיעות על שהתרחש בשריפה, ניסתה להשיג את מלינה, ללא הצלחה. "כשלא ענה, שיערתי שנגמרה לו הסוללה בטלפון. לא העלינו על דעתנו שהוא נהרג. מאז ששמענו על מה שקרה אנחנו כמו בחלום רע ולא מצליחים להתעורר ממנו, כשמקבלים מכה אחרי מכה. 

"עוד לא הספקנו לעכל את המכות האלה, את הטראומה שספגה התחנה. הכל עוד טרי מדי", ציינה אזולאי. "אנשים עדיין עוברים מבית אבלים אחד לאחר, ומנסים לחזור לעבודה ולשגרה. בימים הבאים יגיע גם שלב הזיכרון וההנצחה".

"אהובה הייתה יכולה להיות מפקדת מחוז"

מאז אמש פוקדים את ביתה של אהובה תומר חברים וקרובי משפחה רבים. בן זוגה של אהובה משכבר הימים, דני רוזן, מקבל את פני הבאים ושומע את רשמיהם מאהובתו - סיפורים החושפים לעתים פרטים שלא ידע. "בשלושה-ארבעה הימים האחרונים, למדתי דברים שלא ידעתי על אחותי הקטנה", העיד אחיה של אהובה, דויד טבצ'ניק. "היא הייתה מיוחדת במינה, נערצת על מפקדיה ופקודיה. אין לי ספק שאם לא הייתה לה את הפרשה שעצרה את הקריירה שלה לכמה שנים טובות, אהובה הייתה מפקדת מחוז במשטרת ישראל היום. כולם מספרים, גם שכנים וגם פקודים, על אישה שעזרה בכל פעם שנתבקשה".

דויד פקד את בית החולים מדי יום מאז אושפזה אחותו, אך נמנע מלהיכנס לחדרה. "לא הלכתי לראות את אהובה מקרוב כי רציתי לזכור אותה כמו שהייתה בפעם האחרונה שהתראינו. יום לפני פטירתה נערכו לה בדיקות שעברו בהצלחה. היינו כולנו באולימפוס. כבר תכננו איזה עור להביא לה להשתלה ואיך לחלק בינינו את הטיפול בה. עד שלפתע אתמול בבוקר כל המערכות נפלו וכשלו.

"הייתה לנו תקווה גדולה שאהובה תשרוד, אבל אתמול זה הסתיים", הוסיף דוד. "לאחר שדיברתי עם אימא שלי ודני, אולי זה לטובה, כי לראות את אהובה שלנו במצב הזה זה פשוט לעשות לאישה הזאת עוול גדול. אני רוצה להודות לכולם, לרופאים, לחברים ולכל עם ישראל, שהיו איתנו, תמכו ותומכים בנו, מחבקים אותנו בשעתנו הקשה. אני רוצה שכולם יזכרו את אהובה כמו שהייתה, הן כמפקדת והן כאדם".

נפש של ציפור מאחורי מראה קשוח

זרם המבקרים לא פוסק לרגע, וכולל חברים, אזרחים שבאים להביע את השתתפותם בצער ושוטרים ששירתו עם אהובה בעבר ובהווה, בהם סגן מפקד מרחב הגליל במשטרה, ניצב-משנה קובי בכר. גם סגן-ניצב אבי אדרי, מפקד תחנת עכו, הכיר את אהובה שנים רבות מתפקידים קודמים שלה, ולא הופתע לשמוע שבני משפחתה הקרובים לא הכירו פנים מסוימים באישיותה. "את העבודה אנחנו משאירים אחרינו כשמגיעים הביתה, ולכן חלק מהעשייה וההיכרויות שלנו אינן מוכרות למשפחות", ציין.

"לכתה של אהובה זו אבידה של חברה, מפקדת ואדם נפלא, זו טרגדיה נוראית. מאחורי מראה הקשיחות שהפגינה, דבר שאפיין את העובדה שיש בעל בית במקום, הסתתרה גם נפש של ציפור. אהובה היא בפירוש מפקדת בכל רמ"ח איבריה", הדגיש אדרי. "מי ששמע על כך שבחרה להיות בראש הכוח שנכנס לשריפה לא הופתע - דוגמה אישית, אומץ לב וחתירה למגע בכל אירוע היו דברים שאפיינו את אהובה תמיד. קשה לדבר על אהובה ולהבין שהיא לא נמצאת איתנו יותר. זה אובדן שמורגש לחברים שלה, למשטרה, לבני משפחתה ולרבים שהכירו את העשייה והתרומה הרבה שלה".